רשות היחיד רשות הרבים כרמלית

סניפר, זה הזמן להביע את התרשמותי האמיתית מגדלות המוחין שלך.

אנא ממך, ענה לניינוי.

בס"ד

שמעתי פעם שהחזון איש כותב שהאיסור במיטריה הוא לא משום עשיית אוהל אלא מצד עובדין דחול.
כלומר פעם המטריה היתה בנויה בצורה כזו שבכדי שהיא תשאר פתוחה היו קושרים את הבד למוטות המטריה בחוטים שונים וקשר כפי הידוע לכם הוא איסור דאוריתא ולכן אף שאחרי
כמה וכמה שנים המציאו מטריה עם קפיצים וכו' הנה מכיוון שכבר הוקבע שבמטריה אין משתמשים בשבת לכן גם כעת אין לעשות שהשבת תראה כעיין חול ולא הולכים בשבת עם מטריה.
אני לא יודע אם אני צודק אבל זה מה שאני זוכר כעת.

גברת ניינוי,

למה אסור לעשות אוהל בשבת?

עשיית אוהל היא מלאכת בונה, והיא אחת מ39 המלאכות האסורות בשבת.

מטריה פתוחה נחשבת כאוהל ארעי שאסור לעשות בשבת.

היא גם נחשבת ל"מוקצה" - דבר שאסור להשתמש בו בשבת כי היא כלי שמלאכתו לאיסור, היינו שהרגילות היא לעשות ממנה [מהכלי הזה] אוהל.

כנראה שגם להרים מטריה שכבר פתוחה מיום שישי ולשים אותה מעל הראש בתוך הבית זה אסור משום אוהל עראי.

והכובע של מעיל הגשם זה לא אוהל?

כובע איננו אוהל, כי אין לו גובה של טפח = 8 ס"מ מעל האדם.
אין הפסק בין הלבוש והאדם. החלל שבין הראש לכובע הוא קטן..צמוד לראש..וכל הכובעים מותרים.

חתיכת קרטון לשים מעל הראש בגשם היא בעייתית, כי זה מתקרב לאוהל, כי ברגע אחד אתה מרים קצת והופך את זה לאוהל.

ולמה אישה זקנה שיכולה לחטוף דלקת ריאות צריכה ללכת עם מעיל גשם ולא עם מטריה?

השאלה הזו היא מוזרה.
הגישה, או מה שמביא לשאלה זו היא גישה מעוותת.

זה לא טיפשות אלא עיקום ונובע מרקע לא טהור.

זה קורה כשהופכים את התורה למשהו הומני שדואג לזקנים.

היינו להלביש את ערכי הרחוב או העולם על התורה.

התורה היא נגד כל המילים שמסתיימות באיזם..אתאיזם, הומניזם וסוציאליזם.

התורה היא משהו רוחני ונשגב ולמעלה מבינת אנוש.

יש דברים בתורה שהם קצת מובנים לנו ויש שאינם.

אבל היא לא סמל האגואיזם או ההומניזם.

לגבי האשה הזקנה אפשר לתת לה תשובה חדה - שתשב בבית!

פחות חדה - שתשים מעיל ענקי

אבל על כל פנים זה הוא רצונו וחכמתו של הקב"ה
וצריך לקיים את רצונו בקבלת עול

למה התורה אמרה ככה? - ככה!

בלי סיבות הומניות.

ה' נתן לנו גוף ונשמה ופרנסה.

אנחנו שלו ואנחנו עבדיו ונקיים את רצונו.

"ביטול"- הוא היחס של יהודי לתורה.

יהודי וקבלת עול הולכים יחד.

ראשי האומה, אברהם..משה..היו כאלה.. וגם אנו בפוטנציאל כזה,

ולכן השם חשק בנו.

נעשה ונשמע- חלק נבין עכשיו וחלק אחר כך.

אבל היסוד והמהות הוא הביטול.

כל זה כתוב בתורה ???

אפשר בבקשה ציטוט ...

1)לאיזה עניין בדיוק הגברת רוצה ציטוט?
ומדוע?

2)מה פעלה עלייך התשובה שלי?
היא אגרסיבית? מרוממת את הנפש ומשנה את דפוסי החשיבה? גם וגם?

מה שהתכוונתי בציטוט הוא לכך שהתורה אוסרת ללכת עם מטריה בשבת...או אפילו לעשות אוהל בשבת...או כל ציטוט אחר שמראה מהתורה על איסור כזה בשבת...

