אובייקטיביות סובייקטיבית?

משמעות משפטית של ערכים דתיים בקביעת משמורת ילדים וסדרי ראיה

 – שיקולים ערכיים מול עובדות נמדדות

מקור: רפואה ומשפט, גליון 16, עמ' 120-121, אפריל 1997

מתי עמדות רלוונטיות ל"טובת הילד"?

אחד הנושאים הקשים העולים בהקשר של מאבקי משמורת וסדרי ראיה, הוא אמונתם ומנהגם הדתי של ההורים. ישנם מקרים בהם העלאת הנושא הדתי על ידי אחד ההורים נועדה להסיט את תשומת הלב מן המוקדים האמיתיים של המשבר המשפחתי, אולם במקרים לא מעטים, שיקולים הקשורים לדת הינם רלוונטיים במשוואה של טובת הילד ומחייבים התייחסות עניינית ומעמיקה של אנשי המקצוע ושל בית המשפט. מאמרו המקיף והמעניין של ד"ר דני גוטליב בחוברת זו (התייחסות הפסיכולוג לנושאים דתיים בקביעת משמורת ילדים וסדרי ראיה, רפואה ומשפט, גליון 16) מנסה, במידה רבה של הצלחה, להציג את העקרונות החיוניים להתייחסות כזו.

שאלה מרכזית, אותה מגדיר גוטליב, היא מתי ואיך שיקולים דתיים הינם לגיטימיים בקביעת משמורת. מתי הם צריכים למצוא את מקומם במשוואה של טובת הילד, ומתי שיקולים אלה הם ערכיים בלבד ומעבר לתחום המומחיות של הפסיכולוג ואף מחוץ לתחום החוקי של המערכת המשפטית.

בתוך השאלה מונחת הקביעה כי שיקולים ערכיים אינם לגיטימיים לנושא. על הקביעה המסכמת הזו חוזר גוטליב במפורש בהמשך מאמרו. קביעה הגיונית זו שהיא גם מקובלת בספרות המקצועית, איננה נקיה מקשיים. הקביעה הגורפת ששום שיקול ערכי איננו רלוונטי לטובת הילד, לכאורה איננה עומדת במבחן של הדוגמה הבאה:

זוג הורים הנמצא במאבק משמורת על ילדם המשותף, חלוקים בעמדתם בנושא הערכי של משטר וסדר חברתי.

 אחד ההורים שמרן בהשקפתו ותומך בסדר החברתי הקיים במדינה,

ואילו השני, תומך בהשקפות אנרכיסטיות כאידיאל, תוך אמונה שעקרונות הברירה הטבעית הפועלים בעולם החי, בו שורדים רק החזקים, ראוי שיופעלו גם בחברה האנושית. הגישה האנרכיסטית של ההורה הזה דוגלת בחינוך למצוינות אישית מחד, אך גם באי ציות למערכות חוקים מאידך, ולמעשה ממליצה ומחנכת במוצהר לעבור על החוק, אם יש לאיש אינטרס כזה, תוך מאמץ שלא להיתפס על ידי השלטונות.

האם גם כאן מדובר בשיקולים ערכיים, מעבר לתחום מומחיותו של הפסיכולוג, שאינם רלוונטיים לטובת הילד? האם גם כאן ההורה בעל האידיאולוגיה האנרכיסטית ייקבע כמשמורן אם מבחינת שאר הפרמטרים הרלוונטיים הוא מתרים יותר מבן זוגו?

במסגרת סיכומו להתייחסות של הספרות המשפטית לנושא דת בקביעת משמורת, כותב גוטליב בין היתר, כי במקרה בו נשקפת סכנה לילד בשל הדעות הדתיות או המנהגים הדתיים של אחד ההורים, רשאי בית המשפט להתערב כאשר העיקרון של טובת הילד, והוא לבדו, עומד מול עיני השופטים ומנחה אותם.

מונחות כאן שתי הנחות: אין למערכת המקצועית כלי לברר האם אמונה ערכית מסוימת מועילה או מזיקה, ומשום כך עצם האמונה היא אי רלוונטית לדיון.

לעומת זאת, אם יש לנו נתונים מדידים שאמונה או הנהגה ערכית מועילה או גורמת נזק אשר ניתן לאימות ולמדידה, אז היא הופכת רלוונטית מאוד.

לדוגמה, עצם האמונה של כת עדי ה' הנוצרית כי הנזק הרוחני של עירוי דם שקול יותר מאשר הצלת חיים, איננה ניתנת להוכחה או לשלילה עובדתית, ומשום כך היא איננה ניתנת להוכחה או לשלילה עובדתית, ומשום כך היא איננה רלוונטית. לעומת זאת, הנזק החמור עד כדי אובדן חיים עקב מניעת עירוי דם חיוני, הוא בר מדידה, ולכן הוא הופך רלוונטי.

