|
|
| נשלח ב-26/3/2006 11:21 |
 |
| |
פניתי בנושא זה לרב ישי באב"ד, שהקים תנועה למען בחירה ציבורית של ביהמ"ש העליון:
http://www.babad.org/sign/index.html
להלן הדיון בינינו:
הרב באב"ד: הייתי מבקש סימוכין הלכתיים או מעשיים לשיטת "חבר מביא חבר "
בסנהדרין
אראל: ע' רמב"ם הלכות סנהדרין ב ח: "אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ
ישראל ובודקין.... עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית. ומשם מעלין אותו
לפתח העזרה. ומשם מעלין אותו לבין הדין הגדול".
הרב באב"ד: שולחין ובודקין איך? "בשיטת חבר מביא חבר" הרי לא מכירים אותו! אלא מבררין
"שהוא.... ורוח הבריות נוחה הימנו... ", כלומר הזקנים היו קבוצה מורמת מהעם בעירם כלומר בעלי
תפקידי הנהגה בדרגים התת שבטיים כלומר נבחרי עירם "רוח הבריות נוחה " מהם אלו הבנחרים של אז
לפי תרבותם "היו עושין אותו דיין בעירו" וכשהמשיך להוכיח את יכולת הנהגתו ושפט צדק העלו אותו
לרמת הנהגה ארצית אני מחכה לסימוכין טובים
אראל: נניח שלבית הדין המקומי היו נבחרים בבחירות. אבל מי בחר איזה דיין צריך להעלות
לבית הדין הארצי? הוה אומר: חברי הסנהדרין הנוכחיים. כלומר, הם אלה שהחזיקו בידם את "מפתח
הכניסה" לסנהדרין.
וגם אם תאמר שהם היו צריכים לבחור דווקא דיין אזורי שהוכיח את עצמו ושפט בצדק - אין זה עוזר;
לא הקריטריונים הם החשובים, אלא האנשים שמיישמים את הקריטריונים, שבידם הסמכות להחליט מי נחשב
"שופט צדק" ומי לא.
להבדיל, נניח שהיה כתוב בחוק הישראלי ששופטי בג"ץ צריכים למנות לבג"ץ רק שופט שיש לו ניסיון
בבית המשפט המחוזי, וששפט בצדק לאורך זמן. האם זה יהיה תחליף ראוי בעיניך לבחירות ישירות?
לדעתי לא, שהרי כל עוד שופטי בג"ץ הם שמחליטים מי "ְשופט בצדק" ומי לא, הם אלה שמחזיקים את
"מפתח הכניסה".
ע' גם בספר "יסוד המשנה ועריכתה" להרב ראובן מרגליות, שכתב (עמ' ו): "במות אחד הזקנים שסמך
משה ידיו עליו, מינו הזקנים הנשארים את אחד מחכמי הדור למלאות מקומו, והיתה מנוית אותו החכם
למשרת חבר הבית דין הגדול כהוראת המוסד העליון הלזה שאין לערער עליו..."
הרב באב"ד: כפי שראית _בדיין בעירו _זה לא השתלטות בניגוד לדעת הציבור ובניגוד לדעת
האומה ומתוך רצון לקבוע זהות יהודית עתידית שלא מוסכמת על העם. אמנם, סנהדרין הגדולה שמונתה
עוד ע"י משה רבינו יסודה הסמכותי הוא "מהברית" שנקבעה בין העם לאלוהיו.
יש לברר את הסוגיה ביתר עומק בנושא ברית כהסכמה לאומית שכידוע בתנ"ך נכרתו הרבה בריתות
והסכמות של הקהל ושל כורתי הברית.
בעולם העתיק הנוהל בהסכמות וכריתות ברית ובייצוג הזקנים ומועצת הזקנים את בתי האב והמשפחות יש
צורך במחקר על צורתו אבל אין ספק שהיסוד הרעיוני הדמוקרטי של " דיני רוב ומיעוט" ידעו כבר
הקדמונים אע"פ שאין למתוח קו ישר בין אז להיום.
