|
|
| נשלח ב-19/11/2008 00:52 |
 |
| |
יהוסף:
ההבדל בין חוק למשפט הוא שהחוק, מתייחס למה שחקוק במציאות, והאדם אינו נדרש אלא לשמור הדבר כמות שהוא, כמו לשמור על פירוד המינים שבבריאה, ואילו המשפט הוא הדרך ליישב בעיות, או לגזור אופן ביצוע בצורה מסוימת המתאימה יותר. דוגמא, שלא לשבור השולחן הוא שמירת "חוק". מציאות השולחן חקוקה לפנינו ואנו משמרים אותה, אך לשים עליה מפה מבד או מניילון זהו "משפט". המשפט מתייחס לרוב לדברים שאנו יודעים בלאו הכי שיש להסדיר העניין, והמשפט מגלה לנו באיזה צורה. כמו למשל בנזיקין, אנו מבינים שיש לסדר בדרך כל שהיא התשלומים, והתורה נותנת לזה דרך ואופן - משפט. גם בקרבנות שנאמר בהם "כמשפטם" היינו באופן המסויים המתואר. בדרך כלל המשפטים הם דברים שניתנים גם להיעשות בדרך אחרת, כמו למשל בנזק, יש כמה צורות לחשות על סידור הדבר, תשלום ממון, תשלום חפץ, תשלום עגמת נפש וכו'. בדברים אלו יש יותר צד לאדם, שנדרש הכרעות "טכניות", כמו לאמוד כמה זמן ראוי למכור בתו לאמה, שאנו מבינים שאין זה נאה הרבה מדאי ומאידך אם יש מושג של מכירה אין שייך שיהיה למעט מדאי, ומכאן שכשנאמר בתורה שהמכירה לשש שנים אנו יכולים לחשוב שזה פשרה של משה רבינו או אומדן דעת של חכמים, שכן לא נדרש כאן גילוי "חוק" אלא "הסדר". כי המשפט זה ההסדר המסויים של היסוד, כמו כפל לגנב, שזה ההסדר של הענישה. ולכן חשוב להדגיש שהמשפטים אף הם מסיני. מה גם שבחוקים הקודמים לתורה כבר היו משפטים, אך לא שמירת חוקים ככלאים וכיו"ב, כמו למשל בחוקי חמורבי שכל עניינם להסדיר יחסי איש עם רעהו. ההבדל שמדבר עליו החת"ס אולי נכון לדרגה מסוימת, אך לאמתו אין חילוק מהותי בדברים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 00:55 |
|
| |
Sherira17:
.... I would like to ask you- It helps me quite a bit to make sikumim. I know this might get on your nerves because for you it's just going over things that are clear to you already. But it really helps me to get things clear. So- would it be OK if I send you sikumim of what you have taught me and you could just tell me briefly whether I have basically understood. Thanks so much for everything  .... Sherira17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 00:56 |
|
| |
יהוסף:
אתה מקטין ערך עצמך, ולואי על הרבה ת"ח שיהיו כמותך. תוכל לשלוח הסיכום, ולטובת העניין תציין בתחילת הדברים שזהו סיכום למען אדע.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 00:58 |
|
| |
Sherira17:
.... I would just like, birshutcha, to be mesakem a short inyan which you have taught me. There are actually four kinds of mitzvot in relation to taam.
1. Mitzvot which are completely muvan to us such as the chiyuvim of gezel and mazik beofen klalli. That is -as far as these mitzvot are concerned, we would have legislated in the same way- lulei haTorah.
2. Pratei Dinim where the inyan is muvan beofen klalli but we would not have come to the pratei dinim by ourselves- lemashal- the specific chiyyuvim of geneivah -like keifel- or the pratei dinim hamechulakim of different mazikim.
3.Mitzvot where we would not necessarily have come to legislate in that way- but we can see the taam,- the yosher, the humaneness or the inyan in these mitzvot- like shiluach hakein, lo tachsom, Shabbat.
4.Chukim- where it is very hard for us to see the taam but - ....-if we are mitametz we can see the taam- like Parah Adumah.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 00:59 |
|
| |
יהוסף:
סיכומך מדויק. ובעניין פרה אדומה, תוכל למצוא יסוד הדבר בדברי הרב דסלר [מכתב מאליהו], והוא עניין בפנ"ע. ומבאר ר' דסלר שאחכמה והיא רחוקה היינו שרחוק וקשה לחבר ללב בפשיטות, אך הטעם הצליח להשיג במידת מה. וכיוון שאין כאן עניינינו בפרה אדומה, אומר בקצרה את אשר נראה מהכתובים. זהו קרבן "מעבר" העומד מחוץ למחנה, והוא עומד בין עולם המקדש, לעולם החיצון הסובל טומאה, וכיוון שהוא באמצע, הרי שהמרוחק מתקרב על ידו והקרוב יותר מתרחק, וזה כעין מה שאמר הרב מבריסק על ה"חינוך העצמאי", שלחילוני זה טוב ולחרדי זה רע].
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 01:01 |
|
| |
Sherira17:
I don't really understand the inyan of parah adumah being a- maavar- michutz lamachaneh. I would be most grateful if you could expand on that at least a little- if it's not too much trouble and you have the time. Thank you so much for everything .... P.S. thanks a whole lot for your quick and enlightening responses!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 01:02 |
|
| |
יהוסף:
גבי פרה אדומה. הפרה אינה נעשית במקדש ובמשכן אלא לנוכח ומחוצה לה. באופן כללי, הטומאה שייכת לכל מצב של הפסד חיים, כמו מוות וחלקי גוף נפסדים, והטהרה זה החיים במלואם, ללא גוון הפסד ומיאוסם. המקדש הוא מקום הטהרה. לשם לא נכנס אדם שהוא במצב טומאה -שייכות להפסד חיים. הפרה אדומה נעשית כשלב שמקרב בין האדם לחיים. לוקחים פרה אדומה שכולה אומרת חיות [נפש-דם-אדמומיות] וכך מנתקים אותו במידת מה מהיבט הטומאה שדבק בו. אך הן ברור שדם הפרה אינו מבטא את החיים הטהורים, שכן הדם והפרה אינם חיים, ולכן הוא נחשב כדרגה אמצעית, דהיינו "סמל של חיים". ואז יש לנו ג' מצבים- חיים טהורים סמל חיי טוהר חיי טומאה ומעתה מי שנמצא במצב טומאה, נעשה על ידי סמל החיים מכוון אל טהרת החיים, אך מי שהוא טהור והוא במצב של "חיים טהורים" אזי "סמל טהרה" שיש בו ממצב הטומאה [שכן אין זה חיים טהורים כנ"ל] הרי שמקרב לטומאה, ולכן נטמא הטהור. אז גם זה אינו התמונה המלאה של הדברים גבי דבריך בעניין הזיקה לתו"מ, מצאתי בהם הרבה עניין וטעם, גם מעבר ל"ישיחנה" שגם הוא בעל משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 07:56 |
|
| |
אני לא מסוגל להתיחס ברצינות לסימבול בהודעה שלפני.
היכן הבג שלי.
|
|
|
|
|
