דעי את שאת רוצה ורצי את שאת יודעת

מיימוני,

ברוך שכיוונתי שאין מחלוקת. נראה לי שאנרגיה הוא כלי רכב להתממשות הבחירה, דהיינו הרצון. לכן לכאורה גופנית ונפשית חד הן. אך ליתר דיוק בזה, דרושה לי עוד התבוננות!

האם ניתן למצוא בגמרא מקור לסוגים שונים של רצון, גבוה :רוחני) ונמוך (פיזי-גופני-קיומי):
"ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה מלאכי השרת שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה".
האדם נקרע בין הדחף השכלי-רוחני לבין הדחף הגופני-גשמ. בתפר שבין הדחפים-רצונות יושב ברז הבחירה.
והאדם בבחירתו מסובב את הברז כהגה ביד המלח. ברצותו אוחז וברצותו שילח. (אני כבר שומע את השאלה, ומהיכן הרצון לאחוז או לשלח... זו הבחירה. לא דחף-רצון).

אצת ים

שוב, עוררת נושא שטרם נידון, ויש לי דברים רבים לומר בהקשר זה.
החלוקה בין גוף לנפש במובן של גבוה-נמוך נראית לי זרה לעמנו, לדתנו ולמחשבתנו. היא באה לנו מיוון, והיא עשתה רושם גדול על העולם בעיקר דרך הנצרות.
דוגמא פעוטה שאינה מספקת כמובן: כאשר הלל הזקן הלך לרחוץ את גופו, קרא לכך חסד. ולא חסד עם הגוף, אלא עם הנשמה העניה. נראה שהלל לא חילק בין גוף לנפש במובן שלנו.
יש כמובן לשונות בגמרא שמשמעותן קרובה לדבריך. אשתדל לדון בנושא בהרחבה, כראוי לו.

המשל שהצעת לתיאור תהליך הבחירה כסיבוב ברז והפנייתו בין הרצון הרע לרצון הטוב הוא מעניין. אנו מציעים משלים לתהליך שיתכן שאינו בר המשגה במשלים בני העולם החיצוני. מבחינה זו, כל משל חדש תורם פן חדש להבהרת תהליך שאינו ניתן להשתקפות מלאה, אבל צריך לזכור שהוא רק משל, ואינו מדוייק לחלוטין.
גם זה נושא שצריך לידון בהרחבה. הטלת עלינו משימות רבות מאד, ואנו זקוקים לכך שלא רק אתה ואני נעסוק בכך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אכן, ההפרדה בין גוף לנפש שמתבטאת בתפישה כי החומר הוא "רע" מטבעו, היא תפישה שמקורה הבולט והדתי הוא נוצרי. הנצרות עוותה את תפישת החומר ועקב כך את תפישת האדם את עצמו ואת ראייתו הנכוחה את המציאות.

הערת סוגריים: [ראוי לזכור את דברי חז"ל (מזכרון), "אין בין גיהנום לגן עדן כי אם חוט השערה", דהיינו, שנושאים רבים הם כה עדינים עד כי גם טעות קטנה ביותר מספיקה על מנת לאחוז בהשקפה לא נכונה, ולכן על המתעסק בחכמה לדעת כי בדברים עדינים הוא עוסק, ולכן ההקפדה על דיוק מושגי לא רק שחשובה אלא הכרחית לחיי הלומד.]

ההשקפה היהודית הנכונה (לע"ד) גורסת שאין החומר רע או טוב, אלא כמו כל דבר הוא מושא להתיחסותנו ושימושנו, ןכמו כלפי כל דבר עלינו להסדיר את התייחסותנו הנכונה כלפי כל תופעה ודבר שהוא, דהיינו "לקדש את החומר".

ראוי להבחין שאין דבר שהאדם יודע שלא דרך הגשמיות. כל מחשבה חדשה או דמיון מקורו במידע שסיפקו החושים. איני מכיר דרך לסתור טענה זו.

הגדרה שעסקנו בה בפורום זה, היא שחומר מתייחס בראש ובראשונה למה ש"חמור" בידיעת האדם, ורוח מתייחסת למה ש"רווח" בידיעת האדם, דהיינו לרווחים שבידיעותיו- הדברים שקשה לו להתמקד או לאחוז בהם.

