לא אומרים ביצה.

בר בי רב

<"בקשר להקדמתו של היש"ש (ואגב, קשה לי עם סגנון כזה של בקורת כלפי אדם גדול כיש"ש) יש המפקפקים באוטנטיות של מכתבו של הרמב"ם לבנו וטוענים כי הוא מזוייף, האם תוכל להרחיב בנושא?">

ראה ראיות לזיוף, ב"אגרות הרמב"ם", מהדורת יצחק שילת, (הוצאת שילת-מעלה אדומים תשנ"ה), עמודים תרצז-תרצט.

אם אין לך גישה לספר, באם תשלח לי לתיבה האישית, כתובת דוא"ל, אסרוק עבורך בל"נ את דבריו.

מסיכומו של הרב שילת, (סוף עמוד תרצח):

"לסיכום, נראה בבירור כי "צוואה", זו אינה אלה בדיה ספרותית מתקופת הפולמוס של כתבי הרמב"ם, שנתחברה ע"י "משכיל" ספרדי ממעריצי הרמב"ם והראב"ע, אשר שמר טינה לצרפתים מחד, ולחלק מיהודי צפון אפריקה מאידך, ודבר אין לה עם הרמב"ם".

בהערה שם:

"יש להצטער על שגדול כהמהרש"ל, בהקדמת ספרו "ים של שלמה" לבבא קמא, הלך "שולל" אחר "איגרת" זו, (למרות שרמז לפקפוקו במהימנותה), וכתב מה שכתב".

__________________________

אתנחתא

<"לא עיינתי כעת האם יתכן שבזה נחלקו שתי המסורות דכא בא' או בה' ואולי כבר כתבו על זה)">


צדקת, כבר כתבו על זה.

הרב דוד פרידמן, (אב"ד פינסק-קרלין, שבתחילה היה מ"חובבי ציון", אך "חזר בשאלה"), כתב בספרו שו"ת שאילת דוד חלק יו"ד סימן י, (דבריו מובאים גם ב"אוצר הפוסקים", לשו"ע אהע"ז, סימן ד סעיף א, הערה בעמוד 208 טור א):

"... איך לכתוב בס"ת פצוע דכא אם דכא בא' או דכה בה' כאשר בזה נפלה מחלוקת גדולה בין בעל המסורה

תשובה:

בדבר זה נחלקו הבבלי והירושלמי, ביבמות דבמשנה דף ע' א' קתני: ואיזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים, ואפילו אחת מהן, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד וכו', ובירושלמי שם בהלכה ב': פצוע הייתי אומר עינו כו' ת"ל דכא שבא בין עקוביו. אמר ר' חגי קומי ר' יוסי: אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב, אלא ביציו בלבד, והנה מזה הירושלמי נראה שמפרש לקרא הכי: פצוע שם הפסול, ודכא שם האבר שבו מדבר, שאם נפצע פסול מלבוא בקהל, ויהי' הפירוש שנפצע האבר ששמו דכא, [בעבור שפלותו שהוא נמוך מכל אברי האדם], וכרות שפכה: שם הפסול הוא כרות, ושם האבר הוא שפכה, ר"ל שע"י כריתה נעשה ממקלח לשופך, [כמסקנת הבבלי דף ע"ה ב'], וזה הגיד, או ששמו שפכה מחמת שפיכתו, ואמרינן דזה גיד, מדסמכיה לדכא, שדכא כבר הכריח שהוא מאברי הלידה, [ולדברי הירושלמי מתורץ קושיית הרשב"א בהמשנה, אמאי לא מפרש איזהו דכא? כיון שלהירושלמי לא הוזכר כלל שם פסול דכא כלל, וכן אין מקום לקושיית התוס' שם דף ע"ה א' ד"ה כרות שפכה כו': תימא לר"י כו' הא אמרינן בגמרא פצוע בכולן דכא בכולן כו' ודו"ק], ולפי סברת הירושלמי, דדכא הוא כינוי להביצים על שם שפלותן, יוכרח לכתוב דכא בא', כמו ואת דכא ושפל רוח, אבל בהבבלי דף ע"ה ב' גרסינן: אמר רבא, פצוע בכולן, בין שנפצע הגיד, ובין שנפצעו הביצים, בין שנפצעו חוטי הביצים, דך בכולם בין שנידוך הגיד כו' כרות בכולן כו', ר"ל, שמפרש לקרא פצוע דכא וכרות, כולם שמות המקולקלים שנעשו באברי הלידה, שפוסלין אותו מלבוא בקהל, ר"ל, שנעשה באברי הלידה קלקול פציעה או דיכה או כריתה, ושפכה הוא תואר לכל אברי הלידה, שהם ע"י שלשה הקלקולים האלו, פצוע דכה כרות נעשה הגיד ממקלח לשופך...".