שמירת מצוות בספורט מקצועני

הציטוט לעיל הוא מעניין, מבחינת התודעה הדתית שהוא משקף.

שאלה מהותית יותר מבחינת ההלכה היא מה יעשה פוליטיקאי יהודי דתי במדינה שבה שבת היא יום עבודה רגיל. ג'וזף ליברמן השתתף בהצבעות בסנאט בשבת באומרו שזהו "פיקוח נפש" (אכן לא טענה שניתן לבטל אותה כלאחר יד). לעומת זאת הוא לא ניהל קמפיין בחירות בשבת. האם סנאטור כזה, שהתמודד גם על סגנות הנשיא ועל משרת הנשיא עצמה, רשאי מבחינת ההלכה להגיע למצב שמרוב הבחינות שבתו תהיה חול, כמו חייל במלחמה. ואולי אסור לו לנסות לקבל עליו את התפקיד ?


תוקן על ידי - זריחת_עץ - 03/10/2005 0:55:14

זה תלוי כמה זה באמת חשוב לך.

קח לדוג' את המתאגרף היהודי (מגן דוד ?), וגם היה לפני כמה שנים כדורסלן צעיר יהודי מאמריקה (מה קורה איתו היום ?) שהשוו אותו למייקל ג'ורדן.

בשני המקרים הם הראו שזה חשוב להם ו"המערכת" התכופפה / התגמשה בשבילם.

זריחת עץ,
לפני שאנו מגיעים לדון בסנטורים, שאלה הרבה יותר ריאלית היא מה צריך לעשות פוליטיקאי בארץ. בתחומים רבים נדרשות הכרעות גם בשבת (כאשר מדובר בחברי ממשלה, לפחות).

ספורטאים שומרי מסורת הם תופעה ותיקה למדי בכדורגל, ופה ושם גם בענפים אחרים. בשנים האחרונות התוודענו גם לאמני במה המעונינים להימנע מחילול שבת. כמובן, אמן שאינו חבר בלהקה מצוי בדילמה קלה הרבה יותר מספורטאי שהוא חלק מקבוצה. בכל אופן, נשאלת השאלה: האם יש איזה הבדל עקרוני בין ספורטאי שאינו מחלל שבת פרט למשחק עצמו לבין אוהד ההולך לבית הכנסת בבוקר ולמשחק אחר הצהריים? הרי כאלה יש רבים, ואיש אינו רואה בהם תופעה יוצאת דופן.

הבאבא תור,

תמיר גודמן משחק כיום בקבוצה ישראלית, דומני שבליגה השנייה. במקרה שלו, יכול להיות שהסופרלטיבים המופרזים ברם עת עצרו את ההתקדמות שלו.

גו"ג,

בשביל אוהד, משחק הוא לכל היותר תחביב לשעות הפנאי. בשביל דרור חג'ג' זו קריירה שהוא התמסר לה מילדות. אין לו תהילה אלטרנטיבית ואולי אפילו לא מקצוע אחר. זה בהחלט סוג אחר של 'ניסיון' או שאלה.

מה שכן, הוא לא הספורטאי הראשון שנתקלתי בו שמשתדל לשמור שבת כל עוד זה לא מתנגש במשחק.

בעיה קצת דומה:

פרק ב - בעייה אישית של רופא.

זמן מה אחר כך נזדמנתי שוב לביתו של מרן, וגם הפעם היטה הרב זצ"ל את השיחה לנושא הלכתי אחר. הוא סיפר על שאלה מענינת של רופא שומר מצוות. הרופא טיפל בדיירי מושב זקנים בשכונת עץ-חיים (אזור התחנה המרכזית של ירושלים היום). אותו רופא היה נקרא לעיתים קרובות בשבת לבדיקת חולים במוסד. הוא התלבט אם לנסוע ברכבו או ללכת רגלי, והחליט ללכת רגלי ולהמנע מנסיעה בשבת. על שאלת הרב מדוע איננו נוסע במכוניתו, הרי מדובר גם בחולים המוגדרים עפ"י ההלכה כחולים שיש בהם סכנה שהנסיעה עבורם מותרת בשבת, ענה הרופא שתי תשובות :

א. הוא מכיר את חוליו ומעריך שהעיכוב הקצר לא ירע את מצבם ;

ב. אם יאלץ לנסוע בשבת לעיתים מזומנות הוא חושש שאיסורי שבת יהיו קלים בעיניו[44], וחובתו בעולמו כוללת גם שמירה על נשמתו שלו.

על שאלתי האם הערכת הרופא ש"הוא מכיר את חוליו וההמתנה לא תזיק להם" יוצרת איסור נסיעה לבדוק את החולים שיש בהם סכנה, השיב הגרש"ז בשלילה. כלומר, עפ"י גדרי ההלכה, כל עוד לא בדק אותם הרופא, מוגדר העיכוב כסכנה, ולכן הנסיעה מותרת. לשאלה המתבקשת, האם רשאי הרופא להמנע מנסיעה (מחמת הטעם השני) וללכת רגלי לא ענה לי או הרב זצ"ל. הוא בחר בשתיקה.