לא שיש לי ספק שמה שאתה אומר זה נכון ( כי אתה בטוח יודע יותר ממני ) , אבל הייתי רוצה לדעת מה באמת כתוב

ובאשר לשאלתך איך פעלה עליי תשובתך אז תשובתך היא מאוד אינפורמטיבית, ונראה כי אתה באמת מאמין ויודע על מה אתה מדבר אם כי קצת מתנשאת...

כשנתבקשת לענות על השאלה ולמה אישה זקנה שיכולה לחטוף דלקת ריאות צריכה ללכת עם מעיל גשם ולא עם מטריה?

בחרת לענות כי "השאלה הזו היא מוזרה.
הגישה, או מה שמביא לשאלה זו היא גישה מעוותת.
זה לא טיפשות אלא עיקום ונובע מרקע לא טהור."

אז לדעתי, זו היתה תשובה שרצתה קודם כל לערער לי את הביטחון בטענות שלי, ורק אח"כ בחרת לענות את תשובתך שלא הייתה מקובלת עליי - בשם התורה -

"לגבי האשה הזקנה אפשר לתת לה תשובה חדה - שתשב בבית!"

שאם לרגע הייתי חושבת ככה, לא הייתי טורחת בכלל לשאול את השאלה...





תוקן על ידי - ניינוי - 19/12/2005 14:33:02

כידוע, התורה היא תורה שבכתב ושבעל פה,



יחזקאל מד, כג : "ואת תורותי ואת חוקותי בכל מועדי ישמורו ואת שבתותי יקדשו"

בראשית פרק כו

* פסוק ה: עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

כעת, את רוצה לדעת איפה זה בתורה שבכתב או איפה זה בתורה שבעל פה?

ברור...ברור...בזה אין לי ספק

"שמור וזכור את יום השבת לקדשו..."

אבל מה לשמור? ולמה מטריה ואוהל נחשבים לחילול שבת?

אני חושבת שיש לזה סיבה שלזמנים של היום היא לא כל כך רלוונטית...אבל אם זה כתוב איפשהו, בתורה או בתורה שבע"פ אני לא אתווכח עם אף אחד...קטונתי

1) "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (בראשית ב, ג).

כך כתוב על ה' בבריאת העולם.

2) ובעשרת הדיברות: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

3) אחד הטעמים למצוות השבת:

להידמות לאל, שיצר את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי.


4) התורה אסרה עשיית מלאכה בשבת, כמו שנאמר בתורה "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות" (ספר שמות כג, יב),
אך בתורה שבכתב לא נמצאת הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה", למעט מספר מלאכות מועט הנזכרות בתורה במפורש, ואלו הן: הבערת אש, קצירה, והוצאה מרשות לרשות.

חז"ל לימדונו שהגדרה מלאכה היא: כל אחת מ-39 הפעולות שנדרשו לבנין המשכן במדבר, וכל פעולה הדומה להן. רמז להגדרה זו מצאו חז"ל בכך, שמצות שמירת שבת נכתבה בתורה מיד לאחר הציווי על מלאכת המשכן, "ראה קראתי בשם בצלאל... ועשו את כל אשר ציויתך... אך את שבתותי תשמורו" (ספר שמות לא, א-יז).

המסכת במשנה ובתלמודים העוסקת בל"ט אבות מלאכה, נקראת מסכת שבת.

5) המלאכות שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הדומות להן. המלאכות הדומות להן, גם אם לא היו במשכן, נקראות "תולדות". מבחינת איסור אין כל הבדל בין אב מלאכה לבין תולדה, שניהם אסורים מן התורה, וגם על איסור "תולדה" יש חיוב מיתה כמו שיש על אב.

את 39 אבות המלאכות מקובל לחלק לפי הקבוצות הבאות, על פי סדר עשייתן במלאכת המשכן.

