גננת
השכן סיכם למעשה את עיקרי הדברים.
אולי אוסיף בכל זאת הבהרה.
כשאנו משתמשים במילה "תורה", אנו מכוונים לכמה דברים, שאינם זהים.
א. חמישה חומשי תורה. היא התורה שבכתב. מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל".
ב. התורה שבעל פה. וגם כאן ניתן להבחין בין תרי"ג מצוות ופירושיהן (שבת, תפילין, סוכה, ארבעת המינים) - לבין, נניח, המשניות שערך רבי יהודה הנשיא. וכל שכן התלמוד וספרי ראשונים ואחרונים.
ג. ספרי הנ"ך, נביאים וכתובים.
ד. הלכה למשה מסיני, ושאר דברים שנמסרו בשלשלת מסירה ממשה ועד לדורות מאוחרים יותר. יש כוללים כאן את הקבלה.
ומי חיבר (או: "חיבר") את הספרים הללו?
א. התורה שבכתב הוכתבה למשה מפי ה'. כך אנו מאמינים. אמנם, זה לא נעשה בפעם אחת. לפי פירושי חז"ל, החלק הראשון של התורה, מ"בראשית" ועד לפרשת מתן תורה, ניתן למשה בסיני והוקרא לעם. זה מה שנקרא "ספר הישר". שאר הפרשיות, מכאן ולהבא, נכתבו כל אחת בשעתה. לגבי שמונת הפסוקים האחרונים, המתארים את מיתת משה, יש כאמור בדברי השכן מחלוקת בין תנאים. יש אומר שמשה כתב אותם כשהוא בוכה, ויש אומרים שיהושע כתבם.
ממילא זה עונה על השאלה מדוע לא קראו ישראל בתורה וידעו מה יקרה. התורה נכתבה אחרי שהדברים קרו, לא קודם.
יש ציור יפהפה של הצייר יוסי רוזנשטיין, המציג את חמשת חומשי תורה במהדורת וילנא באש של מה שאמור להיות הר סיני.
הציור היפהפה הזה מכיל טעות גסה. התורה שבכתב ניתנה, כאמור, רק עד אותו חלק שמספר על מעמד הר סיני...
כלומר, אינך היחידה שמעלה את השאלה הפשוטה הזו. ויש כאלו שאינם שואלים אלא סתם מאמינים, מתפלאים, אך חושבים שאסור לשאול...
ב. התורה שבעל פה היא המצוות שנתן ה' למשה, פירושיהן, ומה שהתווסף עליהם בכל דור ודור. ראי בהקדמת הרמב"ם ל"יד החזקה". למשל, ה' לימד את משה על מצות תפילין, והסביר לו כיצד עושים אותן, כיצד מניחים אותן, ועוד.
כלומר, התורה שקיבל משה מתחלקת לשנים. חלק בכתב, שנכתב במשך השנים עד ערבות מואב - והתורה שבעל פה, שחלקה ניתן למשה מסיני.
מדוע רק חלקה? מפני שבמהלך הדורות, צצו שאלות חדשות שעליהן לא היתה תשובה, או שהיתה תשובה והיא נשכחה. אז השתמשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן כדי להכריע לגבי התשובה. מאז שנחתם התלמוד, קיבלו עם ישראל על עצמם את סמכותו, ואינם חולקים על מה שנאמר בו.
את רואה, אם כן, שהתורה בבסיסה היא מה שה' נתן למשה, ומה שחכמים הוסיפו ומוסיפים. וזאת מפני שעל דעת כן ניתנה תורה, שחכמים הראויים לכך ידונו בשאלות הנצרכות ויציעו פתרונות.
ג. ספרי התנ"ך, כפי שציין השכן, מעוררים שאלות. ניקח לדוגמא את ספר שמואל, הכולל את חלקים א' וב'. ברור ששמואל לא יכול היה לכתוב את מה שקרה לאחר מותו. חז"ל אמרו אמנם ששמואל כתב ספרו, אך מסתבר שהתכוונו שהדברים נכתבו לפי רוחו ואולי על ידי תלמידיו. למשל, יתכן שנתן הנביא כתב את מה שארע מאז מות שמואל ועד לדורו.
ספרי נביאים אחרים, כגון ירמיהו וישעיהו, נאספו על ידי הנביאים עצמם, או תלמידיהם, ויתכן כי נוספו בהם הערות פרשניות וכיו"ב. גם סדר הספר לא ידוע לנו איך נקבע ומדוע.
ספר תהלים נחשב כפרי יצירתו של דוד המלך, אך כבר הגמרא אמרה שהשתתפו בחיבורו עשרה מחברים, מאדם הראשון והלאה. ויש טוענים כי באו בו גם מזמורים שנתחברו אחרי דוד.
לגבי ספר קהלת יש טוענים שהוא מאוחר מאד, ורק יוחס לשלמה.
הדעות האלו נראות בלתי מקובלות, אך תמיד יש לשאול אם מה שמקובל אצלנו הוא באמת כזה, ואם כזו היתה גם המסורת שקיבלנו מחז"ל. לא תמיד זה כך.
ד. השם "הלכה למשה מסיני" ניתן לאותן הלכות בודדות שה' אמר למשה והן הועברו במסורת שבעל פה ולא הועלו על הכתב.
יש גם מימרות בתלמוד שנקראות "הלכה למשה מסיני" אך שם הכוונה במילים אלו היא שונה. למשל, דבר ודאי מאד.
לגבי תורת הסוד - פה ושם בתלמוד יש התייחסויות לדברים שהם "סוד" ואינם נמסרים אלא מפה לאוזן לתלמיד הראוי בלבד. היום מקובל לחשוב כי סודות אלו זהים למה שמוצג היום כקבלה. לדעתי יש בעמדה זו קשיים מרובים, אך הזכרתי אותה בגלל שאנשים חכמים רבים מאמינים בה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