ניתן אולי לשער[45] מה היתה תשובתו של הגרש"ז לאותו רופא. ועל כך בשער שלישי, פרק ב, להלן.


הערות ומקורות

[44] מדובר בחשש אמיתי. בשנת תש"ל, ימי מלחמת ההתשה, בהיותי רב צבאי של אוגדת השריון במערב סיני ותעלת סואץ, פגשתי בחייל בן משפחה דתית מקיבוץ בצפון הארץ. אותו חיל סיפר לי כיצד "הוריד את הכיפה" : בנסיעתו המבצעית הראשונה בשבת, הגם שהיתה מותרת, היה משוכנע כי עוד מעט "ירדו עליו אבנים מן השמים". בנסיעתו המבצעית השניה בשבת, כבר לא ציפה ל"אבנים מן השמים" אלא רק "להתהפכות הקומנדקר" בו נהג. בנסיעתו המבצעית השלישית בשבת כבר החל לעשן. הידיעה התיאורטית שפיקוח נפש דוחה שבת ונסיעה מבצעית מותרת - לא עמדה כנגד הרגשותיו הפנימיים שעברו מהפך קשה באותם הימים. מסתבר שזהו טעמו של הרמב"ם (הלכות שבת, פרק ב, הל' ג) בהסבר דברי הבריתא (יומא פד, ב; תוספתא שבת, טז, יב), שאין מחללין את השבת במקום פיקוח נפש "לא על ידי קטנים ולא על ידי נשים כדי שלא תהא השבת קלה בעיניהם, אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם."
[45] ראה : ידים, פרק ג, סוף משנה א.

מקור:
מאמרי: קוים אחדים לדרכו של הגרש"ז אויערבאך בהלכות רפואה ופיקוח נפש,
ספר אסיא ט', עמ' 195-239 (אסיא נז-נח, עמ' 17-61)
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091195.asp

המאמר המלא כולל גם את השער השלישי.

הבהרה,

הדמיון בהודעתי הקודמת נוגע רק לשאלת זריחת עץ,

ולא ל"שיטה" של שמירת שבת רק כשאין בכך קושי.


(אף על פי כן יש להעדיף את אלה השומרים חלק מהשבתות, על אלה הבועטים בשבת בכלל.)

.

לגבי הערה 44 דלעיל, הריהי מעצימה את חשיבות הלימוד הנכון וההכנה לקראת מצבים מסויימים.

הלימוד הנכון, שהרי אין אנו רוצים שילדינו ישמרו שבת משום שהם חוששים מברק משמים שיפגע בהם אם יחללו שבת - עיניהם רואות רבים שאינם שומרי שבת, וחייהם אינם רעים בהכרח, ורובם אינם מתים ממכת ברק.

ההכנה, כדי להמנה מהמצב בו מה שהיתר, מתיר גם איסורים אחרים. למשל, ההכרה של נהג הקומנדקר כי אמנם לנהוג בשבת לצרכים מסויימים הוא מצווה, אך את העט והארנק יוציא מכיסיו, ואף יוציא את כל מה שאין צורך מבצעי בטלטולו, כדי לא לעבור על איסורים קלים - ולעתים "הטקס" הוא העוזר לשים לב ולהבדיל בין המותר לבין האסור.

שלשום, נפגע ילד בחצר בית הכנסת, ואובחן על ידי אחד מהרופאים בקהילה כסובל משבר בירכו. אבי הילד והרופא נסעו במכוניתו של הרופא לבית החולים, שהוא במרחק רב יחסית. הרופא חזר לביתו לאחר כמה שעות (בנהיגה, בהתאם לפסקו של הרב פיינשטיין). לפי כמה שנים הוא סיפר לי על הנהגותיו במקרים מעין אלו, כדי למנוע את החשש שמא לא יזכור ששבת היום. למשל, הוא מקפיד ביותר על בגדי שבת במקרים אלו, כמו גם על דברים "טקסיים" נוספים, רק כדי שישים לבולכך שהוא מחלל שבת בהיתר, ולא נמצא ביום אחר של השבוע.

אוכל להוסיף כאן מעשה שהיה בעיר עזה שבה עשיתי חודש מילואים לפני שנים. אחת המשימות של הפלוגה היתה פטרול לאורך אחד הרחובות שהיה באחריות ארבעה זוגות של חיילים. כל זוג טייל לו בקטע רחוב של מספר קילומטרים והזוגות היו מתחלפים שלוש פעמים ביום באמצעות רכב שהיה נוסע לאורך הרחוב, אוסף את הזוג המפטרל ומוריד את הזוג החדש. לקראת ערב הרכב היה אוסף את כל הזוגות ללא החלפה שכן משימה זו היתה לשעות האור בלבד.

הקטע המבוקש במשימה זו היה הראשון שכן הזוג בקטע זה היה יכול לחזור לבסיס ברגל בלי לחכות לרכב ולנסוע איתו בהמשך המסלול.

יום שישי אחד שמעתי את אחד מהדתיים בפלוגה מבקש מחייל חילוני להתחלף איתו כך שיוכל לחזור ברגל ולא ייאלץ לחלל את השבת.