גם לחמור יש מזל

 <"בהיותי בישיבה סיפרו שבמרכז הרב הסתובב חתול שהיה מגיע לשמוע את שיחות הרב צבי יהודה. אמרו, שהיה זה בחור שזילזל ברצי"ה ומת בצעירותו, ועכשיו בא לתקן">

בימי קדם, בהעדר מתודות מדעיות ואופציות למחקרים אמפיריים מוסדרים, האמונות הטפלות היו חלק ממשנתו של כל אדם - במידה זו או אחרת. פשוט, לא היה ניתן להסביר אינספור תופעות ללא מיסטיקה ואמונות שונות. גם האנשים החכמים ביותר באומות העולם האמינו בקיומן של מכשפות.
קשה לנו להכנס להלך מחשבתם של אנשים שלא היה להם בדל ידע לגבי הגורמים למחלות, למשל. אבל בשבילם, הפתרון הפשוט ביותר היה שמדובר במזיקים, שדים או מכשפות. כנ"ל לגבי מחלות נפש- אם אין לנו מידע על המוח, הפתרון הסביר ביותר לאדם בזמן ההוא היה דיבוק, למשל.
במצב כזה, שקיומם של יצורים כמו שדים או מכשפות נחשב לעובדה קיימת המקובלת על ידי כולם, הדמיון יכל להפליג הלאה לגבי אופן פעולתן של המכשפות  במיוחד בקרב 'גדולים' שלא היו ידועים בחשיבתם הביקורתית אלא בעיקר בצידקותם = הקדשת חייהם למיסטיקה.
לגבי הרמב"ן והראי, אני סבורה שהאמונה בעניין היתה נפוצה בדורו באופן שהוא לא חש שום צורך לבדוק זאת, והניח, כמו שגם היום הרבה מניחים לגבי דברים אחרים, שאנשים חזו בזה במו עיניהם וזה חייב להיות נכון. שוב, ברגע שאין לך שום מידע אמפירי לגבי אופן פעולתה של תופעה מסויימת, מודבקים לה איספור הסברים מיסטיים שמתקבלים ללא ערעור.

יש משהו בכך שבעבר הסברים מיסטיים היו עוגן בעולם לא מובן, אך עובדה היא שהיו אנשים כהרמב"ם ושאר רציונליסטים (יהודים וגויים, החל מראשית הפילוסופיה והמדע היווני והלאה) ששללו עקרונית הסברים אלו וניסו למצוא הסברים במסגרת חוקי טבע וכדומה והיו שנטו לקבל הסברים כאלו, גם כיום העולם בבסיסו לא מובן לנו יותר מאשר פעם, כלומר הקשר בין תופעות מובן יותר אך לא בסיס הדברים ובכל זאת רובינו נוטים לקבל פחות הסברים מיסטיים.

הסיבה היא שכיום, גם אם לא הגענו להבנת כל חוקי הטבע ואפילו לא רובם, אנחנו יודעים שניתן להבין אותם באמצעות מחקר. פעם, האופציה הזאת של חקירה אמפירית פשוט לא היתה קיימת. גם התאוריות ה'מדעיות' של אריסטו היתה חשיבה פילוסופית בעיקרה, ובהעדר תימוכין אמפיריים לא היתה לה מוצקות מספקת על מנת לערער תפיסות עולם עתיקות שהשתרשו בכלל הציבור.

אני חושב שבבסיס תמיד ישאר משהו לא מובן.

יש לציין מה שהוזכר בפורומנו בעבר, בהקשרים שונים ובאשכולות שונים:

העובדה שקדמונינו הניחו הנחות יסודיות, מדעיות, רפואיות, רוחניות ואחרות, בלי שערכו ולו בדיקה מינימלית שלהן, לא היתה רק בשל קושי טכני לבצע בדיקות. המודעות לצורך לבדוק דברים, להשוות לבדיקות ומחקרים קודמים, לעקוב אחרי ניסוי באופן מסודר, כגון ע"י ניהול יומן, השוואה לקבוצת ביקורת וכל אלה, אינם אלא חידושו של המדע המודרני. אנשי העת העתיקה, כמותם אנשי ימי הביניים, לא האמינו שבדיקה כזו נצרכת בכלל, ושיש לה משמעות. אם בספר של רופא או פילוסוף קדמון נכתב משהו, הרי הוא אמת. הבדיקה שאני אעשה, כשבהגדרה אני "חמור ולא כחמורו של פנחס בן יאיר", לא תעלה ולא תוריד.

בדיקת החביות של רבן גמליאל ודומותיה, הן החריג, ולא הכלל. יותר מכך, גם עדויות על בדיקות וניסויים אחרים צריכות להבחן בהקשר שלהן, הכולל בדיקות וניסויים שמוכיחים קיומם של שדים ע"י פיזור אפר למרגלות המיטה, וכל מיני ממצאים דומים אחרים. אכן, היו לעתים בודדים שלא סמכו על המסורת המדעית וערכו בדיקות כאלה, אבל זה חריג, וממילא החריג הזה מעורב בעצמו בסיגי דמיונות, ואי אפשר להסיק מאותם ניסויים שנעשו על חשיבה מסודרת. מה גם, שחלקם של הניסויים נועדו להוכיח עמדה ידועה ולא בחינה אובייקטיבית המאפשרת מסקנה שאינה מוכתבת מראש.

* [נכתב לפני שראיתי שסנשו ואמבר כתבו לעיל את הדברים ביתר קיצור וביתר בהירות]

ועדיין, סנשו - עם כל 'אי ההבנה שבבסיס' תעדיף לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה ולא באמצעות טקסי גירוש שדים, אני מקווה. 
המדע היומרני, הרהבתני, הכפרני והבלתי מבוסס סיפק בכל אופן כמה תוצאות מפתיעות כמו ריפוי מחלות, העלאת תוחלת החיים ואיכותם ועוד ועוד. במקומות בהם המדע הצליח, נזנחו האמונות בשדים ובמכשפות. במקומות אליהם הוא עוד לא הגיע עדיין יש טקסים המיועדים לרוחות ושדים, וזה באמת מרתק מאד. כולנו היינו ככה פעם.