איכפתיות, מעורבות, וגבולות התוכחה
לעתים קרובות מדי, אנו נתקלים באירועים שאינם הגונים, שמעוררים כעס ורצון להתערב. יש לברר
את ההלכות כיצד לעשות זאת. למעשה, זו חכמה מעשית לא פחות מאשר תורה והלכה.
קיבלתי את המכתב הבא בתיבה האישית. אפשר שהנושא יעניין את הציבור ויהיה לתועלת. עלי
להודות שהשואל טען שהדברים כתובים קצת בסגנון "כבד", אך אני מקווה שאפשר יהיה להתגבר על
כך לאור חשיבות הנושא.
אשמח על הערות ותובנות.
***
שאלה:
...
באוטובוס עלתה אישה מהכניסה האחורית (המקום שבו יורדים שהפך לקיצור דרך ...).
הנהג צעק עליה ואמר לה שתרד מהאוטובוס.
היא ירדה, והלכה לכיוון כניסת הנוסעים. כשהגיעה לדלת, שהיתה פתוחה, הנהג ראה אותה, סגר
עליה את הדלת - ונסע...
היא ממש הושפלה, ולמרות שהיא אולי לא הייתה בסדר, זה לא בסדר לעולל לה כך!
מה עוד שהאוטובוס היה עמוס בפתח הכניסה.
זה נורא הרגיז אותי..
השאלות:
האם עלי לדווח?
אומנם יש סיכוי שהפרנסה של אותו נהג תיפגע אבל אולי זה מגיע לו..
אני רוצה לספר עוד סיפור קצר שקשור איכשהו.
לפני מספר חודשים בביטוח לאומי, היה איש מבוגר שניסה להידחף כי הוא באמת לא ידע מה עושים.
היה זה קשיש, בגיל 60 וקצת חולני. השומר, בפתח הכניסה לפני הבדיקה בגלאי המתכות, צעק עליו
ומשלא נשמע להוראות השומר , הוא דחף אותו בגסות!
על מקרה זה לא דיווחתי למרות שהיה שם שוטר ויכולתי אולי להתלונן במשטרה ובהנהלה של
הביטוח הלאומי.
אני ממש לא מתלונן סידרתי, (רק פעם אחת התלוננתי עם אוטובס שפשוט לא יצא בכלל מתחנת
המקור שלו..)
אבל שני המקרים האחרונים ממש ממש הרגיזו אותי.
מה עושים? מה ראוי לעשות?
***
אני מאד מתפעל משאלותיך.
ניכר שאתה אדם אכפתי, טוב לב. רחמן.
ואכפתיות כזו היא מן הדברים שכל חברה עומדת עליהם.
אספר לך מעשה שאולי אתה כבר מכירו.
לפני שנים רבות, היה מעשה באמריקה שאיזה בריון צעיר תקף מורה קשישה. נדמה לי שלמד אצלה
בילדותו.
הוא הכה בה עד שהרג אותה. באמצע הרחוב. ואיש לא נקף אצבע לעזור. היא צווחה, וכולם התעלמו
והסתגרו בבתיהם. איש לא טלפן למשטרה.
בימים ההם, זה היה מאורע נדיר. סוציולוגים עסקו הרבה בשאלה מדוע איש לא התערב. המסקנה
היתה שכל אחד השאיר לאחרים לטפל בנושא.
הגישה המודרנית היא "אל תתערב. חיה ותן לחיות".
הגישה שלך היא בדיוק ההפך מזה, וזה כלל גדול בתורה.
אבל זה עדיין לא הכל.
התורה מלמדת אותנו לא רק שצריך להתערב, אלא גם שצריך לבחון מה ההתערבות הנכונה. מה
אפשר לעשות ומה אי אפשר.
התערבות שלא במקום לא תמיד מועילה.
למשל, אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". והזהירו לבל ינסה להראות לחברו הרוצה לנדור
בכעס שלא כדאי לו לעשות זאת.
מדוע? מפני שלא ירצה לשמוע. מפני שהוא יכעס על המוכיח. ואם יראו לו יותר מדי אפשרויות בשעת
הנדר, הוא כבר לא יוכל להשתמש בהן בעתיד בתור פתח לנדר, ויקשה עליו להתירו. ולעומת זאת
כרגע, כשהוא כועס, הוא לא יחזור בו.
לפעמים אנו רואים עוולות. אבל לא עוולות כאלו שבידינו לתקן. צריך חכמה רבה להבחין בין העוולות
שבידינו לתקן לבין כאלו שלא.
אם רואים מקרה של אלימות, ואין זה מסוכן עבורך, כדאי וראוי להגיב. אפילו לומר: די, זה לא יפה.
