בין ארור המן לברוך מרדכי

הרב דסלר בקונטרס הבחירה (הספר איננו בפני אבל כך זכרוני) מביא חקירה מה זה הווה, הרי כל יצירה ניתנת לחלוקה, אם נחלק דקה לשנים נקבל שלושים שניות, וחלק עד הסוף החלוקות, נגיע למצב שהעבר אין והעתיד עדיין וא"כ הווה מנין.

זה משל לטענה שהעלית, ובעצם זה מה שמבואר בפרי הארץ, וע"ז הסברתי לך את היסוד שעלה בידי שנקודת הבחירה הוא איך שהוא, בחוט השערה של הדעת, וזה כבר משפיע על הכול, כגלגל.

אציין לך אחד המקורות למושג שישנם עבירות שלא היה בשליטתנו - בחירותינו, והוא כידוע שיוסף הוא המרכבה למידת היסוד, ומבואר בחז"ל שיסוף הגיע לדרגה של "מרכבה" למידה זו (דהיינו שיא השלימות ששייך במידה זו וכו') במעשה של פוטיפר, עוד מבואר בחז"ל ויפוזו זרועי ידיו שיצא ממנו עשר טיפות, וא"כ במעשה של פוטיפר הוא ניצח או נכשל.

ומבואר בספה"ק שהוא אכן ניצח וכל בחירתו היה רק על שתי טיפות האחרונות, שזה היה ניסיון גדול מאוד שהיצר הסביר לו הרי זהו נכשלת זהו אין לך סיכוי, ומה זה משנה טיפה יותר או פחות, במילים אחרות איזה סיפוק יש ואיזה הרגשה של התגברות יש כשתורמים 5 אג' למטרה שצריכים מיליארדים, ועוד יש ביכולתי לתת את המיליארדים, נו מה זה שווה, ניסיון יוסף היה מהסוג הזה שהוא הרבה יותר קשה, עכ"פ כל הניסיון היה על שתי טיפות האלו (ואל תשאלני על עשרה הרוגי מלכות כי יש גם ביאור לזה ולא רוצה לגלוש לנושאים אחרים, אם הוכחה זו אינה מספקת לך או שתרצה לדעת מה ההסבר לעשרה הרוגי מלכות בעז"ה נבאר גם זאת.)

לא הבנתי כוונתך מה ראית חידוש בדברי הפרי הארץ, בעצם זה מה שפירשת את העד דלא ידע, ונראה מדבריך שדברי הפרי הארץ חדשים הם בידיך א"כ תואיל לעיין בו (אין כעת סורק תחת ידי) כי העתקתי תורף דבריו בקיצור נמרץ וכמובן שלפי הבנתי (אגב במהדורות החדשות נוסף קטע נוסף על תורה זו שמשלים את הענין)

לסיום דבריך אין זה שאלתי הבנתי שזה נושא נוסף שהועלה במשך האשכול מי זה האני, וכיוצא מזה נשאלת השאלה אם אני זה ה', מה אני עושה וכו' בתמונה.

הבאת שאלה ופרקת מדברי הרמב"ם ונדחקת לצ"ע.

לא הבנתי מה הקשר בין השאלה לתשובה, למאי נפק"מ מה תהיה העבודה הזאת לנו לעת"ל, לבחירה, נניח שהרמב"ם היה כותב שנעבוד את ה' כמו הנ נח ונצטרך לרקוד יומם ולילה, ובכן אם יתבטל הבחירה ויגמר התירוצים, נוכל בקלות ובכיף ונשתוקק ונהנה מלרקוד, אז הרמב"ם הצביע על עבודה אחרת מה זה קשור לקיום הבחירה בימות המשיח.

