התנ"ך והזהות הישראלית

ממללא, מלבד דבריך בעניין האגדה, שאפשר למצוא בה מה שמחפשים, וטענתי העקרונית שגם בהלכה כך (ולא בזה טמון ההבדל בין השתים), אני רואה, שאין בינינו שום ויכוח. הרשה לי רק להעיר על הערתך החוזרת, לגבי "רוב האנשים מעדיפים ספרות כלכלית/פוליטית על פני ספרות יפה" (בנוסח קצת שונה, כמובן) - מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בין ציבור הקוראים/ות בעולם (וגם בין ציבור הקוראים/ות בסביבתי הקרובה), מראים שגברים באמת מעדיפים ספרות דוקומנטרית (ביוגרפיות, כלכלה, פוליטיקה וכו'), אבל נשים דוקא מעדיפות ספרות "יפה". אם כך, אתה הולך לשיטת בית ר"ע שבכל מקום בו נאמר "איש" זה לאפוקי אישה .

אמשלום,

רק בשביל לשמוע ממך על המחקר הזה, היה שווה להתפלמס בשרשור דהכא. את הפרשנות אשמור לעצמי....

שתי נקודות בשולי הדברים:

א. כשאני לומד סוגיא בגמרא וקורא את הרשב"א, ברור לי שהוא מתאמץ להבין למה באמת התכוונו התנאים והאמוראים. כשאני קורא פרשנות אגדה, אני לרוב לא מוצא את זה. אפילו אם ניקח לדוגמא את הרמב"ם, ברור לי שכשהוא פוסק או מפרש משניות הוא מתאמץ להגיע לאמת אובייקטיבית לאור המקורות שלפניו, מה שאני לא יכול להגיד כשהוא מפרש אגדה או פסוק בדרך אריסטוטלית מלאכותית, כאשר החץ כבר נעוץ בקיר ונשאר רק לסמן סביבו את העיגול.

 ב. המאפיינים התוססים שייחסת לעולם האגדה (שלי אישית לא ממש ברורים, בהיותי גבר שכלתן ויבשושי),  הם כאמור רושם שלך (ואני כאמור, מאמין לך). גם למדן בריסקאי יכול לחוש את זה בסוגיא, וכבר נתקלתי בכאלו (כפי שאפשר להבחין, זכיתי להתגלגל בשיעוריהם של רבנים ציוריים במיוחד). הדוגמא המוכרת לכך היא הרי"ד סולוביצ'יק בתארו את שיטת בריסק, למשל ב'איש ההלכה' או 'ובקשתם משם' - הוא מנסה להעביר התלהבות מפלפול בריסקאי בדיני טהרה, שדי ברור שהוא ממש חי אותה (כך גם מסופר על שיעוריו מפי תלמידיו). בקיצור, רגשות הם עניין אישי מובהק ולא קולטקטיבי.