* קבוצה א' - 11 מלאכות שנעשו בהכנת הרכיבים לצורך צביעת יריעות המשכן: 1. הזורע. 2. החורש. 3. הקוצר. 4. המעמר. 5. הדש. 6. הזורה. 7. הבורר. 8. הטוחן. 9. המרקד. 10. הלש. 11. האופה (מבשל).
* קבוצה ב' - 13 מלאכות שנעשו בהכנת היריעות: 1. הגוזז את הצמר. 2. המלבנו. 3 המנפצו. 4. הצובעו. 5. הטווה. 6. המיסך. 7. העושה שני בתי נירין. 8. האורג. 9. הפוצעו. 10. הקושר. 11. המתיר. 12. התופר. 13. הקורע (על מנת לתפור).
* קבוצה ג' - 7 מלאכות שנעשו לצורך הכנת כיסויי עורות האילים המאודמים ועורות התחשים: 1. הצד צבי. 2. השוחט. 3. המפשיט. 4. המעבד. 5. הממחק. 6. המשרטט. 7. המחתך.
* קבוצה ד' - 8 מלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן: 1. הכותב. 2. המוחק. 3. הבונה. 4. הסותר. 5. המכבה. 6. המבעיר. 7. המכה בפטיש. 8. הנושא מרשות לרשות.

חלוקה נוספת היא, לפי הצרכים הבסיסיים של האדם, לחם, בגד, כתיבה ובית:

* קבוצה א' - 11 מלאכות שנעשו לצורך אפיית לחם: 1. הזורע. 2. החורש. 3. הקוצר. 4. המעמר. 5. הדש. 6. הזורה. 7. הבורר. 8. הטוחן. 9. המרקד. 10. הלש. 11. האופה.
* קבוצה ב' - 13 מלאכות שנעשו לצורך הכנת בגד: 1. הגוזז את הצמר. 2. המלבנו. 3 המנפצו. 4. הצובעו. 5. הטווה. 6. המיסך. 7. העושה שני בתי נירין. 8. האורג. 9. הפוצעו. 10. הקושר. 11. המתיר. 12. התופר. 13. הקורע (על מנת לתפור).
* קבוצה ג' - 9 מלאכות שנעשו לצורך כתיבה על קלף: 1. הצד. 2. השוחט. 3. המפשיט. 4. המעבד. 5. המחתך. 6. המשרטט. 7. המחתך. 8. הכותב. 9. המוחק.
* קבוצה ד' - 6 מלאכות שנעשו לצורך בנין בית: 1. הבונה. 2. הסותר. 3. המכבה. 4. המבעיר. 5. המכה בפטיש. 6. הנושא מרשות לרשות.

-----------------------------------------------

. מלאכה א' - הזורע.

הגדרת המלאכה: זריעה, נטיעה וכל פעולה אחרת המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך.
המלאכה במשכן: זרעו "סממנים" (רכיבים מן הצומח) כדי לצבוע בהם את היריעות.

2. מלאכה ב' - החורש.

הגדרת המלאכה: תיקון והכשרת קרקע לזריעה או לנטיעה. ע"י החרישה מתרפים רגבי הקרקע ונעשים ראויים לזריעה או לנטיעה.
המלאכה במשכן: חרשו את הקרקע כדי לזרוע סממנים לצורך צביעת היריעות.

3. מלאכה ג' - הקוצר.

הגדרת המלאכה: עקירת דבר ממקום גידולו.
המלאכה במשכן: קצרו את הסממנים ששימשו לצביעת היריעות.

4. מלאכה ד - המעמר.

הגדרת המלאכה: איסוף גידולי קרקע במקום גידולם כדי לכנסם לערימה.
המלאכה במשכן: אספו את הסממנים, שהשתמשו בהם למלאכת המשכן.

5. מלאכה ה - הדש.

הגדרת המלאכה: הפרדת גידולי קרקע מהפסולת הטבעית המחוברת אליהם או המקיפה אותם.
המלאכה במשכן:

6. מלאכה ו'- הזורה.

הגדרת המלאכה: הפרדת פסולת מאוכל בעזרת הרוח.
המלאה במשכן: זרו את הסממנים, שהשתמשו בהם למלאכת המשכן.

7. מלאכה ז' - בורר.

הגדרת המלאכה: אחר פעולת הזריה בוררים את האבנים הקטנות ואת שאר הפסולת שעדיין בגרעיני החיטה.
המלאכה במשכן: הפרדה בין פסולת לבין אוכל.

8. מלאכה ח'- הטוחן.

הגדרת המלאכה: פירור גוף מוצק לחלקים דקים לשם הכשרתם לשימוש.
המלאכה במשכן: שחקו את הסממנים, כדי להפיק מהם צבע שבו צבעו את היריעות.

