הכרובים , ולא תעשה לך פסל

התורה מזהירה אותנו בכמה וכמה  אזהרות, לא לעשות פסל ותמונה.

הכיצד מסתדר לפי"ז עניין הכרובים שהיו בקודש הקדשים ?

והרי זה לכאורה דבר מתמיה ביותר,   שיצוה ה' לעשות צורת  פני תינוק  (או עופות לראב"ע) , ולא עוד, אלא  להעמידם במקום הקדוש ביותר !

מענין שהרמב"ם לא מתייחס לזה כלל במו"נ. (אני בכל אופן לא מצאתי.)

חשבתי לומר על פי דרכו בפי' מצוות הקרבנות ועוד, שמא יש להסביר אף כאן , שרצתה התורה לעקור את נושא הפסל והתמונה שהיה טבוע בהם, ולכן ציוה ה' לנתב זאת זאת לעניין הכרובים.

אך אינני יודע אם ניתן בכלל לומר כן , ואין דעתי נוחה בזאת.

ושמא באמת אין לנו מפלט במצוה זו אלא על פי הקבלה שעל פיה ניתן כידוע להסביר כל דבר תמוה ולא מובן.

ואמנם הרמב"ן כותב :
"כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן" .

אך גם לפי"ז קשה , דא"כ נוכל לעשות צורות אדם,  או חיות שיסמלו את הנשר והאריה שבמרכבה העליונה וכו' ?

לא נראה לי, משתי סיבות: ראשית, הרמב"ם מדגיש שהכרובים הם שניים, כדי שיבינו שאין מדובר בייצוג של האל, אלא של המלאכים. שנית, פה העם אמר במפורש: אלה אלהיך ישראל. תשובתו של ריה"ל נראית אפולוגטית משהו, במיטב המסורת המבקשת לגונן על עם ישראל מפני מתקפות מבחוץ (דוגמה קיצונית ניתן למצוא אצל ר"י בכור שור). דומני שאצל הרמב"ם איננו מוצאים אפולוגטיקה מעין זו.

פרעתוני, אינני מבינה למה נרתעת מהדברים אותם הביא ירוחם, וחזרת בך, ש"תינוק ותינוקת" אין משמעם זאטוטים בני שלוש - והרי נאמר "יצר לב האדם רע מנעוריו" .. לאותו מראה המקום ביומא נד, אליו הפנה ירוחם, הפנה הרמב"ם בפרק מ"ה מהחלק השלישי במו"נ, אליו הפנת אתה בדף הקודם - בהערה 27 , ולא רק שהדברים אינם סותרים אלא הם המשך ישיר לכוונתו שהיות וההמון זקוק לכעין תזכורת, והמחשה להשגה שהיתה לאדם [= "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם " (בראשית ה\א)] שראו חובתם לפני המקום כחובת זכר ונקבה בכך שהיו לאחד בזה שחשבו רק במושכלות, ולא התביישו בזה שהיו עירומים. והתינוקות מסמלים את התום (= השלמות) שיש באדם בפוטנציה בטרם ימי הנעורים , שבהם מתחילים להתעורר היצרים והתאוות, ככתוב - - ויש לשים לב שרק באדם הראשון שלפני החטא כתוב "והאדם ידע את חווה אשתו"(בראשית ד\א) שזה ביטוי יחידאי במקרא לקיום יחסי מין. ומה שאירע לאדם בפרשת גן עדן איננו אירוע שקרה לאדם מסוים בעבר הרחוק, אלא זה מצבו של האדם באשר הוא אדם, שכדי להשיג חזרה את שלמותו במושכלות הוא צריך להתגבר על יצריו ותאוותיו הדמיוניים - והשניים "שמעורים זה בזה" הם אותם שני חלקים שכליים, שמתאחדים לאחד. -. וכלשונו של הרמב"ם בפרק ב מחלק א במו"נ - http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_02.htm "לא היה לו בכלל כוח המיועד לעסוק במפורסמות. הוא לא השׂיג אפילו את הברור ביותר בין המפורסמות לגנאי והוא חשיפת הערווה. דבר זה לא היה מגונה בעיניו והוא לא השׂיג את הגנאי שבו. וכאשר המרה (את פי האל) ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים, כפי שאמר: כי טוב העץ למאכל וכי תאוָה הוא לעֵינַיִם (בראשית ג', 6) - נענש בכך שנשללה ממנו אותה השׂגה שׂ כלית. לכן הוא המרה את הצו אשר נצטווה מפאת שׂכלו ותהי לו השׂגת המפורסמות. הוא נשתקע בציון הדברים כמגונים או כיפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיעלכן נאמר: והייתם כאלהים יֹדעי טוב ורע (בראשית ג', 5), ולא נאמר: יודעי שקר ואמת או משיגי שקר ואמת. " וראה בתחילת אותו פרק אלוהים הוא שם משותף - "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע - ותהון כרברביא" - ירוחם, בחלק השני בפ"ו במו"נ- הכרוב קרוי שכל - http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_06.htm "ולשון מדרש קהלת: בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב. הרי שהם אמרו מפורשות למי שמבין ומשׂכיל שהכוח המדמה אף הוא קרוי מלאך, ושהשׂכל קרוי כרוב. כמה יפה דבר זה למי שיודע! וכמה מאוס הוא בעיני הבורים! ..." **** תוקן בידי מיימוני לפי בקשת ריב. תוקן על ידי - עצכח - 06/03/2006 12:10:05

