|
|
| נשלח ב-30/5/2005 13:08 |
 |
| |
mdabraham
<לא מצאתי בדברים חשד כשהאישה יוצאת יחד עם בעלה החוצה.>
"אז לא נמצא שום אשה שתהיה מן המהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים , נהי אם אין האיש בביתה ועליה מוטל מצות ההדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא".
<וכל ההבלים מהסוג הזה, כמו אלו שמצדדים להדליק נרות חנוכה בימינו בתוך הבית מפני הסכנה (שהיתה במקומות מסויימים באירופה), אינם אלא דברי הבל>
שעת הסכנה מהי?
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1204905
תוקן על ידי - נישטאיך - 30/05/2005 13:16:01
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 00:23 |
|
| |
ר'מיכי
פירושך בדברי הרמ"א בענין הסיבה לוקה בחסר, שאם כן למה אשה, אף שאר בני הבית כן?
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 11:05 |
|
| |
מסתבר שהמנהג שנשים אינן נוטלות ידים למים אחרונים אינו חדש כל כך.
היעב"ץ בסידורו, מסביר שנשים נהגו לא ליטול מים אחרונים כיון שכיום הן אוכלות במזלג, והמלח לא נוגע בידים.
לא חקרתי סויגה זו לעומקה אבל נראה שהדבר כבר קדום יותר.
ניתן להעלות כמה השערות מזיות שונות.
1. נטילת מים אחרונים הפכה להיות טקס דתי, הנובע בעיקר מהתקדשתם והייתם קדושים וכמו חלק גדול מן הטקסים הדתיים נשים לא נוהגות.
2. בשלב הזה של האוכר הנשים כבר היו במטבח לדואג לכלים ולשאריות המזון ולכן לא נטלו ידים.
דוגמא לבר מעין זה הוא מנהגה של סבתי עליה השלום. היא נהגה לקום בבוקר להתפלל ולארח התיפלה ליטול ידים המוציא ולאכול, ובערב לאחר ארוחת ערב היייתה מברכת ברכת המזון אורמת קריאת שמע על המיטה הולכת לישון. וניסיתי לשנכע אותה לברך אחרי כל אכילה. היא הייתה מסתכלת עלי במבט מלא חיבה, ואחר כל טענותי, מסתפקת במשפט, אני בת של רב, כך אימי עשתה וכך גם אני עושה...
ההסבר שלי לתופעה הוא שאימה הייתה כל היום במטחב עם הילדים והבישוליםף ולכן באמת לא הייתה צריכה לברך אלא בערב.
בכל מקרה אני נתקל כאן בפרט מתופעה רחבה הרבה יותר של מיעוט נשים בטקסים דתים. וכמו בתפילת שחרית שהמג"א מיישב המנהג.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 14:56 |
|
| |
מיכי
לא ברור לי ענין מסויים בגישתך העקרונית.
אתה מפריד כי אתה חושש לשיטה מסויימת שאינך שיטתך, או שזו שיטתך?
או שזו דרך להצדיק את המפרידים כי מן הסתם הם גורסים כגר"א?
או שזו שיטה עקרונית להצדיק מנהגים - כלומר, אם יש מישהו שהטעים את המנהג באופן סביר גם אם אני חושב אחרת, הדבר מספיק לי.
"לא נכון, שכן להפריד בין דגים לבשר יש את אותם טעמים של סכנה, לפי הגר"א ודעימיה. זה קיים גם היום, ורק לכן יש טעם להחמיר בזה".
כמו כן שאלה כללית:
למה נטפלתם לנשים, מה דינם של ילדים פחות מגיל חינוך לעניין מלח סדומית, ואלו מעל גיל חינוך האם זה רק מדין חינוך, ומה יהיה הדין אם מתארח אצליך ילד של השכן, או שמא חמירא סכנתא מאיסורא?
הערה:
מופיע אצלי ציון לדברי ר' אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק, מהד' דנה, בר אילן, עמ' 222 לדבריו הייחודיים על מים אחרונים, ומי שיש תחת ידו את הספר, מוזמן להוסיף את הציטוט המדוייק, לרווחת המתדיינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 15:00 |
|
| |
מיכי
אם יבואו לפניך אשכנזי וספרדי כאחד בשאלה באיזו הברה להתפלל מה תענה ?
וכן בעוד הרבה חילוקי מנהגים בין חוגים ועדות שאין כל טעם למה זה ינהג כך וחבירו אחרת, אף על פי כן נעמיד כל אחד במנהגיו כל עוד שאין הם סותרים את ההלכה או שהם חסרי טעם בעליל.(וגם אז ...)
וכן במנהג שיש בו טעם מסוים אך אינו מחייב או שהטעם עבר מן העולם והמנהג נשאר[קטניות בפסח] קהילה שקיבלה תנהג וזו שלא קיבלה לא נחדש לה אף שאין כל חילוק ביניהם.
ומה בין קהילת אשכנז מול קהילת מרוקו לבין קהילת הגברים מול קהילת הנשים?
מים אחרונים היו חובה ויתכן שאז גם נשים נטלו, לאחר מכן הטעם הפשוט בטל וכנראה זלזלו בזה אלא שהרבה אנשים המשיכו להקפיד מטעם זה או אחר, לעומת נשים שלא הקפידו מכל הטעמים שנאמרו או אחרים,
למה לחדש להם מנהג שאינו מחויב, ומאידך למה לבטל לגברים מנהג שיש בו טעם.
הוא הדין בהסיבה בליל פסח, בזמן הגמרא היה זה חיוב על כל הגברים ולא על הנשים משום שלא היה דרכם להסב,
לאחר זמן בטל החילוק במדינות אשכנז כנראה מחמת התחזקות מעמד הנשים, אלא שבאותה תקופה כבר לא היה כל כך טעם בעצם ההסיבה שכבר לא נהגו בה (במשך השנה) אף הגברים, ואכן הראבי"ה פטר .
כעת למה לחייב נשים בדבר שאינו מחויב, ומאידך למה לפטור אנשים כל עוד שלא כולם מודים שיש לבטל.
וכן בנרות חנוכה על זה הדרך , היות שאין זה חיוב שכן אפשר לצאת בשל ראש הבית, ומאידך יש הידור, נהגו לפי הענין ואין צורך לחדש לא לכאן ולא לכאן.
וכן בחבישת כיפה שלא נהגו בזה נשים פנויות אף שאין טעם לחלק בינן לגברים, ועוד.
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 02/03/2006 15:01:32
|
|
|
|
|
|
