מימוני
אחדשה"ט
לגבי התפילות לא הבנתי כוונתך (מו"ר - אני מניח הרב נדל?) אשמח להחכים.
לגבי הגדרתי, אכן מהתרשמותי שלי הקטן עולה שאתה מנסה לנתח את הנורמות ההלכתיות בהקשר לזמן הופעתן (=היסטוריוציסטי), ולאור שינויים חברתיים היסטוריים (לתרגם את משמעותן). כל זאת בהתאם לניתוח האופי האישי/חברתי של הממוען =האדם/חברה בתקופות השונות (=פסיכולוגיסטי) מבחינה זאת אני מוצא את פירוש הקרבנות של הרמב"ם במו"נ כאב טיפוס שלך. לפי תפישה זו ביתר חדות אפילו אתה ניגש לניתוח הגדות חז"ל דומני.
מבחינה זו דומני תהיה קרובה שיטתך לאפיונו של פרופ' רוזנברג לתפישת הרב קוק כהתגלות מתמדת (וכאן אפשר שתתגלה תופעה מעניינת שכן תובנה זו מושתתת על תפישות קבליות, אך מסופקני אם הרמב"ם היה מסכים לה!)
עם זאת, יש להעיר שבשיטה זו יש מאוד להיזהר שהרי אנו יודעים שאדם משועבד מאוד לאורחות חייו ולנורמות שלו וכאשר אתה מנסה לצאת מתוכם (והרי אין אדם יכול לצאת מעצמו) ולשפוט תקופות שונות יש מקום רב לטעות. כל היסטוריון מתחיל יודע שעצם סידור העובדות הוא עצמו כבר פרשנות עוד לפני ניתוחן. כך גם השלכת מודלים פסיכולוגיסטים על חברה שלא היתה כלל מודעת להם יש בה בעייתיות רבה שהרי לעצם המודעות יש השפעה מרובה (ואיני יכול להאריך בזה כעת); בלשון הפרשנים הפוסט מודרנים יש כאן את בעית 'מיזוג האופקים'.
ככלל אני מוצא את ניתוחיך במידת מה פוסחים על שני הסעיפים (=כפרשני הפשט אחוז בזה וגם בזה), בין התובנה המודרנית (המבקשת את הניתוח הרציונאליסטי כאמת אחרונה), לבין תובנות פוסט מודרניות (שבתרגום לתובנה דתית יש לומר כך: המודעות למושג הנרטיבים השונים, ובייחוד לחשיבותן של תנאים תרבותיים היסטוריים המעצבים את חייו של היחיד לכדי אורח חיים נורמטיבי-הלכתי) מבחינה זו הדעת נוטה שדווקא אופי ניתוחך יוביל אותך ליתר גמישות בקבלת דפוסי חיים שאינם רציונאלים, מה שאינני בטוח שאתה נוקט בו.
ולא באתי אלא לעורר.
עכ"פ לא חיוותי דעה לגבי שיטתך, רק טענתי שלפי תפישה זו דומני שיקל עליך דווקא לצדד בגישתי ולא בגישת ר' מיכי, וראה בעיקר את דברי האחרונים, לגבי יישום המינוח 'תינוק שנשבה' לאור המציאות המשתנה. אמנם לענ"ד מיכי מניח חלוקה עקרונית קטגורית נוקשה בין ידיעה למודעות וממילא אין לו אלא או להניח שלחז"ל היתה חלוקה זו וממילא בימיהם לא היתה בעיה כזו, או שהם לא חשבו על חלוקה זו, וזה לטעמו איננו הגיוני, אך לגבי שאין חלוקה נוקשה בין שני המימדים הרי שהתוצאה היא ששינוי הנסיבות הבין חברתי הוא הגורם המרכזי לגיבוש שונה של המושג ההלכתי לאור המגמה הפנים דתית השונה.
עיקר הערתי באה לציין את פליאתי עליך - אדם חושב, המצדד בדיון בצד אחד בשמיעה ראשונית של טענות וככל שהדיון מתפתח להישאר כמשקיף ללא נקיטת עמדה. אדרבה ועוד יותר לכבודו של מיכי אם אתה מחזיק בדעתו צדד בו, ואם אתה יכול להנהירה יותר, אמור.
ואם יש לך דעה שלישית שתף אותנו!
אכן, ר' יוסי ששתק - גלה - ואין הגלות אלא התרחקותו של אדם מעצמו.
 |
|
|
