|
|
| נשלח ב-4/9/2008 16:06 |
 |
| |
בעל
רגשות האשמה שלי כנראה כה חזקים- שאני לא מבין במה אני יוצר רגשות אשמה יותר חזקים?
האדם השמח או רחב אופקים ו מיטיב לחשוב וליצור, -שאול יצא מדכאונו על ידי המוסיקה- רוחב הדעת מביאה לרוח ה',
רוח אשמה מביא לדכאונה של רוח האדם, דכאונה של הרוח, טוב לא יוצא ממנה, אולי רק הגדלת
הפדיון לכל מיני מוסדות.
והנה התשובה למה הסתלקה הנבואה- כפי שהרמב"ם כותב אין הנבוא שורה לא מתוך עצבות וכ' - אלא מתוך שמחה.
המשפט המענין- אין שלם מלב שבור- הוא משפט אומלל, של אדם אומלל, המאמלל אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2008 20:07 |
|
| |
צענערענע
שימי לב לפסוק ג' בפרק הנ"ל של הנביא הושע.
ראשית כל הוא אומר "לא תזני ולא תהיי לאיש"
ורק אחר כך "וגם אני אליך"
כלומר אין פה נקמה, אלא קודם כל הרחקה של האישה הבוגדת מאנשים זרים, אבל זה לא מספיק, כי אם היא תדבק באישהּ מיד, היא תראה בו עוד רע (הר' בצירה), כמוכל שאר הרעים איתם זנתה. כדי לחזור למצב הראשון צריך, כתוספת תיקון, שיהיה זמן רב שהיא תפרוש גם מבעלה. לפיכך היא מורחקת מבעלה עד היום שבו היא תשלים את "תיקונה" ותוכל לחזור לבעלה, "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם, ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים".
(ככלל, הרמב"ם אומר שכל העונשים שהקב"ה נותן אינם נקמה אלא רק "תיקון", מעין הדבר הזה שהראיתי פה.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2008 20:10 |
|
| |
לגבי שאלת הבחירה החופשית לאחר מעמד הר סיני, כבר כתב הרמב"ם שהנבואה היא כברק המבריק, לאדם אחד פעם בהרבה זמן, ולאדם אחר הרבה פעמים, גם מעמד הר סיני הוא כברק הזה, אבל בין ברק לברק הרי לא רואים את הברק וההרגשה שלו פחות חדה.
|
|
|
|
|
