|
|
| נשלח ב-21/2/2003 07:06 |
 |
| |
בתוספת למה שכתבתי למעלה וכהשלמה.
בנושא הגיור ישנה בעיה. אנחנו יודעים את המושג "דרכון שויצרי", היינו ממדינה נייטרלית עמו ניתן להיכנס בכל מדיה לעומת דרכון ממדינת טרור או הנמצאת במלחמות.
גם אם תהיה מסקנה צודקת שיש לשנות את קריטריוני הגיור, הרי גיור "מחודש" לא ייחשב בכל קהילות ישראל ואילו גיור אורתודוכסי הוא היחיד המתקבל אצל כולם. לכן כל עוד המצב הוא כך, זה פשוט לא הוגן כלפי הגרים וזו גם יוזמה לא מוצלחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2003 11:05 |
|
| |
וטו, ברוך שכיוונת. הבוקר יש לך אישור בחדשות על הגיור.
הנה קטע מוואי נט. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2449948,00.html
"זוג חילוני ממרכז הארץ, שביקש לאמץ תינוק בישראל, נדהם לגלות כי במקרים שבהם הילדים המוצעים לאימוץ אינם יהודים – משרד העבודה והרווחה מוסר אותם רק לזוגות דתיים או חרדיים, "כדי שהילד יגויר כהלכה". "
אבל חוץ מזה גם לגבי הקובע, האבא או האמא, יש היגיון גדול לדברי חז"ל. כאשר למדתי את הנושא יצא לנו שהזרעת האב כשלעצמה אינה חשובה ליחס אליו את הולד. כמו מי שזורע בשדה חבירו, מתיחס הצמח לשדה יותר מאשר לזורע. כך לגבי האב שהולד לא צמח ממנו+מתוכו. (נכון שעם אם פונדקאית יש כנראה עדיפות לבעלת הביצית שזה רק מתוכה ולא ממנה.)
הנקודה היא שהולד הוא בעיקרו של האם אלא שמיחסים את לידתה שהיא גם עבור בן זוגה שאינו 'לא האב' כנאמר 'ותלד לו'!.
נגיד שאם היו מאמינים בלידת הבתולה של אם אותו האיש ולא שזינתה עם אחר או עם בעלה מן האירוסין לפני הנישואין (אלא ע"פ רוח הקודש  ), ייתכן שע"פ הדין היה יוסף בעלה של מאריה, נחשב בכל זאת לאביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2003 07:15 |
|
| |
האזרח_X: יחוס הולד לעניין גרות
הדעה המקובלת היא שעד מתן תורה היה היחוס - לעניין גרות - הולך אחר האב ומאז מעמד הר סיני היחוס הוא אחר האם. יחד עם זאת זכור לי שנתקלתי בטענה לפיה עד תקופת התלמוד היה היחוס לעניין גיור אחרי האב והיחוס אחרי האם הוא מהתקופה התנאית. האומנם? מה המקורות לכך?
תוקן על ידי עצכח ב- 06/12/2007 10:48:18
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2005 22:56 |
|
| |
ברוך הבא אל הפורום
לצערי, הודעתך היתה תמציתית מדי. אנסה לסכם את מה שידוע לי ולראות אם זה עונה על שאלתך.
א. מבריאת העולם, הדרך להקמת משפחה היתה "ודבק באשתו", וכך נוצרו נישואין. מאז המבול, היה לכל בני העולם דין של "בני נח".
כמדומה שמסיפורי התורה רואים שהייחוס התקדם לפי משפחת האב.
עד מתן תורה, גם לבני ישראל היה דין של בני נח. אמנם היו להם מצוות נוספות מסויימות.
יש דעה כי האבות שמרו את התורה, אך לא ברור מה מזה שמרו ואם זו קביעה היסטורית או רעיונית.
ב. במתן תורה, נתחדש מעמד של יהודי ויהודיה. עוד ניתנו מצוות שמגדירות גירות, כלומר הצטרפות לעם ישראל.
