|
|
| נשלח ב-31/5/2005 13:18 |
 |
| |
אין כאן שום סתירה.
הטעם הרשמי והפורמלי של הדלקת הנר, הוא אכן משום "שלום בית" וכמו שנתבאר לעיל.
אמנם, לבד מטעם זה ישנם טעמים נוספים שחלקם נאמרו ע"י הקדמונים - כמו שסיכם נישטאיך- ברובם הם ואריאציות לתיאור שלום הבית ,ובחלקם יכולים להחשב לטעמים הבאים לאחר מעשה כפי שיש במקרים רבים.
נישטאיך הביא טעם נוסף שיתכן ועמד בבסיס המוטיוציה של התקנה - אף שאינו הטעם הפורמלי - והוא להוציא מלבם של צדוקים שאסרו נר דולק בשבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2005 10:57 |
|
| |
לאמשלום
לצערי לא הבנתי את כוונת דברי הרמב"ם כדברייך:
דברי הרמב"ם הם הרחבה על דברי הגמרא:
אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו "שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו", (שבת דף כג עמוד ב).
בתוספת הרחבה על גודל השלום, המופיעה במספר מקורות:
"ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים".
להבנתי, כוונת הרמב"ם היא על עצם מדת ה"שלום", יהיה זה כל שלום שיהיה:
"רבי יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום, והרי דברים קל וחומר ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות". (מכילתא בסו"פ יתרו עה"פ ואם מזבח אבנים וגו' כי חרבך הנפת עליה ותחללה, מובא בקצרה ברש"י).
כשתעייני במשנה תורה, הלכות שבת פרק ה הלכה א, ובפרק ל הלכה ה, תמצאי, שכאשר הרמב"ם כותב על הסיבה להדלקת נרות שבת הוא כותב:
"ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת".
"וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן".
להבנתי, השלום עם האשה אינו סיבת ה"שלום בית", ואם האשה מצטרפת, ברוכה תהיה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 03:14 |
|
| |
אמשלום.
<"היכן מצאת במקורות הקדומים, שלום בית במשמעות המתאימה להבנתך?">
מצאתי במקורות הקדומים.
משנה: "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתם, ערבתם? הדליקו את הנר".
גמרא: "מנא הני מילי? - אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא וידעת כי שלום אהליך (שבת דף לד עמוד א).
"דהכי דרשינן בספרי וידעת כי שלום אהליך (איוב ה, כד) זו השחזת סכין". (ספר כלבו סימן לא ד"ה ורחיצת פניו).
וידעת כי שלום אהלך - בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו , שנאמר שובו לכם לאהליכם". (רש"י יבמות דף סב עמוד ב?).
תוקן על ידי - נישטאיך - 06/06/2005 3:19:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 04:08 |
|
| |
כשכתבתי את דברי דלעיל: "ב"שאילתות" שלפנינו, אף שחיוב הדלקת נרות השבת, מופיע בשתי שאילתות, (תצווה-סג, ובהעלותך-קכב), אין שם כל זכר לחיוב הברכה", לא העליתי על דעתי, שייתכן שגם כפילות נושא הדלקת הנר בשאילתות, תלויה במחלוקות הגאונים עם הקראים, עד שנתקלתי בשבת זו, בספרו של חיים טשרנוביץ, (רב צעיר), "תולדות הפוסקים".
לדבריו, (חלק ראשון עמוד 65), הכפילויות בשאילתות הרבות, (קידוש היום, מילה שדוחה שבת, התרת נדרים ע"י יחיד מומחה, קידוש החודש, לשון הרע, הליכה לערכאות, בדיקת חמץ, ועוד), הן בגלל מחלוקת הרבנים והקראים:
"טעם הדבר הוא, מפני שהיה אז צורך השעה, לעשות חזוק למדרבנן יותר משל תורה, על מגמה זו מראות השאלתות הכפולות שבספרו של ר' אחאי, כי כפי שחקרתי בספרות הקראית , רובן וכמעט כולן של אלו השאלתות הכפולות, היו בשעתן "שאלות בוערות" בספרות הקראים, בעל השאלתות חוזר עליהן פעמים אחדות, כדי לעורר את לב הקהל על קיומן...
על מצוות הדלקת הנר הוא חוזר ושונה שתי פעמים, (הציון לסימן קסג הוא ט"ס, וצ"ל קכ"ג), ובשתי המקומות מתווכח המחבר: איזהו עדיף, - קידוש היום או הדלקת הנר? וטעם הדבר הוא, לפי שהקראים הכחישו לגמרי מצוות הדלקת הנר, וחשבו זאת לאיסור, ובפרט חשבו כך הקראים הקדמונים כידוע, משום כך חוזר ושונה אותה, נראה, שבזמניהם נתקנה ברכה להדלקת הנר בשבת,... ובודאי נתקנה בימיהם ברכה כדי לעשות פרסום לדבר, ולהוציא מלבם של הקראים...".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2005 18:15 |
|
| |
ב"תורה שלמה" לרבי מנדל כשר זצ"ל. מצאתי דבר נוסף שיתכן שבא להוציא מלבם של צדוקים.
הרמב"ם כותב (בהלכות מילה פרק ב הלכה א)
"ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין".
בספר "גן עדן" עניין מילה (דף קצב) כותב שענן מייסד כת הקראות אמר כי חוב שתיעשה המילה במספרים, שנאמר "חרבות צורים" לשון רבים.
ולהוציא מדעה זו נהגו כל ישראל למול רק בסכין ולא במספרים.
(בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית" יהושע פרק ה)
|
|
|
|
|
