מהות בית דין שבעיר

נישט,

"האם היה אפילו סיכוי של אחד מאלף, שדייני בית דין רבני ממשלתי, יתנו לבתי דין פרטיים-פיראטיים להוציא תיקים מתחת ידיהם?"

אני לא מבין בחישוב סיכויים. אני יודע, שחלקם של הדיינים ניזון מידיהם של ראשי בתי הדין הפרטיים (לאו דווקא בכסף ושוו"כ. מעמד, הכרה וכו'), והם אינם יכולים לצאת נגדם. למשל, אב בית הדין אליו הגשתי את התגובה הזאת, יושב לעתים בהרכב (בביה"ד הרבני בפ"ת) אם דיין שיושב גם בהרכב באותו "בי"ד של הרב מ." שהוזכר.

**
"יונה בדורו כמשה בדורו."

כתבת את זה בציניות, אבל כך הלכה - "השופט אשר יהיה בימים ההם."

**
"האם האמנת במה שכתבת, או שהיה זה לצורך התיק?"

האם הצד השני מאמין בכל מה שכתב? האם הדיין מאמין במה שפוסק? אלו שאלות שמתאימות לאשכול בפילוסופיה. כשאתה נמצא בתור צד מסוים בתיק, אתה משוכנע שהאמת כולה איתך. גם הצד השני כך. הדיין הוא זה שצריך לשבור את הראש בשאלה, מי באמת צודק. בהמשך אתייחס לכך שוב.

**
"מספר הערות לדבריך."

הערת על דברי פסקי הדין שהבאתי בתגובתי הראשונה. אני מצטטם. ודאי שיש גם דעות הפוכות. תפקידו של הצד השני להציגן בפני בית הדין. כשאתה מציג שאלה (מעשית או לצורך לימוד) לרב-משיב, אתה מציג את כל הצדדים ומבקש לשמוע גם ממנו עוד דעות. בית דין אינו יכול לתת תשובה של "הדין כך והמחמיר תבוא עליו ברכה" וכיו"ב. בבי"ד יש שני צדדים צודקים בעיניהם, ועל הדיינים לחתוך.

**
"הציבור אינו מקבל את סמכותו של בית הדין בעניני אישות, אלא שאין לו ברירה, מאחר והחוק החילוני מכריח בני זוג הרוצים להרשם כנשואים או כגרושים לפנות לרבנות, הם פונים אליהם..."

אתה זה שמקדם עמדה, באשכול זה, ולפיה בי"ד חייב להיות ממונה. ובכתריאליבקה, כל הציבור היה מרוצה ממערכת בתי הדין? זו המשמעות של מינוי בי"ד.


**
"החוק החילוני אינו מונע ממני, או מכל בין דין פרטי מלהזמין אנשים לדין.

החוק החילוני אינו מונע ממני, או מכל בין דין פרטי מלדון אנשים החותמים על שטר בוררות.

החוק החילוני לא נתן לי זכויות אכיפה וכפיה בדיני ממונות, כשם שהוא לא נתן אותם לבית הדין הרבני.

ההבדל ביני ובין בית דין רבני הוא קטן ביותר.

הם פקידי ממשלה, ואני אזרח".

הבדל אחד מהותי יש, שלאחר חתימת שטר הבוררין בפני ביה"ד הרבני, יש לו שיניים לאכיפה, שאינן בידי בית דין פרטי.

יש הבדל נוסף - בתי הדין הללו קיימים עשרות שנים, ומקובלים על הציבור עשרות שנים. תתפלא, כמה אנשים שאין להם קשר לחברה הדתית בכלל, פונים אליהם בענינים ממוניים. להיפך תמצא בדוגמת בית הדין של הרב קרליץ בבני ברק, שבו הופעתי השבוע. איני יודע כמה זמן הוא קיים - ודאי שעשרות שנים פחות מזה של פ"ת. וכמה אנשים שאינם מהחוג הפוליטי המסויים פונים אליו ביוזמתם? נראה, שקרוב לאפס. וזה אחד מהגדולים והידועים שבבתי הדין הפרטיים.

כוחה של מסורת הוא גם במנגנונים טכניים של בתי דין.


