| נשלח ב-14/2/2013 22:56 |
 |
| |
כמובן, לאלהים אפשרי איזה תואר בלבד ולא שם, לדעת הרמבם אף לא תואר. הרבה מן באורים שמביאים כאן חברים, והם יפים, בכל זאת הם מסתמכים על עולם מחשבתי רחוק אלפי שנים מן התורה, [אם מניחים שאיננה יצירה 'מודרנית', מאוחרת מאד בזמן]. כדי להבין למשל את דברי רבנו בחיי צריך לדעת מעט פילוסופיה ימי-בינימית והרקע היווני שלה. מה שאמר הרמבם אמר אוגוטינוס, כשש מאות שנים לפניו. אם רוצים לפרש 'אהיה אשר אהיה', צריך לפרש אותו בהקשר של זמן נתינתו, בשפה המובנת לאנשים האמורים לשמוע את הדברים. לאדם הרגיל, אלהים הוא אלהי האבות, זה אשר הוציא אותם מארץ מצרים. את זה מבין כל אחד, מעבר לזה יבינו מעטים. לאדם היורד לעומק הדברים אפשר לתת ביטוי אחר. לדעתי, מכל הפרושים שנתנו, דבריה של אמשלום קולעים. האל הוא ישות שהווה. והיא לא מוסיפה כאן מאפיינים מאוחרים של המושג הזה כמו שהוסיף אוגוסטינוס. עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2013 13:29 |
|
| |
השלמה לקודם
'אהיה' משורש 'היה' בעתיד.
המילה 'יש' אינה פועל. חסר פועל מתאים בעברית. יש המשתמשים היום ב'הנני' שמשמעו 'הנה אני', וזה מעיד על החוסר.
לדעתי, הפסוק הזה סתום. אינו יכול לשמש כביטוי מובן על ידי המון השומעים, לא היום ולא אז .
גם משמעות של 'היה, הווה ויהיה' מתאימה לדרש 'מובן' להמון, אבל חוטא לתפיסה עיונית של דבר המצוי מעבר לזמן ואינו נתפס באמצעות פועל.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2013 14:21 |
|
| |
עודד,גם הפרוש שהביאה אבשלום אינו מסתדר עם המילה אשר.
אלוף הראבן בספרו מסביר את השם:"אהיה אשר אהיה" באופן אחר -מקורי,עמוק נכון ומופלא:
"אהיה אשר אהיה
בספר "אהיה אשר אהיה" כותב אלוף הראבן: אלוהים עונה למשה בהר סיני שהוא "אהיה אשר אהיה". ויחד עם זה נאמר שהאדם הוא בצלמו ודמותו של אלוהים. זאת אומרת שהאדם הוא אהיה אשר אהיה.
הראבן מסביר שאלוהים הוא בורא, הוא מפליא עצמו בבריאה מחדש כל הזמן.
אלוהים משתנה, אין לו צלם קבוע.
הוא עצמו לא יודע מי הוא יהיה.
אהיה אשר אהיה מאפשר לו להיות הכל ולא רק מה שהוא היה.
האדם בצלמו גם הוא בורא, גם הוא משתנה.
כאשר האדם מאפשר את הכל, כאשר האדם לא הופך כל מיני דברים חומריים למשהו אלילי שיש לו כוח רב מעצמו, רק אז הוא יכול להיות משהו שהוא עוד לא היה. רק אז הוא יכול לברוא לעצמו מציאות חדשה, המצאות חדשות.
לעומת זאת כאשר אדם נתקע עם הגדרה מסויימת שהיא הגבוהה והנכונה ביותר בעיניו, אותה הגדרה תוקעת אותו ולא מאפשרת לו לראות שום דבר אחר מעבר לאותה הגדרה. כאשר אדם מאמין באמונה שלו ושולל כל אמונה אחרת הוא מגביל את האמונה שלו למה שהוא מאמין בלבד ולא יכול לראות דבר מעבר לה ולכן לא יכול לגלות אותה מחדש. הוא תקוע. ואז הוא ואמונתו לא יכולים להיות אהיה אשר אהיה – הם לעד יהיו את אשר היו.
