|
|
| נשלח ב-28/2/2007 20:53 |
 |
| |
אבל למה בראשונה זה מופיע בשמות פרק כג
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ."
ואחרי זה עוד פעם בויקרא פרק כה
"א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל. {ס}"
מזה בדיוק בא לחדש? למה פעמים אותו דבר?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 11:49 |
|
| |
פנתר
עקב מחסור בזמן אני בא לענות מבחינה מתודולוגית על שאלתך.
חז"ל התקשו בדיוק בשאלות מהסוג הזה, שצריכות להטריד כל קורא שרוצה להבין. והם קבעו כלל: קורה שפרשה נשנית רק בשל פרטים מסויימים שנוספו בה.
אני משער שהבנתם היתה כזאת. התורה נכתבה פרשיות פרשיות, כאשר ה' נגלה למשה וגילה לו משהו חשוב עבור עם ישראל, לשעה ובעיקר לדורות. אחר כך ההתגלויות הועלו על הספר בהוראת ה'. לעתים, היו התגלויות חוזרות כאשר התחדשו למשה פרטים. כך יש לנו כפילויות חלקיות.
מה שצריך לעשות בכל המקרים האלו הוא לחפש היטב ולקרוא כל מילה ולעמוד על פרט, למצוא את ההבדלים, כי בהם נמצא החידוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 13:12 |
|
| |
אני רואה שקופת האקספרס נתפסה על ידי לקוחות כבדים, שתי שאלות קצרות מאוד ששאלתי לאחרונה נבלעו בדיונים כבדים כאילו אסור לפתוח אשכולות חדשים עד פסח.
יש לפתוח קופת אקספרס אלטרנטיבית ומיד.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 16:29 |
|
| |
מאיר,
לרצותך, אענה שני תשובות קצרות המתייחסות להודעותיך האחרונות.
א. רבינו יעב"ץ - לכאורה הוא רבי יעקב בר יצחק הלוי מבעלי התוספות, ובכמה מקומות כך כינויו יעב"ץ שהוא כמובן ר"ת של שמו, (ולא המושג 'יעבץ' הידוע מגמ' תמורה ט"ז שהוא כינוי לאדם חכם ומלומד כעתניאל בן קנז).
ב. האם נזיר מוזהר על זקנו - שאלה מענינת, וכמעט שאין לה התייחסות בסיפרות ההלכתית, מלבד הרשב"א בתשובותיו סי' תז שנוטה לקולא ללא ראיה מבוססת, ובציונים שם עוד מקורות עיי"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 17:05 |
|
| |
ווטו
הרמב"ן הוא בפרשת אחרי מות על הפסוק ולא תקיא הארץ אתכם
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 19:06 |
|
| |
אילפא
רוב תודות, במדינה הזו רק עם צעקות תשיג משהו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 21:57 |
|
| |
ואולי נוסיף כאן לשאול: בהנחה שאף אחד לא מכיר (וי"א שלא היו ולא נבראו), מה זה אומר על טעמי המצוות של הרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 23:19 |
|
| |
למי שיש מידע מעבר ל" נכתב לא מעט " מוזמן לחלוק איתנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2007 08:41 |
|
| |
הצאבה מוזכרים כמה פעמים בקוראן.
גם אבן חלדון קושר אותם לישראל ולביהמ"ק בספר "מוקדמה". יש בתרגום עברי, חלק רביעי עמ' 240. ר' גם שלמה פינס "המקורות הפילוסופים של מורה נבוכים", בין מחשבת ישראל למחשבת העמים, עמ' 164.
(מבדיקה פשוטה בספרי לימוד על מו''נ).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2007 10:40 |
|
| |
אם אכן הצאב"ה הוא סוג של פיקציה (וכנראה שלא כך) מסתבר שלרמב"ם הייתה מה שקרוי בימינו 'רוח הקודש' והוא ידע שבעולם העתיק היו מקבילות לכל מצוות התורה בתרבויות האליליות השכנות לתרבות ישראל, מאות שנים לפני שהנקודה הזו הובררה במחקר ושכמעט כל מה שנכתב בתורה הוא סוג של דיאלוג עם מיתוסים/'מצוות' של עובדי האלילים.
דרכו של הרמב"ם בביאור המצוות היא לענ"ד הדרך היחידה להתמודד עם העובדות ההיסטוריות הגלויות לנו כיום (אם לא מביאים בחשבון את דרכם של כמה מגדולי המחזירים בתשובה למכור להמון כל פרט ופרט בתושב"כ ובתושב"ע כמקורי לגמרי וחסר כל מקבילות אצל העמים, מה שלרוב עובד על כאלו שלא מודעים כלל לבעיה).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 02:07 |
|
| |
מוריץ, הלינק הראשון מוביל לדף HTML לא קריא, והשני לספר בגרמנית. אוח
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 09:28 |
|
| |
פנתר
בתוספת לדברי מיימוני
עוררתני לעיין שוב בפסוקים, וראיתי שהם מוזכרים בהקשרים שונים, וכפי שכתב מיימוני - גם בביטויים שונים.
בשמות כתובים כמה דינים שבין אדם לחבירו:
"כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו
כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עמו!
לא תטה משפט אביונך בריבו
...
וגר לא תלחץ...
ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך...
ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר"
כל המצוות האלו מכוונות לנושא אחד ברור - בין אדם לחבירו.
לעומת זאת בספר ויקרא, העניים אינם ה"נושא" אלא מוזכרים כבדרך אגב, ללמדך שהתבואה מופקרת בשנת השמיטה. ה"נושא" הוא - כי גרים ותושבים אתם עמדי. ואולי לכן אינם מוזכרים בשם "אביונים", אלא בשם המבטא את הגירות שלהם, לומר לך: אין משוא פנים לפני הקב"ה ודין הגר כדין האזרח הרגיל, וממילא השם שמבטא את הגירות הינו טכני בלבד ובעצם אין לו שום משמעות:
"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'... והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול
...
וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה... בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו... והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי..."
אשר לשאר שאלותיך - אין לי מה להוסיף על מה שכתב מיימוני (ועל מה שכתבתי אני).
תוקן על ידי גדוראובן ב- 07/03/2007 9:32:56
|
|
|
|
|
|
