מציאות המזל בהלכה, גם לדעת החזו"א

בן איש,

1. כתבת :

אתה מייחס לחזון איש דעה כדעת הראשונים הסוברים שמאכלות אסורות מטמטמות באמת, ולא רק בגלל העבירה שבהן.

2. מצטער אך מעולם לא ייחסתי זאת לחזון איש.
הדוגמא לויכוח על מהותם הטבעי של המאכלות האסורות שימשה אך ורק כדוגמא מתודית לספקו של החזון איש לגבי המושג ההלכתי של טומאה.

3. בכל מקרה אין קשר הכרחי בין שתי הסוגיות - מציאות ריאלית של טומאה ומציאות ריאלית של איסור.


ר"מ

ר"מ,

התסכים אם כן לפרט יותר ובבירור מה לדעתך כוונת החזו"א, ולאיזו מציאות הוא התכוון? למה שהסברתי בדברי יהוסף? או שמא רצונך להתוות כאן מתודה לדיון של רמזים, כדי להסביר ברוח זו את קיצור הדברים בחזו"א?

דגים,

אתייחס אי"ה להודעתך מאוחר יותר.

דגים,

התשובה הכללית, ובקיצור, לכל מה שהבאת, הוא שאונטולוגיה עוסקת לכאורה במציאות אמיתית; בהשפעה אמיתית של מטאפיזיקה על הטבע. ואילו דיני טומאה וכל אלו, אין כל הכרח לומר שהם משפיעים על הטבע. ניתן לומר שמציאותם מסתכמת בפסיכולוגיה וסוציולוגיה - כך האנושות מתייחסת לעניני הטומאה.

בנוגע להתפשטות טומאה (באוהל), דומני וחקרו האחרונים בזה טובא, אם הוא דין התפשטות, או דין שכל ה"מקום" מלא באותו הדין, או משהו כזה. כך או כך, מדובר כאן על התייחסות פסיכולוגית ולא על משהו ממשי.

רש"ר הירש בפרשת שמיני י"א מ"ו ד"ה נראה שכעין זה -

"שהרי טומאה איננה מצב ממשי, התלוי בתכונתם הממשית של החומרים; אלא טומאה היא תפיסה רעיונית, שיש לשלול אותה מיחסי האדם; ואילו הכלים רק מייצגים אותם יחסים... שהלכות טומאה נותנות להם ביטוי. בחירת הדברים והגדרתם הבהירה מבטיחה להלכה את משמעותה הסמלית; שהרי בהירות ודיוק הם תנאי לכל ביטוי סמלי."

_________________

בברכה