פורומים ודיונים

דבורה_לאה,
כנסי לאשכול השמשוני ותסבירי לי משהו..

ברפפא

אני בעד שאדם יתבטל בפני אלוה. אלא שאנחנו לא עושים את זה. אנחנו עושים לו ניתוחים שכליים, והכוונה וההתבוננות מאיתנו והלאה.

גם על ההתבוננות אנחנו מתפלפסים ומתפלמסים, אבל לא חווים אותה יותר.

פשוט, הוצאנו לדת שלנו את המיץ.

מגי,
האם אדם שכופה על עצמו משטר יומי מדוקדק של הלכה, במעשיו, בהליכותיו, במחשבותיו עד כמה שהוא יכול - האם אינו מתבטל? האם אדם שחושב ועוצר רגע, לפני המעשה ומברך ברכה בכונה על מאכל וכדומה, האם אינו מתבונן?
אחרי כל ההתוכחויות - המיץ של היהדות עוד זורם..

כשאנחנו מברכים ומקדשים כל דבר בחיינו,אנחנו מעניקים לו
משמעות...ז"א שאנחנו מאדירים ומעצימים את הפעולה שאנחנו
מתכוונים לעשות (אם בשביל עצמנו ואם בשביל ה'),וכך הדברים בחיינו לא נעשים לבטלה אלא עם כוונה,עם מחשבה....."סוף מעשה במחשבה תחילה" ! ! !

אבל אם זה תלוי בהחלטה שלנו מהו הדבר , האם אין אפשרות שהדבר אותו אנחנו מקדשים הוא רע מבחינה אוביקטיבית ?

מהו עצם הקידוש ?

עצם הקידוש - על כל מה שצריך לעשות. "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ברגע שמדובר בדבר שלא נדרש ממך לעשות, אלא שזה נראה לך "טוב" לקדשו, כי "טוב" לקדש כל דבר עבור הקדוש ברוך הוא (אולם בעצם לא ביקש ממך הקב"ה זה, לדוגמה, כתוב שהנזיר (רק דברנו על שמשון..) וכן המסתגף (לשם שמים..) הוא חוטא, בכל שאוסר על עצמו מה שלא אסרה עליו תורה, ויש לדון בזה, כי יש בזה כללים דקים) - אז אין זה קידוש, ואדרבה - כל המוסיף גורע. "דייך במה שאסרה לך תורה".
זה במלים כלליות, כי הרי אדם מקדש עצמו גם במותר שלו, אך גם זה רק ב"מותר לו לקדש"..