יש לי ספר בדיחות אבל לא באותו מדף בו מונח התנ"ך
מאיר
נשלח ב-17/2/2006 13:16
מאיר
מה הסתירה בין הרעיון שלי לבין "תורה מן השמים"?
יתכן, למשל, שה' זימן למשה את ההבנה של הצורך במתן תורה בצורה זו.
האם זה יוצר רושם שהתורה היא "בדיעבד"?
בדומה לכך, יש מפרשים, כמו הרמב"ם אבל לא רק הוא, כי כל תורת הקרבנות לדורות ניתנה רק
בגלל חטא העגל, כי יצר לב האדם רע מנעוריו להקריב לשעירים בכל דור ודור, וכל דור ושעיריו, ולכן
ניתנה תורת קרבנות לדורות. וגם המשכן לא ניתן אלא מסיבה זו.
לפי זה, המשכן הוא "בדיעבד".
זה לא כשיטת הרמב"ן למשל ולא כשיטת המקובלים. אבל זו גישה אפשרית, ואף גישה שנזכרת כבר
בין המפרשים ואצל חז"ל.
***
ירוחם
בדבריך הנגדת בין "לך" לבין "נוסעים". כמדומה לי שצריך לדקדק יפה מהי לשון נסיעה ומהי לשון
הליכה.
ועוד, לא נאמר סתם "לך" אלא "לך עמנו". כלומר היה איתנו ומחלקנו, כפי שמשה מסביר בהמשך
הפסוקים שם.
כלומר, אין כאן הבדל בין מי שנוסע בנוחיות לבין מי שמכתת רגליו בהליכה, כפי שאולי היה משמע
מדבריך. להפך. נראה מכאן שמשה טרח לשכנע את חותנו להצטרף אליו. ומעניין שלא ברור מה היתה
החלטתו של יתרו. האם המקרא לא סבר שיש צורך להודיע דבר זה?
ואולי התשובה היתה ברורה מאליה, למרות שניתן להסתפק בדבר, ואכן נחלקו כבר רבותינו בדבר
זה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-17/2/2006 13:18
כמתעסק
יפה, לא פחות נועז אלא כיוון אחר.
ושמא תפקידו של רעיונו של מיימוני לא בא אלא לשמש כהכנה לרעיון שלך
מאיר
נשלח ב-17/2/2006 13:23
מאיר. כצת חיוך אף פעם לא מזיק. הגמרא אומרת :אמר רב נחמן: חוצפא , אפילו כלפי שמיא מהני .
מודה ועוזב
נשלח ב-17/2/2006 13:34
אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם
וסופו של בלעם ידוע...
מאיר
נשלח ב-17/2/2006 14:13
מאיר. מצטער מאד . לא הבנתי את עומק מחשבותך . זה שאתה לא הבנת את הגמרא א6ני מבין. אבל מה היתה כונתך עם הנקודות .שסופי יהיה כמו של בלעם ? אגב בדקתי אין לי ספר תנ"ך בארון ספרים . הוא נמצאה על שולחני.
מודה ועוזב
נשלח ב-18/2/2006 22:06
ירוחם היקר
סופך -אני מקוה מיחל ומאחל- לא יהיה כשל בלעם חלילה, מודה ועוזב ירוחם. אני לא מתמחה באיומים לא כלפי מי שלא חושב כמוני ולא בכלל.
את הגמרא נסיתי להסביר ברמז וכעת אפרש, חוצפא מהני אין פירושו שזה טוב וחיובי מדין 'קצת חיוך אף פעם אינו מזיק' חיוך מהחלט מזיק כשהוא לא במקום, יכול להזיק לזולת ויכול גם להזיק למחייך.
בגמרא כתוב שמי שמנסה להשיג דבר בכח ולא מוכן לסגת גם כשזה עובר את גבולות הטעם הטוב, סופו שישיג את מבוקשו אך יתכן שגם ישלם את המחיר כמו בדוגמא שעליה דיברה הגמרא, ואלו היו הנקודות.
סופך שתעלה ותצמח כגן רטוב, ונהנה כולנו לאורך.
מאיר
נשלח ב-19/2/2006 11:13
מצאתי גמרא מעניינת העוסקת במעמדם של בני יתרו, העולה מהסוגיה שיש להם מעמד של גרים מועדפים.
תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים דף ג, א פרק א הלכה ד משנה אלו מביאים ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאין יכול לומר (דברים כו) אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו:
דף ג, א פרק א הלכה ד גמרא רבי יונה ורבי יסא תרויהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק בבני קיני חותן משה היא מתניתא. ובני קיני חותן משה מביאין וקורין דכתיב (במדבר י) לכה אתנו והטבנו לך. רבי חזקיה בשם ר' לעזר לא אמר כן אלא מה טעם אמרו האפיטרופיס והעבד והשליח והאשה וטומטום ואנדרוגניס מביאין ולא קורין שהגר הרי אמור בפרשה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא בבני קיני חותן משה. ובני קיני חותן משה מביאין וקורין
פירוש: במצות הבאת ביכורים יש חלק נוסף 'מקרא ביכורים' בו נאמר "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" גר מחויב אמנם בכל המצוות כישראל אולם אינו יכול לומר 'לאבותינו' בעוד אברהם יצחק ויעקב אינם אבותיו הביולוגיים. אמנם אם אמו מישראל יכול הוא לומר לאבותינו, סוברים רבי יונה ורבי יסא בשם ר"ש בר ר"י שעדיין אין בזה די כיון שגר אינו יכול לקרוא מקרא ביכורים משום שנאמר בו 'ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' ' והגר לא קיבל חלק בארץ, לכן יש להעמיד את המשנה בבני קיני שיש להם חלק בארץ שנאמר לכה אתנו והטבנו לך (כך מפרש השאגת אריה את הסוגיה [סימן מט])
את ההמשך אפשר לפרש בשתי דרכים: או שאין ר"ח בשם ר' לעזר חולק כלל על הדין אלא שהוא אמר זאת על הברייתא במקום על המשנה, או שאינו מצריך בבני קיני אף אמו מישראל ויש לעיין.
