chouteng:
chuppa:
אני מתעניין על יהודים שהם בודהיסטים, בעיקר למה יהודי שמחפש משמעות יפנה לבודהיזם ולא ליהדות, על אף שגם היהדות מציעה משמעות עמוקה.
*****
בעלבעמיו:
שוטנג,
מה אירע לנו שהיהדות נתפסת כבעלת תוכן עמוק פחות מהבודהיזם?
*****
chuppa:
chouteng
אני חושב שאני יכול לענות לך בכמה מישורים, במישור האישי ובמישור מחשבותי על הקבוצה של היהודים שמחפשים משמעות בבודהיזם.
נתחיל בקבוצה: ראשית, יש מונח יחסית חדש לתאור קבוצה שכזו: JUBU, ג'ודיזם + בודהיזם. אם תחפש לפי המילה הזו תגיע להרבה רעיונות ודברים בנושא. בתוך הקבוצה אני חושב שבנושא המניעים יש להבחין בין היהודים שקיבלו חינוך דתי לבין אלו שלא קיבלו. לגבי אלו שלא קיבלו חינוך דתי כל כך, אני מניח שהפנית החיפוש לכיוון רחוק מהיהדות המסורתית נובע מתדמית שלילית של מחזיקי המסורת ומתדמית קשה של ההלכה. את זה קראתי במפורש בספר של אחד רוג'ר קמנץ, משורר (ופרופסור לאנגלית) שתאר בספרו the jew in the lotus מסע של נציגי יהדות אל הדלאי למה. ראוי לציין שהזוית שלו היא אמריקאית כמעט לגמרי, וייתכן מאוד שבמקומות אחרים המצב שונה.
מבחינה אישית, אני קיבלתי חינוך דתי למדי - מדרשיה ואח"כ שנתים במעלה גלבוע. אני חושב שיהיה לי קשה לפרוש את היריעה האישית כולה, גם בגלל האורך וגם בגלל הפרטיות. בקיצור, ההתענינות שלי בזן התחילה מגיל 18 בערך עם הספר הידוע 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' שהשאיר בי רושם עמוק. מאוחר יותר קראתי מעט יותר על זן כשלעצמו, כלומר ספרי זן קלאסי וטקסטים ישנים מאוד, במיוחד חביב עלי האוסף 'חכמת זן'. רוב הזמן (כך נראה לי היום) התעסקתי עם זן בגלל הפרס הגדול שהוא מציע: הארה. הבנתי שמי שזכה בהארה אין לו עוד סבל בעולם, והוא לא מפחד מהמוות. ובאמת, מהזמן שהתחלתי לתרגל זן (ולא רק לקרוא על כך) אכן פחת הסבל שלי וגם אני מפחד פחות מהמוות.
יש עוד סיבה שאני כרגע רואה רק אצלי: אני חושב שביהדות הרבנית יש איזו הליכה עיוורת אחרי המילים, הליכה שמובילה לסבל, להם ולשומעי לקחם. דווקא בפורום הזה קראתי חלק מזה, אודות הפאות, הז'בו, אמונת חכמים של ההמון וכו' אתה מכיר את זה כמוני. אני מודה שאני מאוד מפחד מחיים שכאלה, וזה עוד גורם לרתיעה שלי מהיהדות הרבנית.
*****
מיימוני:
חופה יישר כוח על גילוי הלב ועל ההגדרות הברורות. בעיני מתבונן מן החוץ, הבודהיזם והזן ועוד תורות מהמזרח הרחוק נתפסות לפעמים כסלט אחד של דעות. אני מכיר את הדיונים האלו במקצת. וכמה הערות שאינן אלא הקדמה לדיון ארוך המתחייב מדבריך. (ואפשר לדון בדברים אישיים בתיבה האישית, אם תרצה) א. יש להבדיל הבדלה חריפה מאד בין נציגי היהדות לבין היהדות. בין מי שהורה, נניח, לשרוף פאות בטעות, לבין אחרים. ראשית, גם רבנים טועים לפעמים. שנית, יהדות דתית נאמנה אינה בהכרח חרדית. אני כותב זאת בכאב בתור חרדי, אבל זה כך. בכל מקרה, המטרה והשאיפה והתקווה היא להיות מה שמכנים אצלנו "בן עליה". זה נעשה על ידי התחזקות בתורה ובמצוות, אבל זה לא זהה דווקא לאוסף המגדירים הסוציולוגיים שאפשר לראותם, בראי עקום, בח"ח. ב. בנקודות מסויימות יש באמת קרבה בין בודהיזם או זן לבין היהדות. בעבודה עצמית, בתיקון המידות, בעבודה על הדמיון. ועוד. ג. לקח לי שנים רבות להבין על מה מדברים כאשר מדברים על "הארה". מעניין שאפשר למתוח קוים מקבילים בין מה שהיא אמורה לתת לבין התודעה העצמית שמתפתחת בתפיסות חסידיות מסויימות אצל המתקרב לה'. (הידע שלי בחסידות מבחינה זו נופל אפילו מהידע בבודהיזם. אני מסתמך על ספר שקראתי לאחרונה ועל ניתוח הציטוטים שבו, כמובן על ידי עצמי, אם כי גם מה שהמחברת כותבת נראה סביר). זה נושא גדול להאריך בו, ובעז"ה מחר. ד. פחד המוות הוא אולי הדבר הקשה ביותר. אם לא הפחד מבדידות. אני יכול לחוש זאת בעצמי. עם זאת, נראה לי שיש לדבר כמה תרופות. והן תלויות בהבנה לא פחות מאשר בעבודה רגשית. עיקר מה שאני רוצה לומר הוא שיש לנו בבית, ביהדות, לא פחות ולמעשה יותר ממה שיש בזן. אם גם בשפה אחרת. לפעמים קל יותר להתחבר לדימויים מעולם רחוק. אבל אני מאמין - יודע - שהתשובות נמצאות אצלנו בתוך התורה. ואני מבקש לדון בזה, ורק בשלב זה קובע מקום וזמן לדיון. בהמשך.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
chuppa:
מיימוני
אתה מאמין שהתשובות נמצאות בתורה, ואני רואה את הטענה הזאת אצל בן בג בג האומר הפוך בה. היום אני חושב שייתכן וזה נכון, אבל בשביל שמישהו יפסיק לחפש תשובות במקום אחר הטענה זוקקת ביסוס עניני (לאו דווקא הוכחה) מעבר לעובדה שאמר את זה בן בג בג. יתרה מזאת, אם נביא בחשבון את גורם הזמן אפשר שיש תשובות שבתורה לוקח המון זמן ללמוד, אבל פתח ספר של זן מסטר ותקבל את זה עכשיו (והפוך, יכול להיות שבתורה יש תשובות פשוטות לשאלות שנחשבות מאוד מסובכות בבודהיזם).
יש עוד נקודה אחת חשובה. גם אם נאמין שאמנם כל התשובות בתורה, מה עם חיפוש השאלות?
 |
|
|