ג. כמו כן, הוגדרו צורות העברת היחש המשפחתי והמעמד מדור לדור.
1. בתוך ישראל
ישראל מתחלקים לכהנים, לויים, וישראלים.
הכלל הוא שבעם ישראל הולד הולך אחרי האב, ואם אחד ההורים פגום, הולכים אחר הפגום.
לכן, בן של ישראל וישראלית הוא ישראל.
בן של כהנת וישראל הוא ישראל.
בן של כהן וישראלית הוא כהן.
(וכן לוי).
בן של ממזר וישראלית או של ישראל וממזרת הוא ממזר.
(יש גם שינויי מעמד בדור הבא בגלל עבירה שהיתה בקשר בין ההורים, כגון כהן שנושא גרושה שהבן חלל, ומי שנולד מאיסור ניאוף שהוא ממזר, אבל אלו נושא אחר).
2. בין הגויים לבין עצמם
איני זוכר מה הגדרים כאן, ואולי אחד מבקיאי הפורום ישלים את התמונה.
התרשמותי, כפי שכתבתי, שכמדומה שהייחוס הולך אחרי האב. כדבריך.
3. גויים המבקשים להתגייר
גר שמתגייר הרי הוא כקטן שנולד.
אבל יש מקרים מסויימים שבהם הגר עדיין נושא על גבו דינים מסויימים שנובעים מהשתייכותו המקורית.
מצרי שהתגייר אינו רשאי לשאת ישראלית.
ועוד דוגמאות לזה.
אך דינים אלו אינם נוהגים מאז ימי סנחריב, כי מקובל בידינו שסנחריב "בלבל את האומות", כלומר הפך והעתיק עמים מארץ לארץ. ולכן פקע מהם השם של האומות שהיו בעבר.
זה חל גם אם הגוי המתגייר מחזיק תעודת יוחסין שמאפשרת לו לברר כי הוא, נניח, מצרי. (יש מעשה כזה במנימין הגר והלכה כרבי עקיבא שנושא מייד ישראלית).
4. יש דין מיוחד של עבד כנעני, אך לא ניכנס אליו כיון שהוא מורכב ולא על זה שאלת.
עבד עברי הריהו יהודי לכל דבר.
***
יתכן שהשמועה שהבאת על שינוי שחל בימי חז"ל הוא כשיטת רב צעיר. רב צעיר היה חוקר יהודי באמריקה, בעל רקע תלמודי רחב, אך בעל דעות חריגות. הוא כתב כמה ספרים, מהם חשובים.
בין השאר, העלה את התזה כי בימי חז"ל חל שינוי במערכת הייחוס. ודומה בעיני שהדעה שהבאת בשם "יש אומרים" היא שלו.
לדעה זו אין הוכחות. אך בוודאי שיש מקורות שהוא מפרש אותם לשיטתו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2005 02:23 |
|
| |
מיימוני
צדקת שבאומות העולם הייחוס הוא אחרי האב. הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פי"ב הלכ"א כתב "זה הכלל באומות הלך אחר הזכר".
אבל בנוגע לדין בני ישראל לפני מתן תורה, אין הדבר כל כך ברור. אם אינני טועה, בעל המשנה למלך דן באריכות בספרו פרשת דרכים בשאלה האם נחשבו כבני נח או כבני ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2005 10:03 |
|
| |
תעיין ברמב"ן בעניים בן האיש המצרית שמראה שהייתה התפתחות בנושא.
כמו"כ הרב גורן מביא דעות דומות (אם כי הוא שולל אותן) במכתבו לדוד בן-גוריון בעניין השאלה מי הוא יהודי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2009 11:06 |
|
| |
אפיקבנגב: הגדרת היהדות 11/4/2008
1. מיהו יהודי?
2. מה מקור ההגדרה?
3. איזה סימוכין יש לזה בתורה?
