מכירת חמץ בהלכה דרוש חומר -עזרה בבקשה

איסור חמץ בפסח*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

לפי ההלכה חל בפסח איסור על אכילת חמץ, החזקת חמץ ואף הנאה מממנו ("בל יראה ובל ימצא"). איסור אכילת החמץ נקבע לזכר המסופר בספר שמות, שבצקם של בני ישראל, בצאתם ממצרים, לא הספיק להחמיץ ולכן אכלו בני ישראל מצות. באופן אלגורי, מסמל החמץ את יצר הרע ואת האגו התפוח של האדם, ואילו המצה מסמלת את הענווה ואת החירות.

על פי ההלכה, אין חשש שחמשת מיני דגן יתפחו ללא שהיו במגע עם מים ליותר מ-18 דקות לאחר שנתלשו מהקרקע. על כן, יש מקפידים בעת הכנת המצות שלא להשאיר את הקמח במגע עם מים ליותר מ 18 דקות, לפני ההכנסה לתנור לאפיה. עם זאת, כל עוד מתעסקים בבצק, גם אם עוברים יותר מ 18 דקות, הבצק אינו מחמיץ.

על פי ההלכה, יש להקפיד בפסח שלא לאכול מאכלים שיש בהם אפילו שמץ של חמץ, לא לבלוע תרופות שיש בהן חמץ, ואף לא להחזיק מוצרים שיש בהם מרכיב זניח של חמץ.

מרבית מפעלי המזון בישראל עוברים לקראת הפסח לייצור מזון כשר לפסח. מפעלים מסוימים, כגון יקבים, מקפידים במשך כל השנה שמוצריהם יהיו כשרים לפסח. מסעדות לא מעטות סוגרות שעריהן בפסח כדי להימנע מהטורח של הכשרתן לפסח.

ההקפדה על איסור חמץ כוללת החמרות שונות שנוספו במשך השנים:

·                     בעדות מסוימות (בעיקר אשכנזים) הורחב איסור האכילה גם למיני קטניות (אורז, שעועית, חומוס וכו') ומוצריהם. ולכן מופיעה על חלק מהמוצרים התוית "כשר לאוכלי קטניות" שבאה לומר שיש מרכיב של קטניות במוצר. הרחבה זו נובעת, לשיטות מסוימות, מהובלתן של קטניות בשקים ששימשו גם להובלת חיטה, שאז קיים חשש שמעורבת בהן חיטה העלולה להחמיץ. לשיטות אחרות, האיסור נובע מדמיון הקטניות לחטים.

·                     בעדות צפון אפריקה הורחבה הגדרת החמץ גם לחומוס, ששמו דומה לאופן ביטוייה של המילה חמץ במבטא המקומי (חמס). יש גם שנהגו שלא לאכול חומץ, מאותה סיבה.

·                     בשנים האחרונות נהוג היה בישראל להפסיק את שאיבת המים מהכנרת, עקב הטענה של קיום חשש חמץ במים אלה.

זמן מה לפני הפסח מוחלף מזון הפרות למזון כשר לפסח. פרה שאכלה חמץ בפסח החלב אסור בשתיה לפי חלק מהפוסקים

ביעור חמץ

יש שלוש דרכים להיפטר מהחמץ:

·                     ביטולו בלב (בדרך כלל על ידי אמירת טקסט שתוכנו שהחמץ נחשב בעיני האדם כעפר הארץ). יש שראו בביטול אקט ממוני של הפקר החמץ.

·                     ביעורו של החמץ, בשריפה או בכל דרך אחרת המשחיתה אותו.

·                     העברתו באמצעות מכירה או נתינה לאדם שאיננו יהודי. הנתינה צריכה להיות בלב שלם, ושלא על מנת להחזיר.

בליל י"ד (כלומר: הלילה לפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ לוודא שאין חמץ בבית, ובבוקר יש הנוהגים לשרוף את החמץ. יש הנוהגים למכור את החמץ (מפעלים גדולים; אנשים פרטיים מוכרים לרוב רק חמץ בתערובת) לרבנות הראשית, שמוכרת את כל החמץ של המדינה לגוי, תמורת מקדמה, ובמוצאי הפסח מבוטלת העסקה.

בל יראה ובל ימצא

על פי מצוות בל יראה ובל ימצא אסור ליהודי להשאיר ברשותו שום חמץ בפסח. לא רק אסור שייראה לעין אלא גם אסור שיימצא באופן כלשהו ברשותו, כמו במחסנו של אדם לא יהודי. לכן, קודם כל בודקים את החמץ בערב שלפני פסח ואז למחרת בבוקר מבעירים ומכריזים שמפקירים את החמץ שאינו בעין.