אבא אני עצוב!..ולמה הגדולים הם כמו קטנים והקטנים...

מרגש! :)

התופעה של הסעות היא תמיד קשה. אינני יודעת מדוע, אבל הילדים היותר גדולים מאיימים ומפחידים בהסעות, והקטנים מתכווצים ומנסים להיות בלתי-נראים עד כמה שיוכלו... אני זוכרת את הכחולים שהילדים שלי היו מגיעים איתם הביתה, עד שהבן הפך בעצמו גדול והחל מגן על אחותו הקטנה... אז רווח לי. מישהו ליווה פעם טיול? בשום פנים לא הייתי מוכנה לרעש האימים המלווה, ועשיתי זאת רק פעם אחת ולא עוד. באמת מעניין מה יש להם עם הסעות, מה מלחיץ אותם שם כל כך או משחרר אותם כל כך שהם מתנהגים בפראות כזו באוטובוס. אולי זה הביחד במקום של אין חוקים ואין בוגרים, ורק הנהג לבדו כמייצג החוק... לא יודעת.

אחת החוויות היותר קשות מתקופת לימודי בבית הספר היסודי היתה ההסעה..
ברכב של 15 איש דחסו קרוב ל-25, לעיתים אף יותר...
ישבנו אחת על השניה, עמדנו במעברים, כשהנהג מזכיר כל הזמן לסגור את הוילונות...
כשהייתי בכיתה ז', וכבר לא נזקקתי להסעה שתחזיר אותי בשלום(?) הביתה, היה סיפור גדול בארץ על ההסעות, ומאז התלמידים נהנים מ15 איש ברכב....

ותאמינו לי, "הילדים הגדולים"...שהם סה"כ בני כיתה ה' או ו', לא יציקו לילד אם מישהו יעמיד אותם במקומם, פעם, פעמיים, שלוש, לא יעלו אותם להסעה וכך ילמדו!

חובבנית, ברוכה הבאה לישיבת הגולשים. גם אנחנו חובבנים. וכולם כאן חביבים. תרגישי כמו בבית. הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שהצטערתי על זה ששמים את הדגש על ההישגיות בחיידר שהם לומדים, ולא חינכו אותם להתנהג. אולי זה באמת סוג של קלסטרופוביה כזו, או של לחץ במקום סגור שהילדים מוציאים אותו אחד על השני. אבל באמת, אם המבוגרים היו מוכנים להשקיע, הם יכלו לתקן את המצב כמו ההצעה של הענישה. אסור להפקיר את המקום.