| נשלח ב-2/5/2003 11:57 |
 |
| |
שאלה שעולה מהשיר היפה ומהדיון :
האם מותר להתריס כלפי מעלה ?
האם מותר לצעוק לבורא ולשאול : מדוע ככה עשית ?
האם התשובה לאיוב : "איפה היית ביסדי ארץ" שוללת את היכולת להתריס ?
אני זוכר שבחב"ד (בדורות האחרונים) היה על זה דיון נרחב ושם היתה המסקנה שמעשה כזה לא רק שאיננו שלילי . מעשה כזה הוא חיובי והוא חלק מניהול הדיאלוג שבין הנברא לבוראו .
זה משיק למה שנאמר פה ביחס לאלי ויזל וזה גם חלק מהשקפה חסידית כללית של ניהול דיאלוגים ישירים - בכלים אנושיים עם הבורא (ראה התבודדות ברסלב) .
לעניין ה"דיבור הישיר" :
אלי ויזל בספרו "שערי היער" שדן בנושא הזה - האמונה לאחר השואה מספר את הסיפור הנפלא הבא (בערך- מזכרון) (מופיע בעוד מקומות בוריאציות פחות מוצלחות).
בימי הבעל שם טוב, כשהיו נגזרות גזירות על עם ישראל, היה הבעש"ט לוקח את תלמידיו למקום אחד ביער, הוא היה מתפלל שם תפילה אחת והיו הגזירות מתבטלות והיה עם ישראל נושע .
ובימי תלמידו המגיד ממעזריטש (שהנני בנשק"ו) כשהיו נגזרות גזירות על עם ישראל, היה המגיד ממעזריטש לוקח את תלמידיו, הולך לאותו מקום ביער ואומר : רבונו של עולם את התפילה אינני יודע - אנא הושע את עמך ישראל והיו הגזירות מתבטלות והיה עם ישראל נושע .
ובימי הסבא קדישא ר' ישראל מרוז'ין כשהיו נגזרות גזירות על עם ישראל, היה הסבא קדישא נושא את ידיו כלפי מעלה ואומר : רבונו של עולם, את התפילה אינני יודע, אפילו את המקום איני יודע, רק לספר את הסיפור הזה אני יודע והיו הגזירות מתבטלות ועם ישראל היה נושע .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2003 13:31 |
|
| |
בעל עגלה
יש גם סיפור הפוך. בירושלמי, כמדומני, אבל אין לי את המראה מקום.
מעשה בעיר שצרו עליה אויבים.
עלה הרב לגג ביתו, וספר תורה בידו. וקרא ואמר:
ריבונו של עולם, אם לא עשינו מה שכתוב כאן, יבוא האויב בשערינו. אך אם נזהרנו ושמרנו, שילך לו.
והאויב עזב.
חלף דור.
ושוב עמדו אויבים בשער.
עלה תלמידו של הרב ההוא אל הגג וספר תורה בידו. וחזר על דברי רבו.
והאויבים הלכו להם.
אבל ידו יבשה.
מסתבר שבגלל העזות כלפי שמיא (=שמים).
הגיע דור שלישי.
ושוב עמדו אויבים בשער.
עלה תלמידו של התלמיד על הגג, עם ספר התורה, ונשא את דברו כדברי רבו ורבו של רבו.
ולא קרה כלום.
האויב נכנס לשער
וידו לא יבשה.
שאלו בבבלי: מה בין דורות הראשונים לדורותינו, שאנו מעמיקים בתורה יותר מהם? ואילו היה רב יהודה מכריז על תענית, ברגע שמשך בשרוך נעלו להתירו היה יורד גשם? ואין כמותו עוד?
וענו: הם מסרו נפשם על קדושת השם.
***
אני התפעלתי במיוחד ממסירות נפשו של התלמיד האחרון. הלא ראה שרבו שילם ביוקר על המעשה, ובכל זאת הלך והסתכן!
וגם זה לא עזר...
וענו
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2003 15:37 |
|
| |
יתכן באמת שהסיפור החסידי נולד כוריאציה הפוכה על הירושלמי .
מ"מ כנראה "גרעינו" ב - נקודות :
1. בכך שלאור התמעטות הדורות גם המשאבים שיש צורך בהם התמעטו .
2. ערכו של הסיפור החסידי . לעניין זה הסיפור תואם את השקפת הרוז'ינאי שהאמין מאד ב"סיפור" (אנטיזה למתנגדים הלמדנים).
לעניין הנקודה שהוצאת מהירושלמי, ר' משה שפירא אומר :
כתוב בגמ' ביומא (ח:) שבמקדש השני שימשו יותר משלש מאות כהנים ורובם לא הוציאו את שנתם .
מה חשב אותו כהן גדול, כאשר נכנס לשמש בכהונה אחרי קודמו שלא הוציא שנתו ?
הרי ההסתברות שימשיך לחיות היתה אפסית !
אלא מה ? הכבוד ...
|
|
|
|
|
