בנוגע להבחנה שנעשתה בעבר בין הלימוד הפלפולי לבין המעשה ,הוא היה בשוליים כאשר המפרש בעצמו היה יכול לכתוב כתבתי זאת רק למטרת פלפול התלמידים.אולם לא היו קיימים שני סוגי רבנים שונים, כמו שקיימים היום.
שאלתי לא התעסקה בשיטת הלימוד האם היא נכונה או לא שזה נוכל להשאיר לזמן אחר. אני התעסקתי ברבנים בעצמם ,האם גם הם בתוך תוכם מפקפקים בכל מה שהם עושים. כלומר האלה שכביכול מאמינים בדרך הלימוד , כאשר מגיעים לרגע האמת נסוגים ומשאירים את ההלכה לטכנוקרטים יותר.ולכאורה עד כמה שהם מאמינים שההסבר שלהם נכון מדוע גם אינם פוסקים כך את ההלכה.האם זה סוג של טמינת הראש בחול.
בתור מסתכל מהצד מעניין גם לדעת מדוע התפתח שיטת לימוד שכזו.האם זאת התפתחות טבעית של הדברים שבכל דור מנסים להוסיף ולחדש. או שיש השפעה של שיטת חשיבה שמקובלת בעולם, על עולם הישיבות. שכיום אדם שמנסה לחשוב על סוגיה, הוא מנסה להתמודד עם המחשבה המקובלת בעולם על הדברים, וכיצד הוא יוכל להסביר את זה לאדם שמבחוץ.
|
|