ריב

מה גורם לך למר שהפסוק והאדם ידע מדבר על המצב לפני החטא?

רש"י אמנם מסביר כך, אך הוא די בדעת מיעוט, בנוסף לכך שהוא גם די מוקשה.

ירוחם,*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

ריב.
לפי מיטב ידיעתי(של המחשב) אין.
אדם . קין . אלקנה . לא נחשבים בעיניך .להוכחה זה מספיק והותר.             אצל אדם זה מופיע אחרי החטא
ואולי בגללו. איני מבין עדין מה את  רוצה להוכיח.
לפי הפשט שאני מבין . "ידע" כשמופיע ביחסים בין גבר לאשה. הנו גם
התקשרות רוחנית.(ואולי אפילו יותר מגופנית) בין הגבר לאשה.

ומה בדבר "הוציאם נא אלינו ונדעם" גם שם מדובר בהתקשרות רוחנית או המדובר בקיום יחסי מין הומוסקסואליים גרידא?!

איש אמת,

פשיטא שמדובר בקשר רוחני. הרי מדובר, בסופו של דבר, במלאכים...
נוהל שכן זה כאן!

פרעוני יקר, מדוע אתה מתיחס לגישת ריה"ל כאפלוגטית? האין היא מבטאת גישה מסוימת לציוויים ולהגבלות שאף שאינה עולה בקנה אחד עם דעת הרמב"ם, היא גישה שיכולה שתקיף ותבסס לעצמה מעמד כולל ולאו דווקא נקודתית - אפולוגטית?

איש אמת   ושכן.
לאחר שקראתי   את איש אמת . וחייכתי  לשכן. רציתי לכתוב :                     
כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה. אבל כיהודי
שלא תמיד מותר.בדקתי את הנושא.
א. הרמב"ן לא מסכים לפרשנותו של רשי שזה היה משכב זכר.
ב.אפילו אם נקבל את זה כי זה היה הצעה למשכב זכר. לא בהכרח אני חייב לקבל כי ההצעה היתה מפורשת בפה.בהחלט קיימת אפשרות שהתורה הכניסה 
בפי אנשי סדום. אמירה משתמעת לשתי פנים. נדע הוא גם אפשרות של
הכרות. התועדות. או אולי נאמר הדבר בסרקזם?
חוצ מזה ראה חתימתי!!
                 מודה ועוזב

ברבי

קראתי את הודעת הפתיחה שלך.

אתה כותב: 'חשבתי לומר על פי דרכו בפי' מצוות הקרבנות ועוד, שמא יש להסביר אף כאן , שרצתה התורה לעקור את נושא הפסל והתמונה שהיה טבוע בהם, ולכן ציוה ה' לנתב זאת זאת לעניין הכרובים. אך אינני יודע אם ניתן בכלל לומר כן , ואין דעתי נוחה בזאת.'

לא הסברת למה לא נוח לך! אם מבינים שכל נושא ההמחשה הוא בגלל הצורך של האדם שקשה לו להתמקד בדברים בלי לקבל את ההמחשה שלהם, אזי הופך הפירוש הזה לנוח ביותר בכל מקום שמוצאים המחשה. לא כך? 

אח"כ מיד הוספת ... על ... וכתבת: 'ושמא באמת אין לנו מפלט במצוה זו אלא על פי הקבלה שעל פיה ניתן כידוע להסביר כל דבר תמוה ולא מובן.'

'להסביר'??? אולי התכונת 'לעשות תנועות בפה כאילו מסבירים'???