הקישור מצביע על דף שאינו קיים. בדרך כלל, שנאה היא בעייתו של השונא. [אכן, אין בי טיפת סובלנות כלפי רוצח ואנס ושודד ותוקף קשישה או קשיש וכיוצא באלו]. זכותו של כל אדם לאחוז בדעות ואמונות משלו, ודאי כשאינן מכוונות לפגוע באדם אחר או למנוע ממנו להיות בעל דעות משלו. אף אחד איננו זקוק לרשות מאדם אחר או מוסד אחר, לחשוב מחשבות, להביע אותן בפומבי, לשנות אמונות מסורות מנהגים והלכות. העובדה שאני מאמין באלהים לבן עם נקודות אדומות, אינה גוברת על זכותו של אחר להביע אמונתו באלהים כחול ללא נקודות כלל. ואין לי כל זכות לטעון להשתקתו והעלמותו בגלל שאני נפגע מעצם השוני. אכן, אם מתבוננים כראוי ולאורך זמן, רואים כי מה שנחשב פעם שונה ואסור, נספג עם הזמן וחדר פנימה מבלי שיוותר על השוני, מה שמעיד כי הבעיה היא אנושית. העמדה המובעת כאן משקפת בעיה יסודית של הרבה מאד מאמינים ושל אמונות. מאמינים רבים מכריזים על אמונתם כאמונה של אהבה. ואכן, הם אוהבים את עצמם ואת מי שמזדהה עם עמדתם, כי בכך מותנת הגאולה שלהם. באמת, האדם רע ושונא מטבעו, והדת נותנת תרוץ מעולה לביטוי הטבע האנושי הזה. מי שמאמין אחרת מחבל בגאולתי ולכן מצווה, ממש מצוות אהבה, להלחם בו, להחזיר בתשובה או להשמיד אותו. כך הופכת אמונת אהבה לאמונת שרפה על המוקד. למזלנו, אנחנו היהודים היינו חלשים ונרדפים, ולא נזדמן לנו להראות כראוי את נחת זרוענו כלפי אחרים שונים, אבל אינני מצפה כלל לאיזו סגולת אהבה יוצאת דופן אצלנו, בשנאה אנחנו מצויינים ביותר.
עודד
 |
|
|
