|
|
| נשלח ב-9/2/2013 21:41 |
 |
| |
המגילה חושבת אחרת- בהמשך נכתב כי המלך זכר את ושתי בגעגוים, הרי אם היא היתה חיה יכל להחזירה- כי הרי אהב אותה לפי המובן מהפסוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 01:01 |
|
| |
בפרס ומדי החוקים נוקשים ואינם ניתנים לביטול, כמו שאמר ממוכן "יצא דבר מלכות מלפני המלך... ולא יעבור" וכן התנצלות אחשוורוש לאסתר שהוא לא יכול לבטל את הגזירה של המן (אבל מצד שני אפשר לעשות "חוק עוקף בג"ץ" שליהודים מותר להתגונן ולהרוג בשונאיהם)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 10:08 |
|
| |
אדם
נא הקפד על הכתוב- יצא דבר מלכות אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 11:46 |
|
| |
לא הבנתי את ההבדל.. אתה אומר שהחוק על ושתי לא נכתב בשם המלך בניגוד לכתוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 12:14 |
|
| |
ההבדל הוא בחותם- מה שנחתם בחותם אי אפשר להחזיר. סתם אמירה או חוק בלי חותם אפשר לבטל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 13:23 |
|
| |
ראשית זאת לא אמירה סתם, זאת אמירה מפי המלך.. (כמו "הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו..")
שנית, הדבר נכתב בספר החוקים ("ויכתב בספר דתי פרס ומדי ולא יעבור") כך שהיה לזה ממש תוקף של חוק כתוב ומסתמא גם נחתם.
ושלישית, גם אם לא "נחתם" המלך לא צריך חותם, הוא עצמו הקובע את החוקים. כשמישהו כותב בשם המלך הוא צריך את החותם לתת לזה תוקף כאילו המלך בעצמו אמר..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 13:48 |
|
| |
אדם
ושתי לא שווה את הזמן שלנו, רק לגופו של ענין מנהל תקין, גם בפארס וגם במקומות אחרים היה ממשל תקין.
החוק שנקבע-("ויכתב בספר דתי פרס ומדי ולא יעבור") היה לתת יקר לבעליהם, כלומר שהאשה חייבת לעשות רצון בעלה. מסתמא נחתם?
אתה יודע היום במדינת ישראל אם חוק שחוקק בכנסת לא פורסם ברשומות -חותם- החוק לא בתוקף.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 15:08 |
|
| |
אתה מעוות את הכתובים, מה שנכתב בדתי פרס ומדי הוא שהמלכה ושתי לא תבוא יותר לפני המלך וברגע שנחקק החוק הזה א"א לבטל אותו. הנה הפסוק כלשונו:
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה:
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 16:13 |
|
| |
לכבוד פורים תשע"ג, ולכבוד משתתפי האשכול וגם לומדת-לומדת שהעלתה רעיון זה באשכול אחר,
הנני להביא לכאן מפירוש אחד מהראשונים הצרפתיים למגילה (כמדומני שהוא ר' יוסף קרא, נדפס בתוך חמש מגילות עם תרגום סורי, פראג תרכ"ו):
אשר לא תבוא. ומה היא הגזירה - אשר לא תבוא ושתי וכו', כשם שמיאנה לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסי' כן לא תבוא עוד לפניו. וכל האומר שרפוה או דנוה (אולי צריך להוסיף: למיתה) שוגה הוא בפשוטו של מקרא, שאם הרגוה מה צורך לכתוב דבר זה בדתי פרס ומדי שלא תיבטל, לאחר שנהרגה דבר זה אין להשיב מפני שום [פיוס?], אבל אין משיבין על דברי האגדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 16:25 |
|
| |
תוקן על ידי מרחביה ב- 10/02/2013 16:44:41
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 16:43 |
|
| |
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 10/02/2013 17:33:22
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 16:47 |
|
| |
תוקן על ידי מרחביה ב- 10/02/2013 17:17:47
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2013 17:01 |
|
| |
בהתחלה הציעו לחוקק חוק ברור בנושא בגלל שושתי לא באה:
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה
ואכן לאחר מכן בדתי פרס ומדי נכתב:
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ"
אבל מה נעשה בושתי? זה לא נכתב במפורש.
מהנימה נראה שזה היה משהו חמור, למען ישמעו וייראו!
בזמנו רק להרוג אותה לא היה משהו חמור במיוחד...
תוקן על ידי חרד_לנפשו ב- 10/02/2013 17:02:12
|
|
|
|
|
