כך מייצרים מיינסטרים: הרב צבי יהודה קוק ערך, השמיט וצינזר את כתבי אביו כדי לבסס את דמותו בזרם המרכזי של היהדות - וגם על מנת להתאים את דמות האב לתפיסותיו של הבן. החוקר: "הרב צבי יהודה ראה צורך לצמצם את הנועזות המחשבתית של אביו ודאג שלא יראה מיסטי"

צופיה הירשפלד

 שיני אבות תקהינה?

הרב צבי יהודה קוק צינזר את כתבי אביו, הרב קוק, על מנת לבסס את דמותו של אביו בזרם המרכזי. התוצאה היא שכתביו משקפים לעתים את האידיאולוגיה של הבן ולאו דווקא את זו של האב. טענה זו, של אודי אברמוביץ, הכותב עבודת דוקטור באוניברסיטת בן גוריון, תועלה בקונגרס העולמי ה-15 למדעי היהדות שנפתח אמש (יום א') בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית.

 אברמוביץ, שישא הרצאה על עריכה וצנזורה בכתבי הראי"ה קוק, טוען בשיחה עם ynet שעבודת העריכה של הרב צבי יהודה הדגישה היבטים מסוימים באישיותו של הרב קוק והעלימה היבטים אחרים שהיה בהם מימד של חשיבה קבלית וחסידית.

_________________

תוקן על ידי השכן ב- 03/08/2009 13:59:03

תוקן על ידי מרחביה ב- 03/08/2009 14:22:36

לפי דעתי העניין הזה יוצא מפרופורציה. אני לא חושב שבאורות ובאורות הקודש העריכה מסתירה את הצד המיסטי והחסידי שברב קוק.  אמנם גם לדעתי אישיותו של הרב צבי יהודה הייתה יותר ליטאית מאשר אביו, וחסרה את הפן המיסטי שלה, אבל  אני לא רואה בעריכה הסתרה של אישיותו.

 רבות מפסקאותיו הן בעלות אופי אישי, הרב קוק הרבה לדבר על העצמיות הנשמתית וממילא כתב הרבה על עצמו, וזה טבעי והגיוני להפוך פסקאות מגוף ראשון יחיד, לגוף ראשון רבים.

 שנית,

 "הרב קוק ראה עצמו כצדיק והוא מציין שלצדיק קשה לפעמים לעשות מצוות כי הוא מתעסק בנשמה, ולכן ממעיט בערך הלימוד ולעתים רואה בו ביטול תורה. יש מקום שהוא מציין שההלכה מעיקה וכובלת. אלו דברים שהרב צבי יהודה לא פרסם כלל, ובכך היתה לו שליטה איך יראו הספרים ואיך תתפס דמותו של הרב קוק".

 כידוע, הרב קוק כתב על הקושי שלו לרדת אל עולם הפרטים והמעשה. לעתים הרב ראה בתכונה זו חיסרון, לעתים הוא ראה בה מעלה, לפי דעתי התכונה הזו שהרב קוק כה מרבה לדבר עליה מוזכרת בתורה מט ליקוטי מוהר"ן חלק ראשון.

 נראה לי שעיון קצר בספר אורות שנערך ע"י הרב צבי יהודה יראה שלא כך:

 "...שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחכמים ותלמידיהם, או כפי המבטא של החסידות : התקשרות עם הצדיקים, יסוד זה, שהחסידות טפלה בו הרבה, צריכים אנו להקימו בשכלול גדול והדור מאד בתור אוצר חיים והדום רגל לשכינה..."

(אורות התחיה יז)

 "אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באורה האלהי של כנסת ישראל, שהוא לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות הזמנים. ביותר צריכה אהבה עליונה זו, וסבתה האמונה הפנימית בשורש האלהי שלה, להיות מתעוררת בקרב אנשי לב ורוח בעת ירידתה של האומה במצב הרוח, בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועז, - להבחין שעם-כל-זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלהיו, ולהסתכל במאור הפנימי, החודר את רוח הכלל, ושמשכנו הוא ג"כ בכל נפש פרטית שבישראל בגלוי או בסתר, גם בנפש הנסוגה מאד, אשר סרה הרבה מדרך ד'. הגילוי שמגלה הצדיק, האוהב את עצמיותה של האומה בכל עוז חייו, את הטוב האלהי הצפון בקרבה, פועל לטובה על האיש העוסק בסניגוריה האמיתית הזאת, לרוממו מעל שפלות החיים הגסים והמוגבלים, ההולכים קדורנית בזעפם העגום. והפעולה חוזרת באורח סגולי על כללות האומה ופרטיה, להכניס בם כח מעורר לחן ולחסד אל, שיפלס להם אורח לתשובה מאהבה. " (אורות ישראל, ד,ב)

 הפעולה הסגולית של הצדיק, אם כן, לא רק שנותנת השראה ליחיד הפרטי המושפע ממנו, כי אם חוזרת ומשפיעה באורח סגולי על הכלל כולו.

 "דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתקונו של עולם, וזאת היא אהבת המלאכה, שכ"כ שגבה מעלתה מצד עצמה ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית..." אורות התחיה טז.

 ניתן לראות גם ישראל ותחיתו כא, אורות התחיה יד וכן הלאה.

תוקן על ידי מחפשהשראה ב- 05/08/2009 15:41:18

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2667066

_________________

בברכה