**
"מי שמפריד בין הענינים הממוניים ושאלת הגירושין, והולך להתדיין על הענינים הממוניים בבי"ד פרטי או בזבל"א, ואילו בשאלת הגירושין הוא הולך לרבנות, אינו אלא אידיוט."

כמה אידיוטים שאני מכיר!


**
"הנעלמ ממך שבאותו פסק הדין טען הרב מירון, שהבג"ץ פסק שלבית הדין האיזורי בפתח תקווה, יש דין ב"ד קבוע."

נראה לך שמה שישכנע את בית הדין זו עמדת בג"ץ?



נוהל שכן
זה כאן!

השכן

אם חלקם של הדיינים ניזון מידיהם של ראשי בתי הדין הפרטיים בכל צורה שהיא, והם אינם יכולים לצאת נגדם, כ"ש שהם אינם יכולים להעניק הכרה לבתי הדין הפרטיים, שיביא את הסוף על בתי הדין הרבניים.

**
כתבתי את זה בציניות, כי אין כל הלכה, שיש ללכת למי שהוא ה"שופט אשר יהיה בימים ההם", רק מפני שהיו לו קשרים עם יושבי בתי הקפה של רחוב דיזינגוף.

**
איני חושב שהצד השני מאמין בכל מה שכתב, ולא חשבתי שכעו"ד אתה מאמין בדברים שהבאת, ידעתי שזה לא יותר מ"עבודה", כשאתה נמצא בתור צד מסוים בתיק, אתה לא משוכנע ולא מעניין אתך אם האמת איתך, לא כולה ולא חציה, אלא רוצה לשכנע את מי שצריך לפסוק, שלפי החוק או ההלכה שלפיה עליו לפסוק, הצדק עם הקליינט שלך, ללא קשר לאמת.

**
לא נסיתי לבקר את דבריך, כפי שהם נגעו לתצהירך, מפני שרצית למנוע את העברת התיק לבית דין פרטי מבית הדין האיזורי, והצגת כהוגן את עמדת בתי הדין האיזוריים כלפי בתי הדין הפרטיים, אותי מעניין איך היה נראה תצהירך אם היית מייצג את הצד שרצה להעביר את התיק לבית הדין הפרטי, אולם אני כמשקיף מן הצד שאין לו ענין בתיק התייחסתי רק ל"מקורותיך".

**
נכון, אני הייתי זה שקידם עמדה, ולפיה בי"ד חייב להיות ממונה, אלא שהיה זה רק כנגד הטענה שלכל שלושה אנשים ישנה סמכות כפיה לדין, אולם מעולם לא טענתי שבעבר היה כל הציבור מרוצה ממערכת בתי הדין, או שבעבר היו כל הדיינים הגונים

עיון בתנ"ך, בתשובות ותקנות הקהילות יגלה, שהדיינים היום אינם שונים מהדיינים שהיו לעם ישראל מאז ומעולם.

**

בס"ה ההבדל ביני ובין בית דין רבני הוא קטן ביותר, מפני שלאחר חתימת שטר הבוררין בפני, יש לי את שיני בית המשפט לאישור ואכיפת פסק דיני, שיניים לא פחות חדות משיני בית הדין הרבני.

ידוע לי שאנשים שאין להם קשר לחברה הדתית בכלל, פונים אליהם בענינים ממוניים, ובפרט כאשר בעיסקא ישנם "חלקים" שעדיף שבית המשפט או הציבור לא ידע מהם.


<נראה לך שמה שישכנע את בית הדין זו עמדת בג"ץ?">

גם לא היה נראה לי שעמדת הבג"ץ תשכנע את בית הדין, ולא כתבתי את שכתבתי אלא לתמוה על הרב מירון, שהעלה את הדברים בפסק דין בית הדין הרבני האיזורי בירושלים, אם כי אין מה להתפלא על דבריו שהם כשאר הברקותיו שבאותו פסק הדין.




עולם הפוך אני רואה

מיכאל ויגודה: "בתי הדין ומינוי הדיינים במשפט העברי".

המאמר סוקר את סוגי בתי הדין, דרך מינוי הדיינים (אם נבחרים או ממונים), ומשכורת הדיינים לאורך התקופות, מתקופת התלמוד ועד סוף ימי הביניים. במאמר מוצגות זו מול זו התפיסות השונות באשכנז ובספרד.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/vigoda.htm