|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:27 |
|
| |
אין ספק שאפשר לצטט הלכות שלא כדעת האומר, (ובכל אופן. רבי הביא את דעת הרבים שהיא ההלכה).
אני מדבר על פשט הגמ' בערובין של האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה, האם באמת הכוונה להימנעות מציטוט או שינון שמועות שלא כהלכה, או שמא הכוונה לסוג מסויים של זלזול בשמועה ובנושאיה.
וזה כמובן לא קשור למה שאדם לא חפץ ללמוד סוגיא מסויימת, כי זה לא בא מתוך זלזול.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:29 |
|
| |
אם המדובר בזלזול , אין צריך לשום ראיה. מי יעלה בדעתו לזלזל?
אלא שהא והא איתא, לא מבעיא מחמת זילזול, אלא אף מבחינת אגירת החכמה, יש לחוש. זו כוונתם והיא ברורה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:34 |
|
| |
האם כוונתך שחז"ל לא הזהירו על זלזול באמירת שמועה זו אינה נאה, משום שלא יעלה כך על דעת אף אדם? וכי לא הזהירו על הרבה דברים לא יפים ולא מכובדים? ואולי דוקא משום שכבר אלפיים שנה מזהירים אותנו לא עולה על דעת אף אדם לזלזל בחז"ל (כמו שאתה יכול לראות בפורומים בהייד פארק, שאף אחד לא מעלה על דעתו לזלזל בחז"ל).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:42 |
|
| |
אני לא מבין את שאלתך, הרי כתבתי "הא והא איתא". לא מבעיא מחמת זלזול, שזה יוצא גם ממקומות אחרים, אלא לריבויא קאתי.
_________________
|
|
|
|
|