9. מלאכה ט' - המרקד.

הגדרת המלאכה: הפרדת אוכל מפסולת על ידי הרקדה בנפה וכדו'.
המלאכה במשכן: היו מנפים את הסממנים מן הפסולת שמעורבת בהם.

10. מלאכה י' - הלש.

הגדרת המלאכה: עירוב מוצק ונוזל והפרדתם לבלילה אחת.
המלאכה במשכן:היו לשים את הסממנים כדי להכין מהם צבעי תכלת וארגמן.

11. מלאכה י"א - האופה (מבשל).

הגדרת המלאכה: הכשרת דבר לשימוש ע"י חום האש. איסור מבשל כולל גם הכשרה בדברים שאינם למאכל כגון להתיך מתכת וכדו'.
המלאכה במשכן: בישלו את הסממנים להכנת צבע בו השתמשו לצבעים היריעות וכדו'.

12. מלאכה י"ב - הגוזז.

הגדרת המלאכה: ניתוק דבר ממקום גידולו על גוף האדם או בעלי חיים, כמו: צמר, שערות וצפרניים.
המלאכה במשכן: גזזו צמר מן הבהמה לצורך עשיית היריעות.

13. מלאכה י"ג - המלבן.

הגדרת המלאכה: פעולה המביאה לניקוי בגדים, אריגים, חוטים וכדו'.
המלאכה במשכן: היו מלבנים צמר ופשתן לצורך היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

14. מלאכה י"ד - המנפץ.

הגדרת המלאכה: אחר שמלבנים את הצמר סורקים את הצמר כדי להפריד בין השערות ולהכשירו לטוויה (טוויה היא עשיית החוטים), ופעולה זו נקראת ניפוץ.
המלאכה במשכן: ניפצו את הצמר כדי לטוות חוטים לצורך היריעות.

15. מלאכה ט"ו - הצובע.

הגדרת המלאכה: צביעת צבע או חיזוק צבע קיים.
המלאכה במשכן: צבעו את חוטי הצמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

16. מלאכה ט"ז - הטווה.

הגדרת המלאכה: עשיית חוטים בכל דרך שהיא, מחומר גלמי (צמר, פשתן, כותנה וכדו').
המלאכה במשכן: טוו את סיביב הצמר כדי לארוג בהם את היריעות.

17. מלאכה י"ז - המיסך.

הגדרת המלאכה: מתיחת חוטי השתי (חוטי אורך) כדי להכניסם לאריגה.
המלאכה במשכן: מתחו חוטים לאריגת היריעות.

18. מלאכה י"ח - העושה שני בתי נירין.

הגדרת המלאכה: פעולת הכנה למלאכת האריגה. יש סוברים שהמלאכה היא עשיית טבעות (=נירין) להשחלת חוטי השתי במכונת האריגה. ויש סוברים, שהמלאכה היא השחלת שני חוטי שתי לטבעות הנירין, כל חוט לבית ניר אחר.
המלאכה במשכן: עשו בתי נירין לאריגת היריעות.

19. מלאכה י"ט - האורג.

הגדרת המלאכה: יצירת אריג ע"י הכנסת חוטי הערב (חוטי הרוחב) בין חוטי השתי.
המלאכה במשכן: ארגו את היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

20. מלאכה כ' - הפוצע.

הגדרת המלאכה: סתירת האריג ע"מ לתקן את האריג. כאשר יש קרע באריג נוטלים (=פוצעים) חוטים ממקום אחר לצורך התיקון.
המלאכה במשכן: פצעו את החוטים לצורך תיקון היריעות.

21. מלאכה כ"א - הקושר.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים והידוקם ב"קשר של קיימא" (קשר קבוע וחזק).
המלאכה במשכן: לצורך עבודת המשכן היו קושרים את חוטי היריעות שנקרעו בזמן אריגתם.

22. מלאכה כ"ב - המתיר.

הגדרת המלאכה: התרת "קשר של קיימא".
המלאכה במשכן: ציידי "דג החילזון" היו מתירים את החוטים שברשתותיהם לצורך תיקון הרשתות, הגדלתן והקטנתם.

23. מלאכה כ"ג - התופר.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים בתפר המתקיים.
המלאכה במשכן: תפרו את היריעות זה לזה.

24. מלאכה כ"ד - הקורע.

