|
|
| נשלח ב-12/1/2006 13:29 |
 |
| |
mdabraham:
ההלכה מדברת על הכלל לא על הפרט.
חוץ מזה שאני משער שגם אם ישאירו קצת מהגזע סביר מאד להניח שזה סיפור אחד מיני אלף אלפים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 14:36 |
|
| |
במקרה זה צודק מיכי שאין קושיה אבל מצד שני ברור שאם היינו שואלים למה תרנגול מת כשמורידם את ראשו לא היו מייחסים זאת לכריתת גזע המוח,
מסתמא לא אחדש כלום אם אציין כמה דוגמאות ומקורות ש'טריפה חיה' בזמנינו <מריב"ש ועד חזו"א> וכל אחד מכיר או ראה אדם שחי אחר שנכרתה רגלו מן הארכובה ולמעלה והדברים עתיקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 19:19 |
|
| |
אין זה מקרה 'אחד מיני אלף' שהרי כמה ניסו לחכות את העריפה הזו ועלתה בידם, חלק ששרדו 11 יום וחלק יומיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 20:10 |
|
| |
כמובן שאין קושיא ממקרה פרטי כפי שכבר העירו.
אך יש לי רק שאלה קטנה אחת: ממה ניזון אותו עוף כל אותן י"ח חודש?
ראיתי בימי חיי למעלה משלשים מליון עופות שחוטים, בחישוב זריז. אף אחד מהם לא המשיך לחיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 20:40 |
|
| |
shuvkash,
בכל מה שמצאתי שכתוב על המקרה, מובא שהבעלים האכילו אותו תערובת של חיטה טחונה ומים דרך הושט (ע"י מטפטף טיפות עיניים). ובנוסף לכך החדירו חתיכות קטנות של חצץ לגרונו בכדי להקל על הקורקבן לטחון את האוכל.
וחוץ מזה "לא ראיתי אינה ראיה"!!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2006 03:39 |
|
| |
מתוך הספר מנחת יוסף על הלכות שחיטה וטריפות שיצא לפני כמאה שנים:
...עיין בס' יוסף דעת על יו"ד (להג' מלבוב) באחד ששחט בר אווזא ושהתה למות ולא הכה על ראשה ונתרפאת ואכלה ושהתה ורוחצת בנהר ונסתפקו אי צריך שחיטה משום מ"ע כיון דשהתה זמן רב דמי לב"פ שהפריס עג"ק אי דמי לבעל חי שאינו צריך שחיטה והורה דמותר להמיתו בסכין פגום דהוי בדיעבד...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2006 15:14 |
|
| |
אני מבין שאין פה אחד שמתעניין בהלכה אלא הכוונה לנגח את ההלכה.
ישנם בהלכה שתי מציאויות
א.טריפה בגלל מציאות קיימת להיום
ב.חייתה י"ב חודש מבררת את המציאות שהחשש מקודם התברר ע"י זמן החיים.
בהלכה ניקב המוח בכל מקום טריפה היום
בהלכה חסר הלחי העליון טריפה היום
|
|
|
|
|