צדקת מאוד ש"זהו התפקיד היחידי שלנו מאז ומתמיד" לדעת את ה', אבל מדוע גזרת בגזירת עליונים שאין אנו יודעים על כך עדיין הרי אם זה תפקידנו מאז ומתמיד, א"כ גם עכשיו זה תפקידנו, והייתכן במשקל ההיגיון, שה' ימסור לנו תפקיד ויגזור עלינו שלא נדע מה תפקידנו, ומה הכריח אותך לסברא מגוחכת זאת, צמד המילים "וידעת את ה'" לא נתחדש בבית מדרשו של הרמב"ם, כמדומני שהרמב"ם העתיק צמד מילים אלו מאיזה ספר כמדומני שיש שקוראים לזה ספר הספרים, ואם תרצה להסב את העניין לנושא "לדעת את ה'" אם אפשר לדעת מה זה ועל מה זה אנא הודיעני, ונוכחה.  

הסיפור של אדם וחוה בגן עדן, הוא אולי המפורסם ביותר בעולם כולו, יש שרואים בו מיתוס, אך אצל יהודי מאמין - הרי זו תורת חיים. מלבד העובדה שכל דברי התורה הקדושה, הנם אמת לאמיתה, יש בכך לקח רב, הן בפשטות הדברים (אם ישנה כזאת), והן בסודות העמוקים הטמונים בפרשה יסודית זו, כפי שמתבארים בתורת הקבלה, היא חלק ה'סוד' בתורת ישראל, שעובר בשרשרת הדורות איש מפי איש, מפי משה רבנו ע"ה שקיבל מפי הגבורה בהר סיני.

ננסה כאן לעמוד מעט על חלק מאותם סודות מופלאים, תוך שאנו נצמדים לדברי המקובלים הגדולים השורשיים, בזמנים השונים, מתוך דבריהם וכתביהם.

בגן העדן
האדם ואשתו מצויים בגן עדן, זהותם אינה ברורה להם, אך הם מוצאים את עצמם קיימים, ומדברים עם הבורא של כל העולם, שידוע להם שנוצרו בידיו וחיים מפיו. ציווי אחד נוחת עליהם, והוא; "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי ביום אכלך ממנו תמות". בדיוק אותו דבר שהרגישו בתוכם שחסר להם; 'דעת טוב ורע' - אותה ידיעה והבנה של חייהם ומהותם עצמם, וסבורים היו שזהו בוודאי המפתח לאותה הבנה, נשלל מהם, אך חזקה עליהם שלא יסכנו את חייהם - שחשובים הם להם ביותר. עד שבא הנחש ופיתה את חוה, וההמשך ידוע...

מתוך הפרטים המופיעים במקרא במעשה זה, נמצאנו למדים שהתפיסה של האדם וחוה את עצמם - מתוך תחושותיהם - כבריות נפרדות מהאלוקים, כלומר; שיש לנבראים עצמיות וכח משלהם, לפעול כפי בחירתם ודעתם. כך הוא הדבר לגבי עצם האפשרות לעבור את פי האלוקים, וכך גם הראייה את מציאות הנחש כישות נפרדת, שהרי זה אומר; "אף כי אמר אלוקים...", שלושה גופים ישנם כאן בדבריו; האלוקים, האדם, והנחש. כלומר; האלוקים אמר לכם כך, ואני אומר לכם אחרת... יסוד הפיתוי הוא בכך שכאילו ישנה מציאות של קיום נפרד מהבורא יתברך, וישנו כח עצמי להמרות את פיו, מהעובדה שחוה התפתתה לדברי הנחש, ניתן להסיק שגם היא ראתה כך את פני הדברים, וכך גם אדם, שהרי גם הוא התפתה בסופו של דבר.

אילו היו - האדם ואשתו - חושבים, שהם אינם אלא כלי משחק על לוח - בידיו של הבורא, שפועל בהם כטוב בעיניו, כפי שעושה בכל יתר הנבראים, וכי אותה תחושה שלהם כבריות בפני עצמן, בעלי קיום עצמאי, אינה אלא כיסוי למציאות הנכונה, הרי שאין כלל מקום לחשוב במונחים של קיום הציווי ועבירה עליו, שהרי לא הם אלו שמקיימים את ציוויו של הבורא, וגם לא אלו שעוברים על מצוותו, שהרי אינם פועלים מעצמם כלל, באופן כזה היו מסלקים את הנחש מעל פניהם בבוז (גם אם לפי תפיסה זו אין הנחש פועל מעצמו ומדעתו), מפני שהיו מבינים היטב שאין דבר התלוי בהם באמת, והציווי האלוקי נועד להשפיע על מעשיהם בדרך מדרכי הבורא, שמסתיר את מציאותו והנהגתו מאחורי הבריאה והנבראים, ובתוכם - מעשי בני האדם.

