ישראלית ועברית

לדברי מואדיב יש להעיר באריכות ואי"ה נשוב לזה, בינתיים רואה אני צורך להעיר על דברי נישטאיך, בקשר לפירוש המלה 'בלע"ז', שאינה ראשי תיבות של, אלא מלה בפני עצמה. וזה נכון, אך התוספת שמדפיס טיפםש הוסיף את סימן המרכאות, אינה נכונה כלל.

יש לדעת את נוהגי הסופרים בתקופת כתבי היד, וחוסר ידיעה זו מביאה לטעויות רבות גם אצל חכמים. בראשונה, שימשו המרכאות כסימן הדגשה (מה שאצלנו קו תחתי או פונטים בולטים), וציינו מלה משפה זרה, שם מקום, או כל מלה חורגת מהרגיל. מרכא בודדת, שימשה בעבר כציון קיצור של מלה, אך בצירוף של מספר מלים, שאצלנו נהוג לכנותם ראשי תיבות, נוהג הסופרים היה לסמן מרכא (אופוסטרוף בלעז) לכל אות, למשל היו כותבים אז ה'ב'ע'ש'ט'.

סימן נקודות מעל התיבות, או לפעמים קוים קצרים שוכבים מעל התיבות היו סימן למחיקה. וזה הוא הפירוש בדברי אבודר"נ לענין עשר המקומות הנקודים בתורה, ושלא כמו שנדחק מאוד בעל אגרות משה בפירוש דברי אבודר"נ שהם לכאורה נגד ההשקפה הטהורה המקובהלת היום בין בני תורה ובני הישיבות.

אגב יש מקור לכך, שהיו נוהגים בספרי מקרא, כשהיה צורך למחוק שמות קדושים, שאסור למוחקם מפני 'לא תעשון', להקיפם בקו (והוא בספרו של המאירי על המסורה וסת"ם).
פרקטיקה מקובלת היא לקלף את שכבת הקלף העליונה ולגנוז אותה.

אכן צודק הדגים

ואפשר להביא דוגמאות נוספות:

ודו"ק - אינו ראשי תיבות, אלא מקור של דיק. המרכאות להדגשה, נראה.

הג"ה (ברמ"א) - אינו ראשי תיבות, אלא לציין שמילה זו מתחילה הגהה של הרמ"א.

שמות האותיות והניקוד (אל"ף בי"ת ציר"ה וכו') נכתבים בספרות עם מרכאות.



הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

הרבע בחיידער אמר לי בלע"ז=בלשון עבודה זרה (כלו' בלשון הגויים)

דגים


<''בינתיים רואה אני צורך להעיר על דברי נישטאיך, בקשר לפירוש המלה 'בלע"ז', שאינה ראשי תיבות של, אלא מלה בפני עצמה. וזה נכון, אך התוספת שמדפיס טיפש הוסיף את סימן המרכאות, אינה נכונה כלל''>

לפניך העתק הודעתי:

"איך הפך הלע"ז לר"ת?

טעות בחור זעצער, שהכניס לתוך הבלע"ז מהגרשיים שהקיפו את המלה הזרה שהופיעה אחרי הבלעז".

וכי היכן כתבתי שמדפיס טיפש הוסיף את סימן המרכאות?

גם חכמים טועים, וקורות בית זה יוכיחו.

כתבתי (בטעות?) שהגרשיים שהיו במלה הסמוכה (אות אחת) נדפסו תחילה כטעות הבחור הזעצער בתוך המלה בלעז, והפכו למלה.

כבר היו דברים דומים עם המצאת הדפוס.

ויש לי להוסיף:

את הודעתי הקודמת כתבתי מתוך הזכרון, אך בעת כתיבת הודעה זו, ראיתי ששפיגל כותב ב"הגהות ומגיהים" עמוד 69 הערה 149:

"דומה הדבר למנהג המדפיסים שציינו גרשיים בפירוש רש"י בהביאו מלה בצרפתית, ובכותבו לפניה בלע"ז, הגרשיים על המלה "בלעז" הובנו שלא כהלכה, כפי שהעיר ברלינר, במאמרו "לתולדות פירושי רש"י", בתוך ספר רש"י, בעריכת רי"ל מימון, ירושלים תשט"ז עמוד קנו".