סמכותו של משה רבינו נובעת מהסכמת העם ומכריתת הברית על בסיס תורת אמת לדורות " ואת אשר איננו
פה עימנו היום" (דברים כ"ט י"ד). יציאה מהיות "בני ברית" מוציאה גם מחיובי הברית ולכן סנהדרין
שמנה משה מתוך הסכמת העם בברית היא בסמכות וכן ממשיכיהם. כמו כן צריכים אנו לעסוק "בספר הברית
אשר קרא משה באוזני העם ובנושאים "ברית עם", "אלות הברית" ו"אות הברית" "ברית מלח" "ברית
הלוי" ברית שלום וכהונת עולם" "ברית אוהל מועד" במדבר "הברית בערבות מואב" "הברית בהר גריזים
והר עיבל" ברכות וקללות. יש גם לברר הגדרת המושג "מושבע ועומד מהר סיני" וחלות הברית על
הנולדים והילדים ע"י שבועת אב. וכן לדון בהבדל בין " ברית אלוה" לבין "ברית עם" ובסוגית הברית
בשכם. לאחר מכן יש לדון על נושא ברית עם המלך "כל אשר ימרה פיך יומת" כוחו של " מלך" וכוח
"תקנות הציבור".
אראל: אם הבנתי נכון, אתה טוען שבסנהדרין היתה הצדקה לשיטת "חבר מביא חבר" משום שהעם
הסכים לכך מלכתחילה, בזמן כריתת הברית על התורה.
אולם אני לא שואל לגבי ההצדקה ולגבי הסמכות, אלא לגבי ההיגיון שבשיטת הבחירה.
אם התורה קבעה, שהדרך הטובה ביותר לבחור שופטים חדשים לסנהדרין היא ע"י חברי הסנהדרין
הנוכחיים ולא ע"י העם, איך אתה יכול לבוא ולטעון שדרך זו היא פסולה, ולהציע דרך אחרת שלא
שערוה אבותינו?!
לכל היותר אתה יכול לטעון, שצריך לעשות בחירות *חד פעמיות* לבג"ץ, שבהן העם ייתן לשופטים
שייבחרו את הסמכות לשפוט וגם למנות את ממשיכיהם ע"פ השיטה המקובלת כיום, כפי שבתקופת התורה,
בחרו את 70 הזקנים באופן חד-פעמי, ומכאן והלאה הם מינו את ממשיכיהם בלי התערבות העם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 16:30 |
|
| |
אראל,
תזכיר לנו בבקשה מי בחר את שבעים הזקנים?
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 08:17 |
|
| |
אראל,
מה שאתה מציע הוא היתממות נאיבית. אם אנחנו רואים שהמנגנון שהסנהדרין בוחרים חברים חדשים פועל נכון, והם לא בוחרים את חבריהם אלא את מי שראוי, אז זהו מנגנון טוב. ואם היו רואים שהוא לא עובד, ומתחיל להישחת, אז היו מחליפים זאת גם בסנהדרין (או לפחות היו אמורים להחליף, אם ה'מושחתים' היו מאפשרים זאת). התביעה לשנות מנגנון היום אינה נובעת רק משאלות תיאורטיות של מנגנון אופטימלי, אלא מהערכה של המנגנון שייתן תוצאות טובות יותר. על כן יש לטענתו בסיס הגיוני.
משל לדבר הוא השינוי שחל בתקופת הגאונים שתיקנו לא לדון יותר על פי אומדנא בדיני ממונות. הסיבה היא שכנראה התחילו להופיע מקרים בעייתיים כתוצאה מהחופש לדיינים לדון באופן לא פורמלי לפי ראות עיניהם. התהליך הזה הוא תהליך רחב בהלכה (רבא פסל אישה לשבועה על סמך לחישה של אשתו על אוזנו). כיום זה נראה לנו בלתי נסבל, אבל הכל שאלה פרקטית: האם זה 'עובד'? הנחתי היא שלרבא היה מספיק קרדיט ואינטגריטי, שסמכו עליו שאם הוא מאמין לאשתו זה כנראה נכון, וההחלטה תהיה ההחלטה הנכונה.
