| נשלח ב-8/5/2005 14:00 |
 |
| |
מחקר על כח העבודה החרדי
העתק כתבה מעיתון גלובס
החרדים - כוח מתעורר לעבודה
60 אלף חרדים רוצים לצאת לעבודה. הרבנים בתבונתם שולחים מסר מעודד. נתונים בלעדיים על מגזר בשינוי
אבי דגני
8/5/2005
מספר החרדים בישראל איננו "סטטיסטיקה ידועה" מפני צנעת הפרט: ישראל הרשמית איננה מסווגת את האוכלוסייה היהודית על פי נטייתה הדתית (חילוני, מסורתי, דתי, חרדי). הנתונים המובאים כאן, אודות גודל האוכלוסייה החרדית וצפי גידולה ביחס לגודל אוכלוסיית המדינה, הם פרי חישובי שחזור וצפי, שנערכו על ידי החטיבה הכלכלית של גיאוקרטוגרפיה: מסתבר כי החרדים מהווים 9% מהאוכלוסייה, רק 8% מהמצביעים, הם מיצרים 13%-18% מהכוח הפוליטי במדינה וביקושי שוק בחנויות דיסקאונט שבין 9% ל-18%, אבל רק כ-23% מועסקים במשרה מלאה.
האוכלוסייה החרדית מונה היום כ-628 אלף נפש, בכ-115,250 משקי בית, המונים בממוצע 5.45 נפשות. גודל המשפחה עולה בכ-75% על גודלה של משפחה ישראלית-יהודית ממוצעת, וגם בלמעלה מ-20% על גודל משפחה ישראלית-ערבית ממוצעת.
החרדים מהווים היום, לפיכך, כ-9.1% מאוכלוסיית המדינה, ומשקלם היחסי באוכלוסייה עולה, אולם בשנים אלה הם מהווים רק כ-8% מן הכוח האלקטורלי במדינה - כלומר, פוטנציאל לכ-9.5 חברי כנסת - בגלל ריבוי הילדים הצעירים במשפחה. חברי כנסת נוספים, במידה ויש כאלה למפלגות החרדיות (לעיתים עד 21), הם נספחים, בכוח מזרחיות דתית אוהדת, כפי שקורה בש"ס.
כוח קנייה גדול
האוכלוסייה החרדית "האותנטית" על נספחיה מחוללת כוח קנייה ניכר של 18%-25% מהשוק בתחומי צריכה כמו מזון.
למרות גודלה, ובגלל חולשתה הכלכלית, המשפחה החרדית צורכת בסופרמרקט לא יותר מאשר משפחה ישראלית ממוצעת. בחנויות הדיסקאונט, המוקמות בעבור החרדים, מצטרפות אליה גם האוכלוסיות ה"מעין חרדיות" וסתם רגישי-מחיר, שמספרם בישראל עולה עם גודל האבטלה והעוני.
רוצים לעבוד
כ-60 אלף חרדים היו מצטרפים למעגל העבודה בעבור שכר סביר. החולשה הכלכלית של המשפחה החרדית נובעת מגודלה ומרמת התעסוקה הנמוכה המאפיינת את המגזר, כ-40% בלבד, בגלל אורח החיים המקדש את "תורתו אומנותו". אולם המצוקה הכלכלית הגוברת מביאה את הרבנים בתבונתם לסמן לצאן מרעיתם יותר ויותר דרגות של חופש ועידוד לצאת לעבודה (ואפילו היתרים והקלות בנטילת גלולות נגד הריון), הכל בנוסח "קול המון כקול שדי".
כ-40% מהגברים ו-41% מהנשים במגזר החרדי מועסקים היום לפחות באופן חלקי, על פי החטיבה הכלכלית של גיאוקרטוגרפיה. רק כרבע מהגברים וכחמישית מהנשים מועסקים במשרה מלאה.
לצורך השוואה: אצל כלל אוכלוסיית ישראל, כולל ערבים, ובתקופות שאינן שפל כלכלי, מגיע שיעור התעסוקה בקרב הגברים בארץ (מגיל 18) לכ-66%, ובקרב הנשים לכ-52%.
