היש מסורת על מראות וצבעים ?

כלל לא תמוה. המקור להודעתי היה מאמרו של הרב אלרן, אלא שלא רציתי להכנס לעניין זה כדי להתנתק מן ההיבט הרכילותי הכרוך בפרשה ולדון לגופו של ענין.

מן הרב אלרן גם שמעתי את הטענה לפיה אין מסורת ברורה על צבעים, טענה שהוא שמע מכמה מגדולי ההוראה שבירושלים (אשכנזים). לא רציתי לפרסם את השמות בלא הסכמה, מה גם שאת רובם אינני מכיר.

לנדב,

מדהים!

שמעתי שכך נהוג למעשה אצל אנשי הגר"ח גריינימן. יש עוד מישהו מיהדות בני ברק שנוהג כך?

המסקנה הגורפת לגבי הצבע האדום שיש בו הרבה שוליים שבעצם נועדו "לתקן" טעויות הנובעות מעיוורון צבעים חלקי, בעייתית בגלל שגם בתקופת המקרא והמשנה היו גוונים שונים בצבע האדום, ההוכחה לכך הם השמות השונים שלהם: שני, ארגמן, ששר (עיין ירמיה כב יד), סומק וסקרה.

 גירסת המאמר שכבר נמצאת על הרשת:
http://www.medethics.org.il/articles/misc/Color_Blind.asp

כהדיוט המנסה להכניס את ראשו בין הרים גבוהים, ארשה להאיר אפקט שונה של הענין.
ה"שימוש" בנוגע למראות וצבעים, לא נועד ללמד את המתלמד מה מותר ומה אסור. המטרה האמיתית היא שיוכל הרב לבדוק את התלמיד אם אכן מבחין הוא נכון בצבעים וגוונים, ואם אין הוא סובל מעיורון צבעים חלקי.
כשם ששוחט לא מקבל קבלה לשחיטה בלי שייבחן אם הוא מרגיש פגימה בסכין, כך מו"ץ שתפקידו להורות בשאלות מראות לא יקבל סמיכה והיתר הוראה בלי שייבדק אם מבחין הוא בחילוקי הגונים. אלא שהדרך המכובדת היא "שימוש", כי הוא צריך להגיד את דעתו בפני הרב, וכאשר הרב קולט כי הוא "מזייף", יאמר הרב לתלמיד אין חלקך בפסיקה המעשית.
אולי?

למיטב ידיעתי אחרי שחקרתי אצל כמה ת"ח גדולים יש ג' שיטות עיקריות

המקילים ביותר הם תלמידי הטפליקער, ת"ח שלימד בין השאר את הרב פישר ז"ל מהעדה החרדית את ר יהודה שפירא ז"ל וגם את הרב וואזנר. הוא טען שיש בידו מסורת לטהר כל מיני ורודים למיניהם בטענה שזה לא אדום.
אצל הדיינים בבי"ד של ר' ניסים קרליץ אוחזים שהמקילים מכשלים את השואלים אותם בדם גמור שאין לו שום היתר.


הבית מדרש האמצעי הוא מתלמידי החזו"א שם נוהגים קולות בחומים מסוימים ובורודים דהים מאוד זה ע"פ שימוש מהחזו"א עצמו ותלמידיו

הבית מדרש המחמיר הוא של ר' ניסים קרליץ
שם מטמאים כל דבר שניכר לדיין שהוא לא ממראה טהור בלבד, כלומר ( כך שמעתי מהרב ששמשתי אצלו) אם הרב בקיא במראה דם שנבלל במראה טהור עד שלא נשאר אלא זכר בעלמא, כל זמן שברור לו שזה שרידי דם הרי זה טמא.
יעוין בספר חוט שני בפרק על מראות הדמים בשער הציון 18 ( אם איני טועה) שבעיקרון דם שנמצא במעבדה אע"פ שאינו ניכר לעין, כל שיש ספק שמא התערבב במראה טהור אחרי שיצא מהרחם הרי זה טמא מספק.

לפי שיטה זו שהיא דרך אגב התואמת ביותר אל לשון הפוסקים, הרב כיום בעצם משמש כבדיקת מעבדה, המראות היחידים שהרב יכול לטהר בניגוד למעבדה הם היכן שברור שהד התערבב קודם היציאה מהרחם, ( למשל כשהגוון התפשט בשווה בכל המראה )

הרבנים שבשיטה הזאת אוחזים שאין שום מסורת בענין והכל עורבא פרח, הסיבה שצריך שימוש היא כדי ללמוד איך נראה דם במצבים שונים ובתנאים שונים גם כשאיננו ניכר כ"כ וגם כשכהתה עינו או נס ליחו