הרי יש מחיר כבד גם למדיניות הפורמליסטית: אשתו של רבא לוחשת על אוזנו שהאישה הנ"ל היא שקרנית פתולוגית, ורבא עונה לה שהיא פסולה לעדות ובפרט שהיא אישתו וזה 'נראה רע' (ומוסיף לה בלחש את הקלישאה הבלתי נמנעת: 'הצדק צריך גם להיראות'). וכתוצאה ממדיניות 'נאורה' זו הוא נותן שבועה ובעקבותיה ממון לשקרנית מושבעת, שהוא עצמו יודע בוודאות שהיא שקרנית (שהרי הוא מכיר את אשתו ויודע שהיא אינה משקרת). להזכירנו, הממון נלקח מאומלל שהוא דובר אמת סדרתי.
(ראה באשכול הסמוך על עדים זוממים, על היחס בין פרוצדורה לאמת)
ולגופו של עניין, האמת היא שאני לא רואה שבבחירות דמוקרטיות של כלל הציבור אנחנו מגיעים לתוצאות טובות יותר. הנבחרים הפוליטיים שלנו הם מושחתים יותר ומטומטמים לא פחות, ולכן אינני רואה הגיון מהותי בטענתו.
אמנם יש מקום לטעון שכאשר הציבור טועה, ולא נציגיו, אין מה לעשות, שהרי הוא הריבון האמיתי, וזכותו גם לטעות (ובלשון אחרת: בישלתם, תאכלו אותה!). זוהי טענה שיש בה ממש, ואכ"מ.
לסיום, אין מנוס מהוספת ההערה המק'ארתיסטית הבאה: באב"ד עצמו מינה את עצמו להיות חבר ה'סנהדרין', אז מה הוא רוצה מביהמ"ש העליון?
טוב, אמנם מקובלנו מלואי ה-14: העם זה אני. השאלה שנותרת היא רק מי זה 'אני' (באב"ד, או אהרן ברק). נראה שעל זה נסוב כל הויכוח אתו.
למען האמת, אני אישית מעדיף את אהרן ברק, על אף *****. שכן הוא לפחות שפוי...
תוקן על ידי - mdabraham - 27/03/2006 8:18:26
תוקנו ביטויים
תוקן על ידי - עצכח - 28/03/2006 9:18:28
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 08:52 |
|
| |
אני מוחה על דברי הרב מיכי מהם עולה טענת אי שפיות כלפי ת"ח.
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 27/03/2006 8:58:58
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 10:35 |
|
| |
במספר מדינות בארה"ב נהוגות בחירות לתפקידי שופטים. למימון מסע הבחירות מגייסים המועמדים
תרומות מבעלי עניין שונים ובמיוחד מעורכי דין בעלי ממון. הצדק לא נראה טוב בשיטה זו.
הדיון הזה הוא הזדמנות לבדוק מה מקור האיבה של הציבורים הדתיים השונים לבית המשפט העליון.
תוקן על ידי - אבהו - 27/03/2006 11:03:18
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 11:57 |
|
| |
באבא,
האם היות מישהו תלמיד חכם הוא ערובה לשפיותו? האם תלמידי חכמים הם מחוסנים בפני העניין זה? האם הם לא בני אדם?
אני לא מכיר את הנ"ל, וייתכן שהוא ת"ח, אם כי אני מפקפק בכך (לאור 'פסקי הדין' המגוחכים שהוא חתום עליהם). אם כי ייתכן שהשנאה והכעס העבירו אותו על דעתו, שהרי יש שם ת"ח הידועים לי, ובכל זאת הם חתומים על הדברים. זהו גופו אחד הביטויים לבעיות הנפשיות של הכנופיה הזו. דרגת התפתחות של ילדים שמערבבים כעס, מוצמדק או לא, עם פסיקות והכרעות הלכתיות היא ביטוי לחוסר איזון נפש וחוסר בגרות. אלו הן בעיות נפשיות לכל הדעות.
על כן אחת משתים: או שהוא ת"ח אך לא שפוי (כך הנחתי, שכן אמרו שהוא דיין), או שאינו ת"ח. דבר אחד ברור: לא ניתן לטעון לשני הכתרים גם יחד, לאור השטויות שהוא מפרסם.
אז אני מותיר זאת להחלטת כל אחד מהקוראים.
מיכי
|
|
|
|
|
