|
|
| נשלח ב-27/3/2006 20:12 |
 |
| |
מיימוני
תודה, מאלף.
להלן קטע מדהים מתוך חזון איש שבת סימן נו אות ד
ומדרך התורה להחזיק שלום עם כל אדם ולהעביר על המידה וכמו שכתב הר"מ פ"י מהלכות מלכים הי"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המידות ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאוד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהיה העולם טרף לשני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך.
הסימן עוסק בהלכות חליבה בשבת היאך, האם להתיר לתוך הקדירה או דווקא לאיבוד וכו' , פרשה ידועה שהחזון איש יצא בתוקף נגד הרבנים שרצו להתיר למשקים שומרי שבת לחלוב על אורז כדי לא לאבד את החלב.
מה שמסקרן אותי עד מאוד, ההקשר של הדברים שניכר בהם שיצאו מלב מורתח עד שהשתרבבו לתוך הדיון ההלכתי,
מי התקיף את מי עד שהיה צורך להבליג ולא לנקום ?
על איזו ענישה הוא מדבר, מיהו אותו מעניש שלא הגיע לתכלית השלמות והחזו"א מתיר לו להשתמש ביצר הרע ?
אולי יש בקיאים בהסטוריה שיאירו פרשה מרתקת זו .
(עד כמה שהפרטים יכולים להחכימנו כיום, לא חיטוט לשמו אני מבקש)
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 27/03/2006 20:28:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 20:20 |
|
| |
מן הראוי לצרף פה ד"ת ששמעתי מאחד מידידי. הלה העיר על מה שאמרו בברכות שכיון שהיו צריכים להוסיף ברכה על המינים נתנו עיניהם בשמואל הקטן. ולמה דוקא בשמואל הקטן? אלא ששמואל הקטן אומר באבות בנפול איבך אל תשמו ובכשלו אל תגל לבך וכו'. והנה רק אחד שעבד על עצמו שיהיה פטור מכל מיני נגיעות לאויביו רק אחד כזה יכול לתקן ברכה ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' ומכל מקום אפשר להיות בטוחים שהברכה נתיסדה ללא פניות כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 21:21 |
|
| |
צ'אוטנג,
אשריך שזכית לידידים כה נכבדים כהראי"ה קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 23:03 |
|
| |
ממללא ,
הפירוש מופיע כבר בשו"ת "משיב דבר" להג' הנצי"ב , רבו של הראי"ה קוק .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 23:08 |
|
| |
ואני שמעתי את זה בשם בן נינו של הנצי"ב, הרי"ד מבוסטון!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 12:20 |
|
| |
כדאי להוסיף מפרשנותו של הרב קוק:
הנעלבים ואינם עולבים - לא נאמר שלא נעלבו, אלא אע"פ שנעלבו, (וזו תגובה אנושית נורמלית, ואולי אפילו בריאה - כמתעסק) - לא העליבו!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 18:03 |
|
| |
מאיר,
היות שמדובר בהסתמכות החזו"א על הרמב"ם, אסתכן בסיפוק סקרנותך-
ה'מעניש' הוא החכם שהגיע למעלה בה מלווה אותו 'המלאך הטוב' אלא, שלא יכול ככל שהדבר תלוי בו, להגיע לתכלית השלמות, מכיוון שהחומר אותו הוא אמור לזכך לכתחילה קשה לו, [וזהו היצר הרע איתו האדם נולד המתפרש במו"נ חלק שני פכ"ב], מפני שהדבר תלוי בנטיות הגנטיות איתן נולד ונקודת הפתיחה מקשה עליו להגיע למידה המאוזנת הרצויה - היות וחכם זה מתקיים בו בכל לבבך בשני יצריך אין לנקום בו על שהעניש בלב המורתח
"..יודע אתה מה מפורסמת דעה זאת בתורתנו, כלומר, יצר טוב ויצר רע, ודברם בשני יצריךואמרו שיצר הרע נוצר באדם עם לידתו: לפתח חטאת רֹבץ (שם, ד', 7), וככתוב בתורה: מנעֻריו (שם, ח', 21), ואילו יצר טוב נמצא לו רק לאחר ששׂכלו מגיע לשלמות. לכן אמרו: יצר הרע נקרא מלך גדול (קהלת ט', 14) ויצר טוב נקרא ילד מסכן וחכם (שם, ד', 13) במשל הנמשל לגוף האדם וכוחותיו השונים בדברו עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' (שם, ט'
וכמו שמאפיינים באבות ארבעה מצבים לתכונות נפשיות : ארבע מידות בדעות : נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא הפסדו בשכרו - קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו - קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד, - נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 20:54 |
|
| |
"ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך."
