| נשלח ב-23/6/2005 23:04 |
 |
| |
דר.
שפיל לרישיה ולסיפיה... וזל"ק: "בכלל לא הבנתי הקשר בין הגדרתו זו למלאכת זורע, בשלמא אם היה מחלק כן לענין מלאכת קוצר, שהגדרתו היא ניתוק דבר מחיבורו - לחיי, אך לגבי זורע שעיקרו לענ"ד הוא הצמחת דבר מה בכך שהחיבור הוא לא לצמיתות ".
כלומר, אין הדיון מתמקד עכשיו במלאכת קוצר כי אם במלאכת זורע.
אתנחתא,
משום מה אינני מסוגל להבהיר לך יותר את כוונתי, אולי יקומו פה אחרים ויסבירו לך את מה שכתבתי.
חשבתי שזה ברור מספיק לומר שמה שבטבעו של עולם חלק מברייתו של האדם, אינו נכנס לגדר "מלאכה". גזיזת צפרניים אף שעושים את זה אין זה מחלק ברייתו והתנהגות ה"טבעי" של האדם.
בבעילת בתולה (אם מתכוין לעשות פתח) אני מבין יותר למה אתה חושב את זה לדוחק. וכנראה שההסבר הוא שמכיון שאין זה דבר מתמיד, אלא פעם אחת "עושה" אותה לכלי, ה"ז נחשב למלאכה, ואינו דומה ליניקת תינוק או תשה"מ.
אגב: אציין המ"מ בס' שביתת השבת מלאכת דש ס"ק עט, עיין שם.
תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 23/06/2005 23:06:00
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 04:55 |
|
| |
ל קראתי את כל האשכול, ועמכם הסליחה, אבל נזכרתי במקרה שקרה לי, והקשור לענייננו. (ולגוף הטענה, אני מקווה שאינני חוזר על דברי אחרים).
באחד הימים לימדתי במוסד אקדמי סוגיה הקשורה להלכות שבת, ונצרכתי לתת מבוא בסיסי לכמה מן ההלכות הרלוונטיות. בין השאר הגעתי לאיסור "מוליד", ושאלתי בכיתה: "מישהו יכול לטמר לי למה מתייחס איסור זה? לתת דוגמא אולי?". אחד התלמידים הצביע בבטחון ואמר: "לקיים מצוות פרו ורבו".
השבתי כמובן שעל זה אין איסור בשבת, אבל אני חייב להודות שהתשובה הטרידה את מנוחתי: הנה לפנינו מלאכה, שלקחה את שמה מפעולה טבעית מסויימת, וכלולים תחת גדרה שלל פעולות - חוץ מאותה פעולה עצמה!
לא צריך לענות לי על התמיהה. אני יודע היטב שמונחי ההלכה אינם חופפים את המונחים הטבעיים, וכי שפת ההלכה היא שפה בפני עצמה וכו' וכו' (ולימים אף השתמשתי בדוגמא זו כאשר ביקשתי להבהיר את עניין "שפת ההלכה" לתלמידי). ובכל זאת, נקודה למחשבה.
אך כאן נשאלת השאלה: אם לגבי הולדה טבעית יש לנו מקורות המתירים, לגבי ההזרעה המלאכותית אין לנו. האם כאן לא ייכנס החשש של איסור "מוליד", ולו רק בשל החשש הנובע ממובנו היומיומי של מונח זה?
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 23:31 |
|
| |
האם בשפה כלשהי המלים ללדת, מוליד, ליילד, להיוולד, מבטאות את אקט ההפריה? (אני מדבר מבחינה לשונית גרידא), זוהי שפת הילדים או שפת ה"יתד" שבמקום הריון הם כותבים ב"זמן התשע חדשים לפני לידת התינוק", כדאיתא בפרק מקור ראשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 00:34 |
|
| |
אתנחתא
חשבתי שוב על השאלה הראשונית שהעלית, ובלא להיכנס לכל מה שנאמר פה, נראה לומר שכל מה שקשור להתנהגות רגילה של חיי האדם אינה נחשבת אף פעם למלאכה.
ולכן כשם שמותר לאכול דגים ולהוציא עצמות מהפה ואין זה בורר כי זה דרך אכילה.
וכשם שמותר לאכול פרי וירק ואין זה טוחן כי זה לא בדרך עשיית מלאכה אלא דרך אכילה במהלך החיים הרגיל,
כמו כן אין לאסור ביאה כי אין זו מלאכה אלא חלק ממהלך החיים הרגיל וכנ"ל.
ואל תשיבני מהשתנה או יריקה לרה"ר, כי שם אין האיסור על מעשה ההשתנה והיריקה, שהוא מהלך החיים הרגיל, אלא האיסור הוא מחמת ההוצאה לרה"ר או הזריה לרוח, שזה כבר לא המעשה הטבעי הרגיל כבעניננו.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 26/06/2005 0:34:55
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 05:09 |
|
| |
ברבי,
אני חושב שהיישוב שלך הוא הוא דברי מלמד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 05:22 |
|
| |
אתנחתא:
לפי דבריך, מה הפשט "ויולד בדמותו ובצלמו" או "אברהם הוליד את יצחק"?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 08:00 |
|
| |
מעולם לא עלה על דעתי שאברהם הוליד את יצחק היינו המעשה ההוא, האם כשאני אומר ילדתי בן, אז הכוונה למה בדיוק? וכך במקרא, הלשון נולד לו בן וכיו"ב? כמובן שרק אחרי הלידה ניתן להכיר בצלם ודמות האב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 18:48 |
|
| |
אני מסכים אתך במלת "נולד", שזה קיצור מ"נולד לו"=דהיינו: "אשתו ילדו לו", אך בהמקראות שהבאתי, פשוט שקאי על פעולת ההולדה, (חוץ מכפי המפרשים אברהם הוליד דר"ל חינך, עיי"ש אבן עזרא ורמב"ן), ומה שלא עלה זה על דעתך, אולי זה בגלל שבפעם הא' שנחשפת לפסוקים הנ"ל, דיברו איתך "שפת הילדים ושפת היתד" .
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 22:54 |
|
| |
מלמד,
האם אתה מלמד? יתכן שזוהי הסיבה
|
|
|
|
|