זה כבר משהו.
במקרים שהצגת, השאלה הראשונה היא אם יש משהו לעשות בשעה שהנהג רוצה להשאיר בחוץ את
הגברת שעלתה לא במקום. או אם אפשר לעזור לקשיש שהשומר צעק עליו.
למשל, ללמד עליהם זכות באופן הנשמע. כלומר שהצד השני יקשיב.
אם לא, אז עדיין יש לבדוק אם אפשר לעזור לאדם הנפגע בפני עצמו. לדבר על ליבו. לסייע לו לפעם
אחרת.
נראה לי מסיפורך, שהיה מקום לדבר עם הקשיש בצד ולראות אם אפשר לעזור לו. או שמא לא?
שלישית יש לבדוק אם יש מקום להעניש, ללמד לקח, את הפוגע. וזו הרי השאלה שלך. אלא
שהרחבתי למקרים אחרים.
וכאן אנו מגיעים לנושא בפני עצמו. מה התורה מלמדת אותנו על הוכחת הרשע, אם נקרא לנהג
ולשומר רשעים, וזה לא ברור שזה כך.
ייראה לי, שראוי להסביר להם שלא עשו נכון. אבל יש להביא בחשבון שתוכחה לוקחת זמן רב. אולי
היה להם צד נוסף? למשל, נניח שהנהג עלול לקבל קנס על אשה שעלתה בדלת האחורית, או שהוא
חושש שמא תיפול ותיפגע, שכן אינו יכול לפקח מספיק על המתרחש שם, והרי דלתות אלו אינן
לעליה, גם אם יש כאלו שעולים משם. לפי זה, יתכן שרצה ללמד לקח – אותה, את העולם, זו לא
בהכרח חשיבה הגיונית – מפני מה שנראה לו כסכנה?
אך אם יש לך זמן, ואם הצד השני פנוי להקשיב – והנהג, מסתבר, לא – אפשר לפתוח את הנושא.
אבל עליך להכין לפחות עשר דקות או רבע שעה של זמן לשיחה. והרבה מאור פנים. ולזכור שהוא
אינו חייב להקשיב לנו.
שיחה אפשרית:
- אפשר לומר לך איזה דבר? אולי אתה עסוק מדי?
אם הנהג מתעניין.
- ראיתי שסגרת לאשה את הדלת בפנים. מותר לשאול מדוע?
כאן הנהג עשוי לפרוק את כעסו.
עכשו אפשר לנסות להתייחס לנושא. הרי היא זקוקה לאוטובוס. היא לא כיוונה לרע. אפשר היה
להעלותה ולהגיד לה תוכחה. כל אדם מסוגל לשמוע תוכחות אם פונים אליו נכון וכו'.
אתה רואה שזו שיחה ארוכה.
לעומת זה, לתקוף אותו ולהאשים אותו: עשית רע, אתלונן עליך – איני יודע אם זה מוצדק.
הוא נהג לא נכון, אבל גם היא היתה לא בסדר.
ומעבר לכל זה, תלונה על נהג או עובד ציבורי אחר עלולה לסבך אותו מעבר למה שמגיע לו לפי
ההלכה.
טוב מזה, אם אין משהו אחר, להזהיר אותו בערך בלשון זו: ראה, שמתי לב למה שעשית. זה לא
מקובל אצלנו. אעביר זאת הלאה. תיזהר שזה לא יקרה שוב, כי אז נתלונן עליך רשמית.
זה יכול להרתיע בלי להביא לעונש חמור מדי.
ואיני ממליץ אפילו על זה לפני שמבררים שהוא באמת עשה עולה, ואי אפשר להוכיחו אחרת.
הרי מטרת העונש אינה להתנקם אלא לסייע להשתפר.
אני מקווה שהבהרתי עצמי, ואם לא, אנא כתוב והסבר לי.
ועוד הערה אחרונה:
בגמרא אמרו, כי שלושה חייהם אינם חיים. האיסטניסטים, הכעסנים והרחמנים. כן, גם הרחמנים. צריך
אדם ללמד את עצמו לא להפסיק לרחם, אלא לתעל את הרחמים למקום שיביאו תועלת, לעצמו
ולאחרים. אחרת "יאכל את עצמו" על מה שאין בידו לעשות, והרי אין מצוה לעשות מה שלא יביא
תועלת. ולכן צריך חכמה גדולה. לא לוותר על המידה הנפלאה של איכפתיות שיש לך, אבל גם לדעת
איך להשתמש בה במקום הנכון ובזמן הנכון.
(פורסם ברשותו של השואל).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
