שלום

עמית,
לא הבנתי עם מי אתה מסכים.

מצד אחד אתה אומר שאין שום רע בהתמודדות עם היצר ומצד שני שיש הרבה דברים שאסור לנו לבוא איתם במגע כלל וכלל...

ולמה בכלל צריכה להיות סלידה ממערכת חיים אחרת?

פעם היה משחק כזה [היום גם יש שרידים של המשחק הזה].

היו לוקחים 2 סוגים של בעלי חיים ונותנים להם להילחם זה עם זה בזירה. והקרב הזה היה עושה תענוג גדול למתבוננים בו.

כעת, ובהקדמה שכל משל הוא שונה מהנמשל [ אחרת המשל היה הנמשל בעצמו] , ושרק חלק מהמשל מלמד על הנמשל.

גם הקב"ה נהנה מהמצבים בהם הוא מעמיד אותנו.
אנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם בכל מיני סיטואציות בהם יש לנו כל מיני אפשרויות לבחור מה לעשות ואיך להסתכל על הדברים.

מדובר בסופו של דבר במלחמה פנימית שבתוכנו.

בתוך תוכנו יש יצור כזה שקוראים לו נשמה.

והיא מוצאת את עצמה מפלסת לה דרך.. חוטפת ומחטיפה.. נתקלת בקשיים ומצליחה.

במחינת בעל החיים שבזירה מה שקורה עכשיו זה קרב הישרדותי. וזה אמת.

מבחינת הקהל מדובר בהצגה שגורמת לתענוג גדול.

אנחנו חווים את החיים ברמת אמת שלנו.

בינתיים הנהנה הראשי הוא הקב"ה.

בגדול יותר זה כמו משחק שחמט או משחק מלחמה אחר שהקב"ה משחק עם העולם.

ואנחנו החיילים שלו.

ולא כל חייל רגלי יכול לעמוד מול שני סוסים.

לפעמים חלק מהקרב זה לברוח או להזעיק תגבורת.

והכי כייף זה להתחיל להתחבר לנקודת המבט של ה' ולהנות מזה גם אנחנו.

ולא

אתה יודע מה ? אם זה ככה ... אז שיהנה חופשי. אין לי על מה לעבוד יותר.

אבל האם הבנתי ? בכל מקרה הוא מבסוט נכון?

לא נראה לי שהכל משחק, ובטח שאין בזה (בשלב המלחמה עצמו) הנאה גדולה, ואדרבה אסור לאדם להנות - שמא ימצא מתהלל חוגר כמפתח במלחמתו הבאה. שהרי גם בזמן הנצחון איש לא יערב לו שכך יתמיד גם במלחמתו הבאה.
כנראה שלכל דבר ישנו יצר משלו, בסדר גודל שונה, ברמה שונה. יש יצר שיש להלחם בו, ויש יצר, שבו כוחותיך הדלים לא יעמדו לך, ולכן - ברח חביבי.. מנשים נוכריות, לדוגמה...

1}מיימיי, תסבירי לי בבקשה למה בדיוק אין לך על מה לעבוד יותר?
2}בכל מקרה הוא מבסוט, בגדול, כי בסוף ישראל מנצחים, אבל זה לא נעים לחטוף גול..ובמיוחד גול עצמי.
3}יש לנו נביא בעיר!!! ברוך הבא.
4}נביא, וודאי שאסור לאדם להכניס את עצמו למקומות מסוכנים ולא להפנות לאוייב את הגב, או לא לנצל הזדמנויות פז.

אבל, בכל מקום שבסופו של דבר אתה נמצא, הרי זה בהשגחה הפרטית, והצופה העיקרי שבקהל מוחא לך כפיים וכל כולו בלחץ והוא שואג נביא!!! נביא!! נביא!!!
כדרכם של אוהדים שרופים. וכל תנועה שלך יקרה בעיחניו ומוסיפה באהדתו אותך. אתה בשבילו כמו השחקן מספר אחת שהולך לקחת בבעיטה הקרובה שלך את האליפות.

כי אמרת שבכל מקרה הכל משחק ואלוהים צופה ונהנה ... (ואולי גם לא מושפע מהתזוזות במשחק)

אז כל מה שאני עושה לא משנה לו .

למה הוא רק בעד ישראל ? (שמתם לב שישראל זה : ישר אל )

או שהוא בעד האמת הטוב והטוהר שבכל אחד ?

1}כשאמרתי שהכל משחק, התכוונתיח שעל הכל יש פיקוח מלמעלה.
וכל מה שקורה זה בהשגחה פרטית, ולפי הכוונה העליונה.

מזה אנו למדים, שהסיטואציות בהן אנו נמצאים הן לא רק דבר שסתם קרה כאן [ואז אנחנו לא כמו החיות שבמשל, שאינן יודעות שהארוע הינו בעל חשיבות ופרספקטיבה נוספת מאשר מה שהן חוות באופן ישיר]

2} הדבר היחידי שמשנה לו הוא מה שאת עושה.

3}הוא בעד האמת והטוהר שבכל אחד, ויש משהו בנקודת האמת שבישראל שהוא תכלית הבריאה.

4}את מתכוונת ב"ישר אל" לזה שאין אנו צריכים לעבור עיכובים אלא בכל פעם שאנו רוצים אנו יכולים באמת לפנות לה'?

אם נחזור לרגע לנקודת הבסיס של האשכול,

אז הנה כך מתחילה לה פרשת השבוע הנוכחית [וישלח]:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה.
ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.


ורש"י על פסוק ה:

גרתי - גרתי בגימטריה תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.

[רק להרחבה, עשו הרי רצה להרוג את יעקב. ויצחק אכן ברך את עשו על חרבך תחיה אבל התנאי ההכרחי שצריך להיות בכדי שהוא יפגע ביעקב הוא שיעקב לא ישמור מצוות כאשר תריד (ירד מהמצוות)... ולכן יעקב שלח לעשו את המסר שאין מצב שהוא יוכל לפגוע בו]

ולעניינינו, הנה דוגמא לכך, שלא לומדים ממעשי המקומיים!!!