המשך הרעיון הוא שמטרת עשיית הסדר שלנו היא להביא רעיונות ש"רווחים" בידיעתנו שיהיו "חמורים" בידיעתנו, ממש כמו קיר, או מסך מחשב שמולנו, שהם דברים ברורים שלא ניתנים להכחשה. כך התבטא בעבר ר' משה פיינשטין זצ"ל כלפי ההלכה באומרו שבשבילו "הלכה היא כמו קיר", דהיינו רעיוניה, ופסקיה חמורים בעיני רוחו, ובהליכותיו בצורה חמורה ביותר.

ואכן אדם בוחר עד כמה להתמקד בדברים החמורים כרגע בידיעתו שחלקם מושכים אותו לכיוונים לא נכונים, וחלקם לכיוונים נכונים, ולהמשיך כל חייו במסע לעשיית סדר בידיעתו, עד שיעדיף לא לגזול גם מיליון דולר, גם אם אף אחד (חוץ מאחד) לא ידע לעולם, כי רעיון חומרת הגזל יהיה חמור בידיעתו יותר מחומרת פיתוי מליון הדולר. אך גם במקרה זה יש לשים לב שאין מיליון הדולר רעים או טובים כשלעצמם, אלא רק נסיבות קבלתם, ההתייחסות לשימושם, והרצונות למימושם.

נקודה אחרונה היא שחשוב לעשות הבחנה בין בחירה לרצון. לפי אצת הים, הרצון קודם לבחירה. איני בטוח שכך הוא, אלא גורס שבעקבות הבחירה שהיא הבקשה היסודית ביותר של האדם, נענה השם ברוב הפעמים ומתפתח אז רצון (לשון ריצה) לכיוון זה או אחר שהבחירה האוטונומית כביכול כיוונה. השם בדרך כלל לא יענה (צירה בי') לבקשה לעוף בלי כנפיים, אך כן יענה בדר"כ לבקשה לאכול עוגה מתוקה ומזיקה למי שחולה סכרת ולא יכול היה להתגבר.



תוקן על ידי - אורבערפל - 8/25/2002 10:10:59 AM

חן חן מיימוני,
אך אם תשים לב, לא עסקתי כלל בטוב ורע, אלא בין גבוה ונמוך. ישנם דחפים גבוהים ורעים כגאוה. ישנם דחפים נמוכים וטובים, כאכילה, רחיצה. אתה דיברת על מקורות רצון.
חטא הגאוה אולי "מריח" רע יותר לטעמו של אליהו הנביא, אך אין ספק שהפושט נבלה בשוק כדי לא להצטרך לבריות, עוסק בדברים פחות רוחניים, הגם שאין ספק שהוא טוב מהגאותן. והבחירה למעשה מצטלבת: טוב ורע, גבוה ונמוך.
ראה חיבורו של ד"ר דרייקורס התמודדות עם התנהגות בלתי נאותה אצל ילדים, על סוגי ילדים: חיובי ושלילי, פסיבי ואקטיבי (ומקבילתם בהגדה של פסח). לפי גישתו הסיכוי להפוך שלילי אקטיבי (שאולי מפריע ומציק יותר) לחיובי רב יותר מהסיכוי להפוך שלילי פסיבי (שלא מציק לאף אחד, סתם אדיש.) לחיובי. ולעניינינו, ראית איש חכם בעיניו... תקוה לו מלכסיל.
(ובמאמר מוסגר, אולי מכאן מקור לגישת עולם הישיבות, שאפיקורס עדיף על סתם אחד שלא חושב (איך אני עדין?:-)) כי האפיקורס חושב, ויש לו סיכוי).

אור בערפל, אורך לא הבליח עדי, ועדין שורה אני בערפל. אנא באר דבריך.

ותסלחו לי על מערכת הסוגרים הענפה, יש לי בעיות שליטה בהם...

תוקן על ידי - אצת_ים - 8/25/2002 11:46:04 AM

אצת הים לילה טוב,

אני מתנצל על כי לא היו דברי ברורים דים.

מנסים.....

הגבתי על שנראה בדבריך אודות דחפים נמוכים וגבוהים כהפרדה בין רוח לחומר (תפישתם כשתי ישויות- טובה ורעה), שעליה העיר מיימוני נכונה שמקורה ביון ובנצרות. בדברי ניסיתי להראות שאין הפרדה אמיתית, אלא אלו שני הבטים בידיעת האדם.

נקודה נוספת בדברי היתה לברר לאור דבריך את הקשר בין בחירה לרצון: מה קודם למה. גרסתי כי הבחירה קודמת לרצון. הרצון הוא חלק מתהליך ישום הבחירה.

