| נשלח ב-5/2/2006 05:05 |
 |
| |
אופרטיבית היה ברור שהגוף סיים את כח חיותו
מאז מותו של הרב כדורי זצ"ל,
אני תוהה שוב ומנסה לסלק את המחשבות הטורדניות האלה .
היה ברור עם אישפוזו של הרב שהגוף קורס ומערכות החיות מאבדון את כח חיותן .
היה ברור שההתדרדרות הפיזיולוגית הנה בלתי נימנעת והפרמטרים הרפואיים (אליבא דמור יוסף) מסמנים דעיכה וחוסר תפקוד.
אז מה זה אומר לגבתי תפילה לבריאותו באותו ה5רגע .
האם במצב כזה נכון לבקש על החלמה או על עליה נכונה לגנזי מרומים?
ואל תענו לי בבקשה בשם אותה חרב חדה...
האם כשברור טכנית שכלו כל הקיצין עדיין חשוב להתפלל להחלמה?
ואולי יש פחד ברור מהמוות שמונע מאיתנו להתפלל נכון במצבים כאלה?
ותשאלו ומי מחליט מה המצב?
הפרמטרים ,הרופאים ,ההסטוריה הרפואית,ההערכות התפקודיות ,אובדן וקריסת המערכות .
מה נכון לעשות והאם נכון לבקש החלמה ברגעים מיוחדים אלה .
ועד כמה הרגישות והפחדים שלנו מובילים את שיקולי הדעת האמוניים בעיתות מצוקה ומשבר.
תודה על פיזור העשן .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2006 05:38 |
|
| |
כתובות ק"ד.
"...ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דר' ידקר בחרב סליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה עליוני' מבקשין את רבי והתחתוני' מבקשין את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים..."
ועיין בר"ן שם.
ואגרות משה להגר"מ פיינשטיין חו"מ ח"ב סימן ע"ד.ד.
"...וגם העיר כתר"ה שיש לבאר יותר הראיה מאמתיה דרבי בענין מניעה מתפילה וכעין שהר"ן הזכיר למה שהזכרנו מזה לענין מניעה מליתן רפואה, ובודאי ראיה גדולה היא מאמתיה דרבי כיון שהיתה מקובלת ועדיף מגדולי תורה שלא ברור קבלת תפלתן, ולאינשי כר"ח בן דוסא וכדומה שתפלתן מקובלת יעשו כפסק הר"ן שאם אין תפלתו מקובלת ידוע להו שא"א לו שוב לחיות שאז צריכין אלו אינשי להתפלל כשיש להחולה יסורין למיתה כדכתב הר"ן שפעמים צריך להתפלל שימות כשהוא טוב להחולה והוא רק בכהאי גוונא שלא נתקבלו תפלות דרבנן שלאנשי דורותינו לא שייך זה אפילו לגדולי תורה אלא אולי ליחידים שלא ידוע לנו מהם. ואם ישנם יש להם לעשות כפסק הר"ן שהוא כרב דימי דפסק שיש לפעמים להתפלל שימות כעובדא דאמתיה דרבי..."
התבהרות,
אולי את מהצדיקים שאינם ידועים לנו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2006 23:43 |
|
| |
גם אני הסתפקתי,
האם בכל גיל יש ענין להתפלל?
יהודי בן 90 שחייו אינם חיים, הוא לא סובל אבל זה "איכס", יתר על כן, בגיל הזה לעזוב לעולם שכולו טוב זה די נורמאלי.
זה נורמאלי להפציר ולבקוע תרעי רקיע? על מה ולמה? כך דרך העולם, למה להפציר בבוית"ש לשנות ממנהגו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2006 10:32 |
|
| |
אביא את לשון הר"ן מסכת נדרים דף מ ע"א
נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש"ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי אינו מהנהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 15:39 |
|
| |
לא חושבת .
אבל תכלס האם אפשר לקבל קצת הבהרות יותר....משהו קצת יותר....
מובן ברשות כבוד הגיגיכם...
אנא .
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 18:08 |
|
| |
התבהרות,
לפנייך הגיג מאת רבי בער מאוסטרובצה,
"מת זקן, נדים אנשים בראשם:
זקן היה...
אינני מבין:
כלום מגיע לזקנים עונש מוות?"
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