הגדרת המלאכה: קריעה או הפרדה של דברים המחוברים בחיבור בר קיימא.
המלאכה במשכן: כדי לתקן שנוצר באחת מיריעות המשכן ע"י תולעת וכדו', היו קורעים את היריעה למעלה ולמטה מן הנקב, כדי שיוכלו לאחותו היטב בתפירה ישרה ללא קמטים.

25. מלאכה כ"ה - הצד.

הגדרת המלאכה: כל פעולה שעושה אדם כדי לשלול את חירותו של בעל חיים בכל אופן שהוא, כגון: צייד בעל חיים ביד, ברשת, במלכודת או במצודה.
המלאכה במשכן:

26. מלאכה כ"ו -השוחט.

הגדרת המלאכה: נטילת נשמה של בעל חיים בכל צורה שהיא.
המלאכה במשכן: שחטו אילים ותחשים כדי להשתמש בעורותיהם לכיסויי המשכן.

27. מלאכה כ"ז - המפשיט.

הגדרת המלאכה: הפשטת עור מבעל חיים לאחר מותו.
המלאכה במשכן: הפשיטו את העורות מהאילים ומהתחשים.

28. מלאכה כ"ח - המעבד (המולח).

הגדרת המלאכה: עיבוד העור כדי להכשירו לשימושים שונים. המלאכה כוללת מליחה במלח, שרייה בסיד או בחומרים אחרים.
המלאכה במשכן: עיבדו את עורות האילים והתחשים לצורך כיסויי המשכן.

29. מלאכה כ"ט - הממחק.

הגדרת המלאכה: החלקת עור בע"ח כדי להכינו לשימוש.
המלאכה במשכן: החליקו את עורות האילים והתחשים ע"י הסרת השערות והצמר שעליהם.

30. מלאכה ל' - המשרטט.

הגדרת המלאכה: ציור סימנים על קלף או נייר כדי לכתוב עליהם ישר, או כדי לחתוך אותם ע"פ סימנים אלה.
המלאכה במשכן:

31. מלאכה ל"א - המחתך.

הגדרת המלאכה: חיתוך דבר כלשהו לפי מידה או לפי צורה מסויימת.
המלאכה במשכן: חתכו את עורות האילים והתחשים במידה מסויימת כדי לפורסם לאוהל על המשכן.

32. מלאכה ל"ב - הכותב.

הגדרת המלאכה: כתיבת אותיות.
המלאכה במשכן: כתבו אותיות על קרשי המשכן, כדי לדעת את מיקומו המדוייק של כל קרש.

33. מלאכה ל"ג - המוחק.

הגדרת המלאכה: מחיקת כתב כדי לכתוב במקום שנמחק.
המלאכה במשכן:

34. מלאכה ל"ד - הבונה.

הגדרת המלאכה: פעולה המשמשת להקמת בנין או חלק ממנו.
המלאכה במשכן: הקימו את המשכן.

35. מלאכה ל"ה - הסותר.

הגדרת המלאכה: הריסת בנין או חלק ממנו לשם בנייתו מחדש.
המלאכה במשכן: בזמן שבני ישראל עברו ממקום למקום פירקו את המשכן על מנת לבנותו במקום אחר.

36. מלאכה ל"ו - המכבה.

הגדרת המלאכה: הפסקת תהליך הבעירה או הקטנת להבה.
המלאכה במשכן: כיבו את האש כדי לעשות בו פסמים (לצורך צירוף הזהב והכסף שהיה במשכן).

37. מלאכה ל"ז - המבעיר.

הגדרת המלאכה: הדלקת אש או הגדלתה.
המלאכה במשכן: הבעירו אש לצורך יציקת כלי המשכן והאדנים, ולצורך בישול הסממנים.

38. מלאכה ל"ח - מכה בפטיש.

הגדרת המלאכה: כל פעולה הגורמת ומשלימה את הכלי אפילו אינה אלא הכאה אחת בלבד.
המלאכה במשכן: היכו בפטיש על הכלים לסיום עיצובם.

39. מלאכה ל"ט - המוציא מרשות לרשות.

הגדרת המלאכה: הוצאת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך ע"י נשיאתו, זריקתו, הושטתו, משיכתו או דחיפתו.
המלאכה במשכן: בני ישראל הביאו את תרומת המשכן מביתם (=רשות היחיד) אל משה רבנו שהיה במחנה לויה (=רשות הרבים).