כ-45% מהנשים החרדיות ישקלו לצאת לעבוד אם יקבלו תנאי שכר סבירים. אליהן נכונים להצטרף 28% מהגברים הבלתי מועסקים - בעיקר בחתך הגילים 35-54.
ההשכלה משפיעה
על רמת התעסוקה העכשווית במגזר משפיעה, באופן ברור, רמת ההשכלה: 46% מהחרדים שיש להם השכלה אקדמית מועסקים, לעומת 15% מקרב מי שהשכלתם תיכונית ופחות מכך. תלמידי הישיבות הם הפחות מעוניינים לצאת לעבודה: רק 22% מהם מגלים עניין פעיל ביציאה לעבודה בתנאי שכר סבירים.
הנכונות להתחיל לעבוד גדולה בהרבה באזור המרכז, המציע נגישות תחבורתית ומקומות עבודה מגוונים יותר, אולם היא נמוכה יחסית באופן ספציפי בקרב תושבי הערים בני ברק וירושלים, מעוזי האוכלוסייה החרדית.
חרדים מול "מעין-חרדים"
האוכלוסייה החרדית שרויה בתהליכים של תמורה. המועקה הכלכלית מייצרת בקיעים באורח החיים המסורתי, בו הגברים מקדישים את עיקר זמנם ללימודים והנשים נושאות בנטל הפרנסה. הרבנים נדרשים להתאים את פסיקתם לציווי החיים ולדרישותיהם, דבר שהם אכן עושים בהדרגה.
בקיעים מתהווים בעיקר על ידי "המודרנה", הפוקחת את עיני הדור הצעיר לעיתונות מגוונת, למחשב, ואפילו לרדיו החרדי, המייצר פיקנטריה חרדית מודרנית מעניינת ומשעשעת למהדרין. ובתוך המחנה החרדי: חרדים שהם יותר אורתודוכסים מכנים בזלזול את היותר "מודרניים", "מעין חרדים". אלה האחרונים גם נחשפים יותר לשוק העבודה. אולם כוחות הכלכלה יכריעו את הכף בהדרגה, לקראת התאמה חרדית, בלתי נמנעת, לדפוסי עבודה והשתכרות חדשים. *
הכותב הוא נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 13:03 |
|
| |
מכבי ת"א היא ההיי-טק
יורם גבאי 17:29 9/5/05
מדינת ישראל מתחילה השבוע את השנה ה-58 להקמתה, והמציאות הכלכלית והחברתית בה מעידה על קיומו של פרדוקס, על מדינה דואלית, אומה שאין אפשרות לאפיין אותה: האם היא נמצאת בשורת המדינות המובילות או שראוי להגדירה כארץ מתפתחת (מושג עדין לפיגור). אנסה לאפיין את הפרדוקס הישראלי, את גורמיו ואת האמצעים הנדרשים לשינוי. הפרדוקס בכלכלה ובחברה מאפיין בולט במציאות הכלכלית בישראל הוא הפער העצום בין התוצר למועסק, שהוא מן הגבוהים בעולם, מודעה
לבין התוצר לנפש, שהוא הנמוך בעולם המפותח. התפוקה לעובד אצלנו מסתכמת ב-55-60 אלף דולר לנפש, והיא דומה ואף גבוהה במעט בהשוואה להולנד, גרמניה ובריטניה, ומפגרת רק אחרי אירלנד וארה"ב. לעומת זאת התוצר לנפש נמוך בעשרות אחוזים מול אותן מדינות. הפער האדיר בין המדדים מבטא את הפוטנציאל הישראלי השמיימי, לעומת המציאות האפורה, הגוזרת עלינו רמה נמוכה של איכות חיים, איכות סביבה, תשתיות, הוצאה לבריאות, חינוך וכדומה. ההסברים הטכניים לפער הם פשוטים: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך מאוד יחסית למערב, שיעור האבטלה גבוה, אחוז גדול יחסית של ילדים וסקטור