4. מתי, איפה, ומה הם הנימוקים שהוציאו את הישראלים מתוך החוק הישראלי?
5. איך אפשר לבדוק יהדות של סבתא של סבתא של מישהו?
6. אם גבר לא עבר ברית מילה, עדין הוא נחשב ליהודי?
7. מתי מפסיק היהדות להיות רלוונטית? (נניח ידוע שהסבתא והאמא נולדו יהודיות, אבל את כל חייהן הן בילו במנזר)
*****
מיימוני:
אפיק בנגב
שאלת הרבה שאלות. חלקן נידונו, וחלקן חדשות.
אך שים לב שלמרות שיש להן איזה מכנה משותף כללי ביותר, למעשה הן אוגדות נושאים רבים.
אנסה לענות וסליחה על הקיצור. לכל דבר צריך מקורות ויש דברים שאינם פשוטים כלל ועיקר.
א. יהודי מוגדר בהלכה כמי שנולד לאם יהודיה או התגייר גיור כשר.
כדי להסביר מהו גיור ומה תנאי הכשרות שנאמרו בו צריך אשכול נפרד...
ב-ג. מקור ההגדרה לכך שאנו הולכים אחרי האם הוא בגמרא. יש דרשות של פסוקים שמהם מוכיחים כי "בנך מן הגויה קרוי בנה ולא בנך", כלומר שמי שלא נולד לאם יהודיה ייחשב גוי.
איך נלמדים דיני גיור ראוי לדון באשכול נפרד. אפשר שכבר היה כזה, ואז די לציין לינקים ולהעתיק מכאן לאשכול המשאלות.
ד. לא הבנתי. אני מניח שהכוונה היא לשאלה היסטורית ומשפטית על חוקי המדינה. אני מניח שבגוגל ובויקיפדיה תמצא די חומר על השאלה כיצד נקבע מי זכאי לאזרחות ישראלית וכיצד זה נקבע.
ה. איך אפשר לבדוק יהדות? זה באמת קשה וכמעט בלתי אפשרי. חוזרים אחורה עד כמה שאפשר. כאשר מגיעים למישהי שניכר בה שהיא יהודיה, זה מספיק, וממילא כל בנותיה בחזקת יהודיות, וממילא כל צאצאיהן הם יהודים על פי ההלכה.
יש לזכור כי עד לפני כמה דורות לא היה לאיש ענין להתחזות ליהודי, כך שאם אדם התנהג כיהודי והיה חלק מקהילה יהודית, מן הסתם היה יהודי גמור. ועל חזקה זו מסתמכים כמדומה.
יש מסתמכים על מסמכים, אבל קיימת כאן בעיית זיופים. וכמובן, יש כאלו שרוצים להיות יהודים ואף מציגים מסמכי גיור, אבל לא כל גיור ולא כל בית דין נחשבים למוסמכים, והענינים מורכבים וגם כואבים ביותר.
ו. יש מצוה על זכר להימול. המצוה מוטלת על האב למול את בניו. אם האב לא מל מסיבות שונות (לפעמים באונס) על הבן לדאוג למול את עצמו. בימים שהיה בית דין שניהל את עניני הקהל, החובה היתה מוטלת על בית דין לודא שהכל נימולים.
היו מקרים שבהם לא מלו בכוונה תחילה כאשר היה מקום לחשוש שהילד יבוא לידי סכנה מן המילה (אולי בגלל בעיה של אי קרישת דם?).
בכל מקרה, מי שאינו נימול, מה שנקרא "ערל", הוא יהודי כשר לכל דבר אם זה נעשה באונס. (והוא גם אינו יכול לאכול את קרבן הפסח, אם אני זוכר נכון, אם כי זה תלוי במחלוקת ראשונים כמדומה אם זה חל גם על מי שאנוס. כמו כן, אם הוא כהן יש ראשונים הפוסלים אותו לאכילת תרומה).
