האם מצטרפים למנין מצומצם?

יצחק
התכוונתי בדיוק למה שכתבת, ולכן לא כתבתי שום מסקנא, רק שיש ללמוד מסוגיה הנ"ל.

הרב מיכי
גם מי שמצווה לשנאתו בשל מעשיו, מצוה לאהבו בשל יהדותו, ומפורסם החילוק בזה {תניא? הרב קוק? אינני זוכר כרגע}






ומדוע לא יראתם לדבר?

גם התניא וגם הרב קוק (וראה שני מאמרים ב'המעין' תשל"ז בעניין זה).
ובכל זאת אהבת חינם היא אהבת אדם על מעשיו אף שהם רעים.
אני מניח שלא מדובר על שנאת המעשים, אלא שנאת האדם בשל המעשים (האדם למעשיו, כמו עץ לפירותיו). דוגמא לדבר מ'פחד יצחק' (לא זוכר איזה), שמביא קושיא של גדול אחד: מדוע בעינן למצוות אהבת הגר אם יש מצוות אהבת ישראל שכוללת אותה? ועונה שהמצווה היא לאהוב את הישראל בגלל שהוא ישראל, ולא סתם לאהוב אותו. וממילא אלו שתי מצוות שונות, שאינן כוללות אחת את השניה. זוהי אהבת אדם לפירותיו עליה דיברתי לעיל.

ההנחה שלי שלא מדובר על שנאת המעשים, אלא על שנאת האנשים למעשיהם, שכן על אף שזה נשמע מאד נחמד ונעים, קשה להאמין שבאמת לזה התורה מתכוונת כשהיא מצווה לשנוא רשעים.

מיכי

.


ובכל זאת לימדתנו ברוריה, יתמו חטאים, ולא חוטאים.

הרב מיכי יש"כ . יש בנט?

מואדיב מברוכ.








ומדוע לא יראתם לדבר?

לצערי אני חלש בענייני אינטרנט. צריך לחפש 'המעין'.



מיכי

מואדיב

הערה קטנה: רש"י בתהילים פירש חטאים = אנשים חוטאים דלא כברוריה

לידיעת הגבאים


"לא לצרף למניין חיילים שלקחו חלק בפינוי"


מנחם רהט
13/9/2005 8:44




מתרחב החרם החברתי בציבור הדתי-לאומי נגד משתתפי ההתנתקות. אחרי שחלק מהמתנחלים החליטו שאנשי כוחות הביטחון שהשתתפו בפינוי הם "פסולי חיתון" פסק כעת רב חשוב במחנה הדתי-לאומי כי אסור לצרפם למניין של מתפללים.

המשמעות של פסק ההלכה של הרב משה צוריאל, לשעבר רב בישיבת שעלבים ומחבר הספר "מאוצרות הרב קוק", היא כמעט "הוצאה מכלל ישראל" של אנשי כוחות הביטחון. במקרה שמתקבצים תשעה יהודים לתפילה בציבור, ואליהם מגיע חייל שהשתתף בפינוי כדי להשלים לעשרה מתפללים אין לספור אותו בין המתפללים. "מבחינתנו, לא סופרים אותו", הסבירו בימין. "הוא לא קיים. הוא שקוף".

בפסיקה קבע הרב צוריאל: "על כל גבאי בתי הכנסת לפעול כך: כשבא חייל ושוטר לבית הכנסת, אין לתת לו עלייה לתורה, ואין לאפשר לו להיות שליח ציבור. כאשר אין עשרה מבלעדיו, אין להתחיל בתפילה ".

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/983/109.htm

Go Figure
Every day a new code of rules
השם יעזר

.


מעשה שהיה, הפעם אמתי, והפעם לא בשטעטל דפודלסיה אלא בק"ק אם המושבות (פתח-תקוה דעל יד בני ברק) המעטירה.

ומעשה שהיה, ארע בשטיבל קטן, בו לגבאים היה לוח מיוחד ובו ימי היארצייט של אדמו"רים שונים, אחד לכל יום בשנה, ושמועה שמעתי שאף היה להם יארצייט גם לימים שאינם מצויים, כגון ל' במרחשוון.

וכל כך למה? משום שנהגו גבאי אותו השטיבל לדלג על התחנון בגין יום שנה לפטירתו של האדמו"ר זצ"ל, ועד כדי כך שלא היה הפרש בין בית כנסת זה לבין בית הכנסת של המוהלים.


ויום אחד, נקלע לבית הכנסת בשעת המנחה הרב לרנר, איש רב פעלים ויקר.
ניגש אליו הגבאי, ואמר לו, כממתיק סוד, כי היום לא יאמרו תחנון, משום שהיום הוא היארצייט של האדמו"ר פלוני אלמוני.

הביט בו הרב לרנר מבעד למשקפיו ואמר לו במבטאו המתנגן ברוך:

"שטיקעל דבר תורה אחד מפיו, אתה יודע להגיד לי? ווארט אחד ששמעת בשמו אתה מכיר? אם כן, אני מסכים"


ואותו היום נפל דבר באם המושבות, שאמרו באותו השטיבל תחנון.



אתה רוצה לספר לנו מאימתי אתה משומעי לקחו של הרב צוריאל?

ויתר על כן, מי משומעי לקחו של הרב צוריאל יקיים פסק זה?

מצורף קובץ

רק שיהיה ברור על מה מדברים

ר' מואדיב, מה אעשה ונולדתי למשפחה ליטוואקית מקורית ואין בעולם כאלו היודעים אנחת שברון לב אמיתית כמותם.

דברי הרב הנ"ל הביאוני קרוב למצב אפטיה (יאוש בלע"ז)

דרך אגב למדתי בפ"ת לפני למעלה מ כ"ה שנים ומענין באיזה שטיבל היה מעשה.

.

תנוח דעתך בדק, זה לא היה באולם של ישיבת לומז'ה, שם הרי אומרים תחנון בשקט, לאחר "מנחה קצר", וכלל אין תחנון ציבורי גדול.