הצפיה לביאת המשיח והחיים לאחר ביאת המשיח

כתבת כפירוש לדברי הגמרא:" שתינטל הבחירה ובאין בחירה אין מקום למצוה ועבירה"

איני יודע אם זה פירוש שלך או של מקור אחר.

בכל מקרה נראה לי שאינו נכון כ"כ (או שצריך להבינו אחרת)
והנראה לי, שבזמן הזה יש חפץ, כלומר רצון האדם מצטמצם לענינים נקודתים (שהם בחינת חפץ) יש שחפץ בהקמת המקדש, יש שחפץ בלימוד תורה, יש שחפץ בסיום ה"כיבוש", יש שחפץ בביטול היהדות מן העולם, ויש שחפץ
בעושר וכבוד, או בניאוף וזימה, וכו' וכו'.ועל כל אלו יש זכות למי שחפץ בדברים הראויים, וחובה למי שחפץ באחרים. (בלי לקבוע מה ראוי יותר ומה פחות או בכלל לא)
ואילו בימות המשיח לפי דיעה זו האדם "ישתחרר" מהבנה מצומצמת של המציאות ויגיע למדריגה שבה "אין חפץ" כלומר אין מטרות נקודתיות במציאות , אלא מטרה אחת כוללת לכלל הבריאה, להיתקן ולהשתלם, ולדבוק בבוראה, ולכן לא יהיה שם זכות וחובה, אלא מדריגות ומעלות ב"תוך הסקאלה" שציינתי למעלה. (מי מקיים את היעוד הנ"ל יותר ומיפחות וכו')

מובן אם כן שתפקיד ומהות האדם תישאר שונה משל הבהמה באשר הוא בעל יכולות ואיכויות אחרות, אבל הבחירה שלו תיעשה יותר על ציר האיכות ופחות על ציר בחירה בין טוב לרע.
מאידך מי שלא הגיע לפני כן להכרה שיש בחירה של ברמה האיכות, כנראה לא ימצא חפץ בחיים כאלו. (אולי אפשר לראות בזה סוג של שכר ועונש, שינתן אז)
זה עיקר הדברים, מצד הרעיון, אך איך הדבר יתבצע למעשה ומשמעות פרטיו נראה שלא נוכל לדעת עד שיקרו .

אישציפור

אמת שמפירוש רש"י במקום מבואר שרק לענין מצוות צדקה נאמר כלל זה של לא זכות ולא חובה , אבל הרמב"ן על התורה פירש גמרא זו כמו שהבאתיה, וזה לשונו בפירוש התורה דברים פרק ל:

נראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל...וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו...וזהו שאמרו רבותינו (שבת קנא:) והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת יב א), אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ:

פירושך בגמרא הוא מדרש יפה, אבל יש לי עליו שתי הערות:

א. הפסוק מדבר על כל בני האדם, כולל בעלי הדרגה, שכבר היום מטרתם היא לידבק בבורא לבדו. האם להם אין בשורה בימות המשיח?

ב. האם שמואל חולק על זה? מקרא מפורש הוא כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו', והגמרא מעמידה את שמואל כצד שני לענין זה ("ופליגא דשמואל").

כעת שמתי לב שהרמב"ן בתוך הדברים מדגיש שהכוונה למצבו של האדם הראשון קודם החטא (וכמו שכתב שרירא?, אינני קורא אנגלית לכן לא בטוח לי שהבנתי את כוונתו)

יס,
בנוגע לשאלותיך,
א. להבנתי לגבי אנשי המעלה ה"בשורה" של ימות המשיח היא מצד תפקידם ביחס לעולם (שהרי אין תפקידי "אנשי המעלה" ביהדות לדבוק בה' כמושג תאורטי, אלא הלכה למעשה במסגרת מציאות העולם בו הם חיים, ובימות המשיח העולם הזה נראה אחרת [הן לשיטת שמואל וכ"ש לשיטות האחרות] )
ב. בנוגע לשיטת שמואל, נראה ששמואל רואה את ימות המשיח כשינוי "פוליטי" יותר, ופחות מהותי.
ואולי אפשר לקשר את שני הדברים, ששמואל (באשר הוא "איש מעלה") מבין שהשינוי הוא ב"סה"כ" פוליטי, אך לרוב בני האדם ("הרגילים"), לשינוי פוליטי כזה יש השפעה עמוקה ומהותית על החיים והשקפת העולם.

בכל מקרה שינוי פוליטי לא מחייב הגעה של האדם הפרטי, למצב שבו "אין חפץ". ובזה אולי מתבהרות יותר השאלות שהועלו שהרי מעשית לא יתכן שלא תהיה בחירה לחלוטין, שהרי זה חלק ממהות האדם , אלא שהבחירה עוברת מבחירה השתיכותית יותר (לצד הטוב או לצד הרע) לבחירה איכותית יותר.
ואיני יודע (או מצליח) לפרש יותר מזה.