בעמוד הקודם של האשכול ישנו דיון מענין על כל בין מיימוני לווטו.

להודעתך האחרונה אשאל: מה כוונתך שהפושט נבלה בשוק על מנת לא להזדקק לבריות עוסק בדברים פחות רוחניים? וזאת לעומת זה שמעדיף למשל, לגמול חסדים עם רעהו ע"י נתינת 20% מחסכונותיו למען עזור לחברו לחתן את בתו?

מה יהיה יותר או פחות רוחני? ולפי איזה קנה מידה?



תוקן על ידי - אורבערפל - 8/26/2002 12:39:49 AM

אענה לך בשחור ולבן וארחק מן הערפל האפרורי (סתם משחק מילים).
קידושין דף פב עמוד ב: אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בסם, ואוי לו מי שאומנותו בורסקי. מדוע? משום שהריח נדבק לבגדים. העוסק בחקר המושכלות ובעיון המוסר הינו הבסם. והעוסק בפינוי הפסולת שהוא חלק בלתי נפרד מישובו של עולם הוא הבורסקי. ואף בישובו של עולם ישנו המרצה במחלקה לפילוסופיה, וישנו מנקה הרחובות. אין ספק שמנקה הרחובות עוסק בעיסוק "נמוך" יותר. כמובן באופן אישי הוא יכול לשנן מסכתות בעל פה באותו זמן או -כחנוך - ליחד ייחודים. אך זה יהיה למרות! עיסוקו. והפילוסוף. טוב הוא סתם מתפלסף. טוב, כוונתי ברורה.
אין ספק שנמצא עיסוקי ביניים. אבל העיקרון ברור. שאותו מתמיד השוקד על תורת ה' יומם ולילה נמצא בקצה העליון של סולם זה, מן הצד ה"גבוה נמוך של טיב העיסוק".
אני מקווה שהפעם הובנתי טוב יותר.




תוקן על ידי - אצת_ים - 8/26/2002 1:28:08 AM

מדברי יהוסף באשכולו "לימוד":
"הרעיון של ["התאמה" כתכלית האדם] אינו גישה חדשה, אלא ריכוז עקרוני לכל מה שמכנים כ"ראוי" "הוגן" "מוסרי" "נכון" ששורש כולם, האם המחשבה, הדיבור והמעשה, מתאימים עם שאר הערכים והמהויות במציאות או שאינו מתאים להם(\עמהם) ופוגע בהם."

לאור הנכתב היום בראשונים כמלאכים, על התפתחות האחרונים בעצירת המחשבה על נקודות מופשטות דקות יותר, מתגלה מה שמניע את האדם ["את שאת רוצה" בלשון יענטע] והיינו להתאים חלקי מציאות לאחדות.
נמצא את שאני יודע ראשונית = אחדות [דהיינו התאמת חלקים מתאימים] לכן את שאני בוחר [וממילא רוצה] ראשונית = אחדות.
הבחירה היא רק על רמת האחדות, האם היא חובקת כל ולא מתעלמת משום נתון הידוע לי או שאני מזניח את המאמץ ומצמצם את האחדות ליותר זמין לדעתי בלבד.

מפליא לראות מהתבוננות בסביבתנו, איך שכל רצונו של האדם הוא לאחדות מתוך התאמת השוני.
כמובן, יש המאחד רק מה שבמודעותו הצרה-המיידית ויש המאחד את כל [או כמעט כל] שביכלתו במרחבי מודעותו.

כל משחק, הרי הוא איחוד היוצר הרמוניה בין חלקים שונים שיש להם נקודות התאמה!
התעוררתי לעניין עקב אדם שהרגיש חולשה ומיד ייחסו את זה למאורע מצער Aהיה לו [למרות שהיתה לו את החולשה גם בעבר].
כל מה שהעיתונאים והפוליטיקאים עושים, זה איחוד מעשים לכוונות, אלו לכאן ואלו לכאן.

לכן אם נתמקד בעיקרון, שמודעות האדם מובנית כך שבחירתו תהיה תמיד לאחדות מתוך התאמת השוני, נדע טוב יותר את שאנו רוצים ונרצה גם יותר את שאנו יודעים.

וטו

יכולת להביא גם מתכונת הצחוק שיש לאדם.

הוא בא כאשר יש זימון פתאומי של שתי נקודות התאמה בלתי צפויות.
הצחוק הוא קול תהילה מהנשמה האומרת 'הרי זו אמת'.