כיצד נכתב ספר בראשית

לגבי השאלה המוסרית שהזכיר ירוחם, מענינים דברי המדרש:

"שבתי אני ואראה את כל העשוקים", - "דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים. והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עבירות, ואילין עלוביא מה איכפת להון? כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפ' לו? ואין להם מנחם, אלא מיד עושקיהם כח - מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן, על שום לא יבא ממזר בקהל ה'. ואין להם מנחם - אמר הקב"ה עלי לנחמן לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת, אבל לע"ל אמר זכריה אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי". (ויק"ר לב').

דינו
לא הזכרתי מוסר,- כבר צינתי כי אין לקשור מוסר עם חוקי התורה, אם זה חוקת התורה ,זה לא מוסר.
אברהם אומר -השופט כל הארץ לא יעשה משפט?- משום מה זה לא נראה לי כי ה' יעשה עוול לנבראים העשוקים,
  בכדי שבעולם הבא יפצה אותם על העושק שנעשה להם.-

דינוזאורוס

כך כתבת
< הרי שהגמרא דוחה לימוד זה כי אינו תואם להלכה. אבל היו חכמים שהבינו שכך היה גם בימי נחמיה שבני נישואי תערובת נקראו גם ממזרים. אבל אין הכוונה שבני ניאוף יהיו יותר טובים כמו שהתבאר לעיל. (שהקפידא על מעשה העברה, ולא על זרע הגוי המעורב – כי אפילו גוי שלם יכול להתגייר). ובכל אופן מענין שהמחלוקת האם בן נישואי תערובת עושה ממזר מובאת בפי תנאים שאחרי החרבן, ואילו ההלכה שממזר נוצר מניאוף עם א"א מובאת בשם הלל הזקן כמאה שנה קודם לכן (ב"מ קד.).>

ראשית, כל הכבוד על היושר האינטלקטואלי שלך, שכתבת דברים כהוויתם.
שנית, הדברים מדברים בעד עצמם, התלמוד מעיד כאלף עדים שאין לו שום מסורת על ביאור המילה ממזרות, לא חלקית, ולא שלמה ולא מינימאלית, והראיה שהוא מכיר דעות הנוגדות את ההלכה, ואם יש מסורת לביאור חכמי החורבן, וכי קודם החורבן חלקו על אותה מסורת???

וכפי שכבר אמרנו, אינני מחפש מחלוקות בדברים היסודיים, פשוט אינני מתעלם ממציאותם. 
 

 

טוב, את הויכוח מיצינו, אני סובר כי אין שום ראיה שלא היתה מסורת. השאלה היא עד כמה להרחיב את ההגדרה, אבל פסול ניאוף לכו"ע נקרא ממזר, פסול גויות - היה שנוי במחלוקת אם נכלל בזה או לאו, מוזכר אחרי החרבן, אבל ייתכן בהחלט שעוד קודם  לכן (כפי שנרמז בקידושין). ייתכן שמפני מעלת יוחסין היו נוהגים תמיד שלא להביא בקהל מי שנתערב בו זרע גוי, ובאיזה שהוא שלב ראו להבהיר שאין זה מדין התורה אלא מעלה, ויש שאמרו שהמנהג הזה הוא דין גמור.