שהוא הציון אליו ציינתי בהודעתי, אלא שמזכרוני את דברי ברלינר, כתבתי שהוא כתב שהגרשיים היו משני צידי המלה הצרפתית ולא מסביב לבלעז כהבנת שפיגל, ואולי טעיתי.


<"התוספת שמדפיס טיפש הוסיף את סימן המרכאות, אינה נכונה כלל''>

אין ספק שצדקת, מי שהכניס את הגרשיים לתוך הבלע"ז והפכו לר"ת היה מדפיס חכם.

מדפיס טיפש, אינו מספיק חכם כדי לעשות כזאת.


<"יש לדעת את נוהגי הסופרים בתקופת כתבי היד, וחוסר ידיעה זו מביאה לטעויות רבות גם אצל חכמים">

מי הם החכמים שבדבריך?

ראה יעקב ש. שפיגל עמודים 64-71 על סימני המחיקה: ניקוד מעל האותיות או מתחתיהן, קרניים, העברת קולמוס ותליה בין השורות או בגליון.

<"סימן נקודות מעל התיבות, או לפעמים קוים קצרים שוכבים מעל התיבות היו סימן למחיקה. וזה הוא הפירוש בדברי אבודר"נ לענין עשר המקומות הנקודים בתורה">

כך הוא בפירושי התורה של בעלי התוספות, ובהמקורות האחרים המצויינים שם אצל שפיגל עמוד 66 בהערה 133.

שבת שלום

השורש של המלה "לעז" הוא ללא ספק שורש שמי שמצוי גם בערבית "לע'ז" (האות ע' מבוטאת כמו ריש גרונית או גימל רפה במבטא התימני)
משמעות המלה - דבור בלתי מובן או דיבור בחידות. "עם לועז הוא איפוא עם שמדבר בלשון לא מובנת.
מכיון שזהו פועל נדיר במקרא יתכן שההסבר שלו כנוטריקון של "לשון עם זר" נראה סביר כבר בתקופות קדומות והמצאת (טעויות) הדפוס רק ביססה אותו.
האם יש פרושים של מלה זו כר"ת גם בתבופות קדומות להמצאת הדפוס?
אבדב

הבעיה העיקרית שרבים אינם מבחינים בין לשון=שפה הברות דבור שמרכיבות לשון מיוחדת, ובין כתיבה של סימנים מיוחדים המייצגות את ההברות המדוברות. ועדיין לא נתבררו ונתפרשו המקורות היטב מבחינה זו.

מגילה פ"ב מ"א: '... והלועז ששמע אשורית יצא'.

הרי שאשורית היא הלשון הנשמעת, השפה שמדברים בה. וכ"ה שם פ"א מ"ח: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפיליו ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית'. שצריך לפרש אולי ג"כ על הלשון ולא על צורות הא"ב.

אין במקרא ולא במקורות מתקופת המשנה השם 'לשון עברית' ללשוננו הקדושה. במקרא לשוננו נקראת יהודית. במקורות היווניים מימי המשנה ומלפני כן, באוונגליון [שבת קטז ע"א] אצל יוסף בן מתתיהו, אצל ידידיה האלכסדרוני - 'עברית' היא הדיאלקט הארמי העממי המדובר בא"י, והיא ה'עברית' שבמשנה.

מגילה יח ע"ב: קראה גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא . . . גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא.

פירש רש"י: עברית - לשון עבר הנהר.

ארמית קרויה גם לשון תרגום. וצריך לעיין במשנה ידים פ"ד מ"ה: תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום' [הנוסח מקויים בכי"י], אך נוסח משנה זו במובאה בשבת קטו ע"ב ומגילה ט ע"ב: תרגום שכתבו מקרא ומקרא שכתבו תרגום.

אם את/ה לא חלק מהפתרון, את/ה חלק מהבעיה !!!