ציבורי מנופח ולא יעיל. הדבר מבטא גם מציאות חברתית-ניהולית מורכבת המחייבת שינוי. הפרדוקס מצוי גם בתחומים רבים אחרים: אנו משיגים את כל המדינות המפותחות במערב (להוציא קנדה) בשיעור ההון האנושי בכוח האדם (בעלי השכלה על-תיכונית וגבוהה), אך הישגי תלמידינו בבתי הספר בפיגור מהותי ביחס למערב, ובקרב העשירונים הנמוכים אנחנו משיקים לארצות המפגרות. הפרדוקס הישראלי מתבטא כצפוי באי-שוויון "מוביל", בפערי השכר ברוטו בשוק העבודה, בעוני כבד (פי 2.5 מהמקובל במערב), בשיעור מוביל של בעלי הכנסה נמוכה באוכלוסיית העובדים (שכרם של כ-23% מהעובדים הוא נמוך בכ-60% מהשכר החציוני, לעומת 12%-13% במערב). ישראל היא בין המובילות בעולם בכל מדדי המו"פ, במספר ובשיעור חברות הסטרט-אפ, ובנוכחות במדדי נאסד"ק וההיי-טק בעולם. ענפי התקשורת והפיננסים מפותחים, ואילו שאר ענפי השירותים מצויים נמוך מאוד ברמת הפיתוח הכלכלי. ישראל יוצרת בשנים האחרונות פער נוסף, בין סקטור עסקי מתייעל, תחרותי ומתקדם, לבין סקטור ציבורי וחברות ממשלתיות בלתי יעילות, כבדות ומפגרות, בתחומי הניהול וקבלת ההחלטות, וזאת למרות רמה סבירה ואף גבוהה של העובדים בסקטור זה. עוד פרדוקס אופייני למדינת ישראל מתקיים בין תוחלת חיים גבוהה ומערכת בריאות טובה(עדיין), לבין רמה נמוכה של איכות סביבה, איכות מים ואוויר, ביוב ותשתיות ירודות. הפרדוקס באידיאולוגיה ובחוק פיצול האישיות הזה יוצר (או נגזר) מפרדוקסים נוספים, המביאים לפער אדיר בין הדימוי העצמי שלנו, שהוא מערבי בעיקרו, לבין מציאות ירודה וכמעט נחותה המאפיינת רבים מתחומי חיינו, הרוויים אלימות, בורות וחוסר סובלנות. מדינת ישראל נהנית להלכה ממערכת משפט מתקדמת ובית משפט עליון מפואר אפילו, מקצועית ואנושית. לעומת זאת ארץ ישראל הגדולה מאכלסת יותר מ-3 מיליון פלסטינים, שהם למעשה ואולי גם להלכה נטולי כל זכויות אנוש משך 38 שנה (כמעט שני-שליש מתקופת עצמאותנו) ועוד כמיליון איש הסובלים מאפליה חברתית ותעסוקתית. מדינת ישראל סובלת מפרדוקס של חקיקה מתקדמת בכל התחומים, עם יישום חלקי למדי. כך הדבר בחוקי איכות הסביבה, חוקי העבודה, נכים, חינוך חינם (כולל לגיל 3-4) וחקיקה בנושאי נוער עם מוגבלויות. החקיקה מתקדמת ותואמת את ציפיותינו מעצמנו, המציאות מבטאת את המגבלות התקציביות ואת מערכת ההעדפות האמיתית שלנו. מכבי ת"א בכדורסל משלימה את תמונת הפיצול. היא ההיי-טק של הספורט. שאר הספורט נראה אפור ופחות מכך. סיכום ותחזיות חזון שר האוצר מבטא היטב את הדילמה הישראלית: ניסיון להשוות את התוצר לנפש לתוצר למועסק, ובכך לקדם את מצבנו ולהשוותו לנעשה במדינות המפותחות בעולם. הפוטנציאל קיים, האם יש לו סיכוי להתממש? מדיניות הממשלה בתחומי שוק העבודה, העובדים הזרים, הקצבאות, ההפרטה, הליברליזציה של השווקים והמיסוי - צריכה להיות עקבית לפחות בחמש השנים הקרובות. מכאן שראוי לרתק את שר האוצר הנוכחי לתפקידו (כמובן אם ירצה בכך). יישום רפורמה נרחבת בחינוך היא תנאי מוקדם לכל שינוי מהותי, כולל לימודי ליבה לחרדים והעדפת הקריטריון הסוציאלי בהקצאת משאבים. הרפורמה תחייב הקצאת מקורות גדולה באופן מהותי מהתחזית של דו"ח דוברת, ותחייב קיצוץ מהותי בהעדפות אחרות של המשק. הרפורמה תכלול גם הרחבת תוכניות תעסוקה בשוק העבודה. עוד תנאי הכרחי הוא סיום הכיבוש, אם בהסכם ואם בהיערכות חד-צדדית בגבולות מצומצמים, ברורים ומגודרים. הקשרים עם הפלסטינים ייעשו דרך המעברים. אין סיכוי מוסרי, חברתי וכלכלי לאומה נטולת גבולות. עוד תנאים: רפורמה בתהליך קבלת ההחלטות וביכולת הביצוע של המגזר הציבורי, יציאת המדינה משוק הנדל"ן והפרטת חברות ממשלתיות. התאמת החקיקה למציאות וקביעה זהירה של יעדים, התואמת את המגבלות ולא את הציפיות הווירטואליות בכל תחום. יישום החלטות בנושאים כמו שכר מינימום, זכויות עובדים וחקיקה סוציאלית. סיכום הפרדוקס הישראלי, המתבטא בקיומה של שכבה כלכלית, חברתית ואידיאולוגית מתקדמת, בצד רוב מנותק שמאפייניו דומים לאלה של עולם שלישי, חושף לנו משהו מהפוטנציאל הגדול. השכבה המתקדמת תצטרך לקחת על עצמה את המושכות ולהוביל, ביישום הרפורמות ובהתנתקות המוחלטת משכנינו. אם לא נעשה זאת, הטייס האוטומטי יחמיר את המגמות, ויגזור עלינו מציאות של שתי חברות בארץ אחת.
הכותב,יו"ר פעילים לניהול השקעות, היה הממונה על ההכנסות
--- מילה בסלע ממש. ומה אתם אומרים? ----
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 13:25 |
|
| |
מעניין עד כמה כותב רציני מכניס גם מהרהורי לבו בתחום שאינו המומחיות שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 14:20 |
|
| |
מומחיות או לא מומחיות, יותר משמץ אמת יש בזה.
מהכתבה עולה כי כל אחד מהעובדים שבינינו סוחב על גבו חטוטרת של איש או שניים נוספים, שרבים מהם ממיתים עצמם באוהלה של תורה.
השאלה היא האם במצב "פיקוח נפש" כמו זה שנמצאת בו המדינה, שומה על כל מי שיכול (לרבות לומדי תורה אדירים, כפי שהיו גם תנאים ואמוראים רבים) לצאת ולפרנס (לא רק את עצמו כדי שהוא ומשפחתו לא יהיו כרייחים על צווארם של האחרים)אלא אותנו, שאר היושבים היהודים במדינה.
במלים אחרות, עד כמה חזק היום הטיעון של חברת הלומדים להימנע קולקטיבית מעבודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 21:11 |
|
| |
אריק,
עמדת בכיר באוצר - שבה אדם מכיר יותר טוב מאחרים את חשבון ההכנסות וההוצאות של המדינה - נותנת תוקף לדבריו.
אנשיל,
לדעתי במקרה של החרדים הבעיה אינה מצב החירום הלאומי, אלא המצב האישי - דתי. הלומד צריך לשאול את עצמו אם נכון מבחינתו ומבחינת התורה להיות סמוך על שולחן הציבור.
|
|
|
|
|
