למה אנשים מזלזלים בתורה ?

למיטב הבנתי, מיוצגות כאן באשכול שתי עמדות המנוגדות לעמדתו של הבאבא.
עמדתו של הרב מיכי היא שהעיסוק התורני נגזר כתוצאה מסלקציה היסטורית, ואע"פ שאין ביכולתנו לשפוט את מידת הגינותה, הרי שבעל כרחנו אנו שפוטים שלה. (סליחה על הניסוח הבוטה).
עמדתו של התלמיד היא, שהעיסוק התורני נגזר מרמת הרלוונטיות שלו לחיי המעשה שלנו.

לגבי הרב מיכי, הרי שאי אפשר לקבל את דבריו בשום פנים ואופן. מכיון שעלינו לקבל את ההנחה הקדומה של התלמיד שלא מוטל עלינו כלל לחפש את ה"אמת" האבסולוטית שבתורה, אלא להניח שה"אמת" הזאת מתעצבת לפי שר-ההיסטוריה.
ולגבי דברי התלמיד, מלבד ההנחה שכבר ציינתי, הרי ששיטתו לוקה בפאראדוכס פנימי. אף על פי שהכל כלול ב"והגית בו יומם ולילה" הרי שאנו לומדים תורה לא בגלל הציווי "והגית". זה כבר נשגב מבינתי.

גישתו של הבאבא, לעומת זאת, היא גם סלקטיבית מידי. כוונתי, החשיבות שהוא מייחס ללימוד התורה מ"המקור" ועד אלינו לפי ההשתלשלות ההתפתחותית, באה במידה גדושה על חשבון הבנת האילוצים ההיסטוריים שעמדו עליהם כבר כמה מהכותבים כאן. על מנת להבין את מקורות ההלכה הוא מעוניין לכתחילה לוותר על כל ההתפתחות והקנוניזציה של התורה שבעל-פה.

באבא,

במיוחד בשבילך, שתי דוגמאות:

א.
המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן ובסכנה מכסן והולך לו.
[משנה עירובין פ"י מ"א]

...המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ר' יהודה אומ' שנים שנים אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות.
[תוספתא עירובין פ"ח הט"ו]

ב.
האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל במקום שהיא רוצה...
[משנה פסחים פ"ח מ"א]

לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעת' אבל שוחט הו' ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן או ששחט רבן עליהן אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו.
[תוספתא פסחים פ"ז ה"ד]

מעניין.

אתה מכירה מאמר או ספר שעוסקים בנושא באופן שיטתי ?

כדאי לך לעיין בספרה של Judith Hauptman:
" Rereading the Rabbis".
הרב ד"ר האופטמן היא תלמידתו של ליברמן ז"ל, וממשיכה את דרכו בחקר התוספתא.
הספר אינו עוסק רק בהשוואות בין משנה ותוספתא, אבל יש בו דוגמאות לא מעטות להבדלים ביניהן, בתחומים הנוגעים בנשים. באופן אישי, יש לי ביקורת על הספר (בעיקר על סוג הפמיניזם שהוא "בוחר" לעצמו), אבל אני לא חושבת שיש חולקים על רמתו הלמדנית.

מצורף קובץ

הבאבא

עברתי על הדפים האחרונים של האשכול ואתה כותב

"יוכי
אני רואה שלא הגבת, אבל בכל זאת,...ואני מעוניין לשמוע את דעתך"

לא הגבתי מפני שאני רואה שאתה בכלל לא קורא או שאתה לא שם לב על מה שאני כותב פעם אחר פעם.

אני מצרף "תמונה" מהתגובה שלא שמת לב עליה

יוכי

מה אתה רוצה ממני שאתה סותר את עצמך !
פעם אחת אתה אומר "אני רק מצטט" ופעם אחרת אתה אומר "מה שאני מבין".

עזוב, תהיה בריא.