יועיל להעלות כאן לשם השוואה את המקרה בו נרצח, לפני שנה שנתיים, מועמד רציני בבחירות לראשות הממשלה בהולנד, על ידי פעיל זכויות בעלי חיים.
ובכן, האם יש לגול את האשמה ברצח על פעילים למען בעלי החיים??
דומני כי קשה להתחמק בדיון מסוג זה מן ההטיה העניינית או הפוליטית: אם המאבק נראה לנו שגוי ומרושע, כל שכן נתנגד אליו אם הוא מביא יחידים בקצה המחנה לידי אלימות. אם המאבק נראה צודק אנו נוטים לגולל את אשמת ההתפרצויות על הצד השני: כיוון שמראש אתה לא בסדר, אתה אשם גם באלימות.
הייתי ממקד את הדיון בתחום אחר לגמרי: בדפוסי "ההנהגה" של רבנים. להבדיל מפוליטיקאים רגילים רבנים נוטים לא לקחת אחריות כוללת. הטקטיקה האהובה עליהם היא להודיע בקול גדול הודעה נקודתית בעניין כלשהו ולהתעלם מן ההשלכות שיש להודעתם על תחומי חיים אחרים, על הקיצוניים בקצה המחנה וכדומה. כך יכול רב להודיע ש"צריך לשבת בכולל" ולהתעלם מן ההשלכות של יצירת חברה פרזיטית, וכך יכול רב אחר להודיע ש"צריך לסרב פקודה" ולהתעלם משרשרת האירועים שמצב כזה יוצר, מדילמות של אנשים פרטיים וכדומה.
זה משתלב, כמובן, עם פטנטים חרדיים עוד יותר מובהקים כמו "לצאת נגד" משהו אף על פי שיודעים שהוא טוב, כדי שלא יתפשט חלילה (הכשרה מקצועית, לדוגמה) או לשלוח את ה"קנאים" לשדה המערכה ולתת להם רק גיבוי שבעל פה, ושאר טריקים מהסוג הזה. הצד השוה שבהם הוא בכך ש"גדול התורה" רוחץ בנקיון כפיו ומסיר מעליו כל אחריות על כל תופעה שלילית שהיא (זכור איך זעק הרב ש"ך על כך ש"לא שומעים לי" בקבלת תלמידים חלשים לישיבות וכיוצ"ב. אילו היה משקיע בנושא אלפית ממה שהשקיע במלחמות נגד פא"י היו שומעים לו ועוד איך...).
בקיצור, אני חושב שדפוסי ההנהגה הרבנית הם העניין המרכזי כאן, והסכינאי דהכא או המשתולל דהתם הם רק אילוסטרציות לנושא.
 |
|
|