כאשר אדם מגדיר מיהו האדם שלמולו – טוב/רע, אוהב/שונא וכו' – הוא לא באמת רואה את מי שהוא, את כל העולם כולו שבו, את הבורא שבו – הוא רואה רק את מי שאותו אדם היה. הוא לא יכול לראות עולם ומלואו שקיים בו, לא יכול לראות אותו משתנה. הוא מקבע אותו כ-יהיה אשר היה.
להבנתי אהיה אשר אהיה זו אנרגיית פוטנציאל ההשתנות. הצמיחה של האדם באה מתוך ההשתנות שלו, מתוך היכולת שלו לברוא לעצמו כל מציאות מבלי לשפוט אותה לטוב/רע, נכון/לא נכון."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2013 15:05 |
|
| |
צדיק עשיתה לי את השבת,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2015 11:24 |
|
| |
בהמשך לדיון המעניין כאן, הריני להוסיף עוד כמה רעיונות, מהתרגומים העתיקים ומהחוקרים החדשים – לא הספקתי לסדר את הדברים, אבל החכם עיניו בראשו וכו': התרגומים העתיקים (כולם הסתבכו...) - · תרגום השבעים (יוונית) – הם תרגמו את ה"אהיה" הראשון כ"אני", ואת השני\שלישי כ"הוייה" –
ἐγώ εἰμι ὁ ὤν… ὁ ὢν ἀπέσταλκέ με πρὸς ὑμᾶς
(בתעתיק לאנגלית – egou eimi ho oun… ho oun apestalke me pros oumas) וכך תרגם לאנגלית אחד מגדולי הפרופיסורים לתרגום השבעים:
I am the being… the being has sent me to you - · הוולגטה (לטינית) – הם תרגמו את הראשון כמו תה"ש ("אני") ואת השני הם התחכמו וניצלו את זה שבלטינית – כמו באנגלית – אפשר לבטא את המילה "אני" בשתי מילים: ego sum = I am (כמו במשפט של דקרט – קוגיטו ארגו סום = בתרגום מילולי: חושבני משמע הנני). לגבי השלישי הם התחכמו אפילו יותר ותרגמו "מי שזה...", ומה שיצא הוא זה:
ego sum qui sum… qui est misit me ad vos וכך זה תורגם לאנגלית: I am who am… he who is hath sent me to you - · הפשיטתא (ארמית-סורית) – "אהא על מה דאהא... אהיה שלחני לוותכון" = אהיה על מה שאהיה (?)...
· תרגום המלך ג'יימס (התרגום הקלאסי לאנגלית, KJV) וכך גם התרגומים החדשים לאנגלית – תרגמו בפשטות "אני מי שאני":
I am that I am… I am hath sent ne unto you מתוך הפירוש של B. S. Childs (ספר שמות עמ' 69 – מדובר בפרופיסור גמור ומגדולי חוקרי המקרא במאה ה-20): - · לדעתו שאלת משה לא היתה שאלה אינפורמטיבית, מהו שמך, אלא שאלה עמוקה יותר – מהי משמעות שמך? שכן בעולם העתיק, שמו של אדם היווה מפתח משמעותי בהבנת זהותו.
- · לפיכך, בניגוד לדעה שהיתה מקובלת לפיה התשובה "אהיה אשר אהיה" היא "מתחמקת" (כמו תשובת המלאך "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי") צ'יילדס סובר שמדובר בתשובה אמיתית שמשמעה: "אני שם, היכן שלא יהיה, אני באמת שם!"
- · או במילים אחרות (עמ' 75): מה שם זה בא להביע לנו, בני ישראל המשועבדים למצרים? כלומר, אנחנו יודעים שי-הוה הוא אלהי האבות, אבל מה הוא בשבילנו?
- · ומהי תשובת ה'? משהו כמו "אני אתגלה בפעולותיי בעתיד, אך לא כרגע" וכך משה מצווה להגיד לבנ"י: אני לא יודע יותר מכם, ה' יתגלה בפעולותיו העתידיות.
|
|
|
|
|