עוד יש להוסיף על הדברים הנ"ל, שמטרת הענישה על פי התורה היא ההרתעה ולא הנקימה - אז נשאלת השאלה למה יהיה מותר להשתמש בהערת טבעת נקמה?
כנראה שהכוונה שבכל אדם טמונה מידה זו או אחרת של כעס וקוצר רוח בדברים הנוגעים לדעתו ליושר וצדק - החכם היושב בדין, פועל 'תחת פיקוח הדעת', והוא לחוץ להוציא את הצדק לאור, ולזרז את התהליכים, ועל אף נטייתו, מתאמץ ועושה כמיטב יכולתו להתחשב ולהיות רחמן כשהוא חותך את הדין. מכאן, שמן הראוי לקבל ולא ליטור על גזר הדין גם אם הוא חמור ומריח ריח נקמה. בכל זאת מידת החומרא נגזרה בגבול הלגיטימי, ובשל גורמים שאינם ניתנים לשליטה מוחלטת של האדם באשר הוא אדם.
תוקן על ידי - riv - 28/03/2006 21:19:12
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 10:11 |
|
| |
מאיר,
ד"ר בני בראון, בדוקטורט המקיף שלו על החזו"א, כותב שאין ברור למי התכוון החזו"א, ושיברוב
כותב שהכוונה נגד אלו שנקמו בערבים שהועסקו במשקים (ונוגע גם לחליבה בשבת), והוא משער שהכוונה
גם כלפי הנוקמים במעסיקיהם היהודים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 16:56 |
|
| |
שלום,
בזכות ההקפצה זכיתי לקרא את האשכול ולהינות מפריו .
יישר כח למימוני על הבאת אגרת הרמב"ם .
יחד עם זאת ,הצטטות דלהלן (וכנראה גם אחרים) הביאוני להגיב.
[מימוני כתב, ואיש לא שאל . ]
> והאגדה מספרת שהובא לפני אחד מגדולי ישראל, שהבטיח כי עתידו לגדולות <
> לא היה מאמין שמהאיש הזה יצאו "משנה תורה", "מורה-נבוכים", ועוד כתבים <
> קושיות שניתן לתרץ בעיון קל – וגם בהטחת דברים. <
> הרקע לכך היה כנראה מאבק שהיינו מכנים היום "פוליטי". ראש הישיבה הבבלי חשש לאבדן ההשפעה של ישיבתו, וממילא מקורות ההכנסה <
> זה היה תהליך שהחל שנים רבות קודם לכן <
> אבל ספרו של הרמב"ם היווה בעיניו איום, ולכן יצא נגדו אישית<. *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
כ'תייר' המשוטט זמן לא רב בעצכח, ייתכן ופיספסתי משהו וחסר לי רקע , מקורות ואסמכתאות היסטוריות הידועות לכם 'אזרחי' הפורום.
- עכ"פ זו היא הרגשתי לנוכח הציטוטים דלעיל, בעיקר שלושת המשפטים האחרונים השיפוטיים וחד משמעיים.-
בקשתי היא , לדעת יותר מה הם אדני ההנחות הנ"ל. הפנוני נא .
תודתי נתונה לכל המטריחים עצמם לענות .
מן השמים תבורכו
(פונט,קל"מ)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 02/04/2006 20:01:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 19:43 |
|
| |
מספיק לעיין באיגרות הרמב"ם הרלוונטיות שבהוצאת שילת, עם המבואות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 22:24 |
|
| |
נבלוכינור:
המבוא המקיף ביותר שנכתב על מחלוקת הרמב"ם עם ר' שמואל בן עלי נמצא בהקדמת ספרה של שרה סטרומזה, ראשית פולמוס הרמב"ם במזרח. שם היא גם מעלה את האפשרות שמחלוקת הרמב"ם עם ר' שמואל בן עלי מקורה בחלקה על הסמכות התורנית. כל הדברים האלו הם בגדר השערה קרובה, אבל אין להם סימוכין חד משמעיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2013 15:41 |
|
| |
מוקפץ עבור החדשים.
(אפשר לעשות העתק הדבק מן הסתם לשורה הזו ולהקפיץ מדי פעם בפעם. עבורי זו גם כן תזכורת נעימה של דגם התנהגות ראוי וגם אני זקוק לו מפעם לפעם).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
