| נשלח ב-22/4/2005 00:55 |
 |
| |
רגישות ודתיות
לא, לא - לא בקשר לדיונים בפורום.
אני מסתובבת די מדי פעם ודי מזמן בחברה החרדית. לרוב לא קשרי חברות, אלא לקנות ספר, כיור פלסטיק לפסח ודומיהם. ופעם אחר פעם לאחר המגע הזה מכוננת בי תחושה לא נעימה: נדמה לי כי מבחינת אינטליגנציה רגשית מדובר באנשים שהתפתחו כחברה באופן שונה לגמרי. כמובן, שיש אנשים מאד רגישים בין החרדים, אבל ברמת הסטטיסטיקה הרגישות היא (לפי תחושתי) ירודה.
אני מדברת על דברים נורא פשוטים - לאפשר לי לעבור עם עגלת ילדים בלי שאני אדרוך עם גלגליה על רגלי המביט/ה בי והלא זז/ה; לשאול אם אפשר לעזור; לתפוס משהו שנופל, מתגלגל ויש לך אפשרות פשוטה לעצור זאת... קצת לנחש מה יעזור לזולת. אני רגילה שזה מה שעושים - מנסים לנחש מה יעזור. וכאן - הם מסתכלים עליי, אף בוהים, ולא מציעים שום עזרה. זה קורה בלי מתאם לרמת הדוסיות של לבושי.
הדבר מעציב - כי לא ניכר קשר בין חיי תורה אינטנסיביים לבין רמת הרגישות כלפי זולת.
התופעה מזכירה לי התנהגותם של אנשים קשיי יום - אין לך כוח לחיוכים ונחמדות ועזרה, כי בקושי יש לך כוח לעצמך. מין קמצנות רגשית (שנמצאת גם בציבורים אחרים, אבל במידה פחותה).
הייתי רוצה לשמוע אם יש למישהי/ו חוויות דומות.
תוקן על ידי - divsha - 22/04/2005 1:03:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2005 01:38 |
|
| |
האם את נתקלת בתופעה זו גם אצל נשים או רק אצל גברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2005 14:07 |
|
| |
העלית נקודה חשובה, אבל היא תוצאה של מרכיבים רבים שכמעט בלתי ניתן לשנותם אצל הרבים וחבל.
הגדרת את זה כקמצנות רגשית זאת הגדרה שונה קצת מהמקובל שהוא התאפקות רגשית.
חג שמח
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2005 14:58 |
|
| |
chouteng
אני רואה תופעה זו גם אצל נשים, בהחלט.
לב העמק,
אולי זו "התאפקות קמצנית". דוגמא מאותו עניין - שמתי לב שילדים חרדיים מכל מיני גילאים לא מתלהבים ולא מחייכים למראה תינוק חמוד. אני רגילה מסביבתי הלא-חרדית שכשרואים תינוק, מחייכים, פוצי-מוצי וכאלה. כשהסתובבתי עם תינוקיי בשכונות/ חנויות חרדיות נתקלתי שוב פעם בעיניים בוהות, ואף צל של חיוך. זה במיוחד מדאיג כשזה אצל ילדים. אז הסברתי את זה לעצמי כהסתייגותם וחוסר התלהבותם ממתחרה נוסף. שאולי מרוב הילודה תינוק חדש מתקבל לא מתוך רגשי שמחה אלא מתוך רגשי תחרות ואולי אף קנאה. ויחס זה מועתק מאחים אף לתינוקות זרים.
אצל ילדים קשה, לדעתי, לדבר על התאפקות, עד גיל מסוים ילדים כלל לא יודעים מהי. לכן זה יותר נראה כחסך, כקמצנות לא-רצונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 17:02 |
|
| |
ובעולם החילוני אתה מוצא על כל צעד ושעל "רגישות" רבה כ"כ?
_________________
"ואם נמשך האדם אחרי נפש הבהמית שלו הרי הוא בהמה בצורת אדם" (פרי הארץ, בהר).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 17:19 |
|
| |
כבשת הרש:
אם תשים לב שאלתי את אותו שאלה בהודעה הראשונה שלי. עדיין לא ברור לי התשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 18:08 |
|
| |
התיאור של דיבשה קשור יותר לאפאתיות אופיינית של אנשים קשי יום שחיים בצפיפות וזו לא פעם ראשונה שהם רואים אשה עם עגלה שמתחככת בהם ודורכת עליהם.
האפתיה פועלת גם לצד החיובי(?) - כשרכב עוצר באמצע רח' ר"ע בב"ב נשמעות פחות צפירות מאם נתעצר ברחוב צדדי ומרווח בת"א, בדוק ומנוסה.
אין לזה קשר לשום דבר אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 20:51 |
|
| |
לב
אינני בא לקטרג וגם לא לבקר, אבל אם הבעיה היא בעיה, אז מה שאתה אומר אינו מספק כי שערי תירוצים לא ננעלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 09:34 |
|
| |
תמיד בכגון אלה המקטרג הוא "ביקורתי" ו"מפוכח" והמסנגר הוא "אפולוגטי" ו"מתרץ"... אך מה נעשה שיש לפעמים דברי קטרוג שתשובתם בצידם גם מצד האמת?
אני לא נוקט עמדה לגופו של ענין כאן.
|
|
|
|
|