מי שעבר גיל מצוות ולא נימול בכוונה תחילה חייב עונש כרת בידי שמים.
ז. שאלת: מתי היהדות לא רלוונטית? אני משיב בשאלה: מה זה "רלוונטי"? האם כוונתך למה שהאדם מרגיש בתנאי חייו? והלא התנאים עשויים להשתנות? אדם עשוי להתעניין מהיכן בא ופתאום יהדותו ויהדות משפחתו ידברו אליו?
ההלכה ודאי אינה מרפה מן האדם וקובעת לו כל דבר, גם אם הוא אינו חפץ להכיר בזה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
*****
אפיקבנגב:
מיימוני,
ב. הבנתי שבעבר יהדות נקבעה לפי האבא. רפרנס: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/72-2.htm
ד. חוקי המדינה לא מעניינים אותי.
כידוע ממלכת יהודה נפרדה מממלכת ישראל. שאלתי היתה איך השייכות לעם נקבעה בבמלכת ישראל שלפני הפיצול.
ו. מה הוא עונש כרת הלכה למעשה? מי מחליט? מי מבצע?
ישנה בעיה שנובעת מהשאלה "מה הופך את היהודי ליהודי?"
שכן אם זה תוכן גנטי- הרי יש כאן סתירה עם האפשרות של גיור.
סתירה=יש כאן טעות.
אם זה תוכן מנטלי הרי שזה סותר את העובדה שאדם נולד יהודי, והוא אפילו ישאר יהודי גם אם זה יהיה בעל כורחו.
ומכאן אני מגיע לטענה שלי שיהדות זה אוסף רעיונות.
אוסף הרעיונות הללו מגדיר מי שייך לעם שאמור לממש אותו.
ז"א ש:
יהודי=אדם שכשיר לממש את אוסף הרעיונות של היהדות.
מי שההלכה היהודית הגדירה אותו כיהודי הוא מי שכשיר לממש את היהדות.
אוסף הרעיונות הללו התקבל בסיני, ומאז הוא מועבר מאב לבן, מאב לבן...
מאחר שהמציאות משתנה, מימוש הרעיונות הללו עומד למבחן מחודש.
וכאן אני מגיע לטענה מאוד משמעותית:
היהדות אומרת שלקיומו של העולם יש התחלה, יש אמצע, ויש סוף. שום דבר לא במקרה.
בנוסף, היהדות, כמערכת עקרונות, מציבה אידיאל.
עובדת המציאות היא שכאשר האידיאל רחוק מידי מיכולת מימוש, אנשים "נשברים" ומוותרים על מכלול האידיאלים.
ולדעתי היהדות נעה על התפר בין הרצוי למצוי.
ומכאן לדעתי יש ללמוד על הסייג לכל דיברי הגמרא והרמב"ם, שלפי הכרותי הדלה עם ההלכות מכוונים פחות לאידיאל, ויותר על דרך מימושו במציאות הקונקרטית אותה הם הכירו.
במובן זה אני חושב שהחילוניות היא המתנה הגדולה ביותר ליהדות, שכן היא מאפשרת פתח לבדיקה אמיצה של מה הוא האידיאל.
-----
הפרשנות שלי לא פותרת את הקושייה: מה ההלכה בודקת אצל אדם ע"מ להכריז "כשיר"?
לאור הסתירה שהצגתי קודם נובע שלפי ההלכה יהודי בהכרח אינו מוגדר לפי תכונה מסויימת.
ולפיכך הסבר אחר הוא שהיהדות היא עול של תורה ומצוות שמונח על אדם, ללא קשר לתכונה מסויימת שלו.
מקבל את העול הזה אדם שאימו יהודיה או אדם שבחר בקבלת העול הזה.
לגבי ההבדל הנובע מקיומה של "נשמה יתירה", בשבילי זה תחליף לצירוף המילים "אין לנו מושג מה ההבדל בין יהודי לגוי".
|
|
|
|
|
|