הגדרה כזו מאפשרת, אולי, התייחסות עניינית לעמדתו הערכית של האנרכיסט, לפחות מחמת הסיבה הפרוזאית שרוב האנרכיסטים סיימו את חייהם בגיל מוקדם יחסית לחבריהם השמרנים.

שיקולים הקשורים לדת

במדינת ישראל היום, כותב גוטליב בצדק, כל דיון ציבורי בנושא הקשור לדת טעון מאוד. לעיתים הרגשות החזקים העולים, כמו גם ההשלכות הפוליטיות והחברתיות הנגזרות מהנושא, "מעיבים על דיון שקול וענייני". ביושר אישי כותב גוטליב: "בלתי נמנע הוא כי תגובתנו לאירוע מסוים תהיה מושפעת, באופן חלקי לפחות, כתוצאה מחוויותינו, דעותינו, ורגשותינו הקודמים הקשורים עם אותו נושא. זוהי תופעה אוניברסלית וההתמודדות איתה היא על ידי התבוננות אישית, הכרה עצמית ויושר אינטלקטואלי ואישי. אי לכך על כל המתעסק בתחום רגיש זה להיות מודע היטב לדעות ולרגשות שלו ולהיות על המשמר פן ישפיעו דעותיו ורגשותיו האישיים בצרה בלתי הולמת על החלטותיו המקצועיות".

לעיתים, כותב גוטליב, הפסיכולוג או השופט "איננו יכול לנתק את עצמו לגמרי מדעותיו ורגשותיו". יתכן ומציאות כזו מקשה על ניתוח אובייקטיבי של הסוגייא. אך כדאי לפחות... לנסות.

נבחן, איפוא, את הטיעון הבא: זוג הורים הנמצא במאבק משמרת על ילדם המשותף, חלוקים בעמדתם בנושא הערכי של דת ומסורת. ההורה הדתי, שהכין את עצמו לדיון, טוען שלוש טענות:

1. הסיכוי של גבר דתי למות מהתקף לב הוא כ-50% מזה של אדם חילונית[1]. נתון זה ניתן למדידה, הוא חזר על עצמו במחקרים שונים בארץ ובעולם. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להתקפי לב לעומת אורח חיים עם סיכון גדול יותר באופן משמעותי.
2. הסיכוי של אדם דתי להיות נשא איידס קטן מזה של אדם בעל אורח חיים מתירני. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להדבקות באיידס לעומת אורח חיים מתירני בו קיים סיכון גדול יותר באופן משמעותי.
3. הסיכוי של המתחנך בחינוך דתי להידרדר לשימוש בסמים, או לפשיעה פלילית המובילה למאסר הינו נמוך באופן מובהק מזה של המתחנך בחינוך לא דתי. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להידרדרות לשימוש בסמים לעומת אורח חיים עם סיכון גדול יותר באופן משמעותי.

הצגת טיעון כזה, יכולה לעורר זעם לא מוסתר של רבים. אולם זעם כשלעצמו איננו טעון לוגי. הטיעון הלוגי הנגדי יכול להיות אך ורק טיעון ערכי. אדם יכול לטעון שהוא מעדיף אורח חיים פתוח, מודרני או "נאור" על פני אורח חיים אחר, גם אם אורח החיים הנאור כרוך בתוחלת חיים קצרה יתר ו/או בסיכונים גבוהים יותר. טיעון כזה יכול להיות לגיטימי כשלעצמו, אולם הוא טיעון ערכי לכל דבר. ולגבי טיעונים ערכיים כבר הוסכם שאינם לגיטימיים ואינם רלוונטיים לסוגיית הבחירה של ההורה המשמורן.

קביעתו של גוטליב כי "אין ספק כי הפסיכולוג כמו עורך הדין וכמו השופט, אינו יכול לנתק את עצמו לגמרי מדעותיו ורגשותיו, ויתכן כי במקרים מסוימים, יהיה עליו לפסול את עצמו מלחוות דיעה בשל חוסר יכולתו להיות אובייקטיבי" מקבלת כאן משמעות רחבה מאוד.

* - * - * - * - * - *

מקורות:

[1] תיאור תהליך איסוף הנתונים:

Groen J.J., Modatie J. H., et al: An epidemiologic investigation of hypertension and ischemic heart disease within a defined segment of the adult male population of Israel. Israel J, Med Sci., 4:177, 1968;

התוצאות הרלבנטיות לכאן:

שניידר מ'. גולדבורט א', מדלי ג', נויפלד ה', ואורון ד', : שכיחות נמוכה של מחלות לב אצל יהודים דתיים בהשוואה ללא דתיים, תורה ומדע 8, 1-2: 35-40, 1978. (מחקר שנתמך עפ"י חוזה מס' 375106 ע"י ממשלת ארה"ב בהתאם לחוק קרן השואה מס' 480, ובוצע ע"י הסקר למחלות לב עבור הסתדרות מדיצינית "הדסה", משרד הבריאות הישראלי, ומכון הלב והריאה של ארה"ב).

תוצאות דומות התקבלו גם במחקרים נוספים בשנות התשעים.