החטא ועונשו
מאז אותו חטא קדמון - "אם כל החטאים", משגורשו אדם וחוה מגן עדן, מסתובבים הם על פני תבל, במיליארדי גירסאות - שונות ומשונות זו מזו, אך המשותף שבכולן הוא, אותה תפיסה מיושנת, שהובילה למצב עגום זה. אין האנושות משתחררת - ולו לרגע אחד - מתחושת עצמיות כישויות נפרדות, משום שאין בהם יכולת להבחין באותו כח אלוקי שפועם בהם בכל עת, ופועל בעצמו את כל המתרחש בתוכם ובמעשיהם, כולם משוכנעים כי הם אלו הפועלים, חושבים, יוצרים, מדברים וכולי, בכך נגררים אחר הרגשתם, שנועדה בידי יוצרה להסתיר מהם את האמת.

אין בדברים אלה כל האשמה או קריאת תיגר, להיפך - כאשר מבינים מה באמת מתרחש בעולמנו, הרי שאין דבר קטן או גדול, שקורה מעצמו או בידי מישהו אחר, זולת הבורא יתברך, אלא שזו דרכו, לכסות את השגחתו ופעולותיו בעולם, באמצעים שונים, כמו; טוב ורע, חטא ועונש, צדיק ורשע ועוד רבים. שהרי בעצם, הטבע כולו תפקידו להסתיר את העובדה שהאלוקים פועל לבדו ואין עוד.

הבחירה ותורת ישראל
כל ציווי מושתת ביסודו על יכולת בחירה. אדם שאין בפניו יותר מאפשרות אחת, אין מקום לצוות אותו, שהרי אם זה הדבר שהוא יכול, ממילא יעשה זאת, אך אם אין זה ביכלתו, לא יעלה על הדעת לצוותו. התורה הקדושה - שכוללת מצוות רבות - וודאי מביעה באופן ברור את יסוד הבחירה, גם נאמר בה מפורשות; "ראה נתתי לפניך ...ובחרת בחיים".

השאלה הנשאלת, האם בחירה פירושה עצמאות?!
נשיב על כך על פי דרכנו. תורתנו פונה ומדברת אל האדם, כפי ערכיו ותפיסת עולמו, מכיוון שהאדם חי בעולם, שיש לו בו - כביכול - כח עצמאי לפעול, ויכולת בחירה בין טוב לרע, ניתנו לו המצוות, על מנת לכוון את מעשיו בדרך הנכונה, ולקרב אותו ככל האפשר אל האלוקים. אך ככל שמתאמץ האדם להכיר את בוראו, מגלה הוא אט אט, שמאמצים אלו עצמם אינם שלו כלל, אינו פועל מכחותיו העצמיים, כי אם כולם מעשי האלוקים, שאין עוד מלבדו - כפשוטו ממש!!!

מיסודות שיטת הקבלה, שאין באמת כל מציאות אחרת בעולם זולתי השם יתברך. כל הנמצאים אינם אלא גילויים של חיותו ומציאותו הבלבדית, אלא שהדבר מכוסה ומוסתר היטב בגזירתו, על פי רצונו וחכמתו.

תיקון העולם
הרי לנו שלמדנו מעט מדרכי השם יתברך. שבתחילה נתן לבני האדם להרגיש כאילו הם פועלים מעצמם ומדעתם, אך נתן בידם כלים, באמצעותם יגלו שבאמת אין כל כח באדם מעצמו, וכי כל העולם כולו אינו אלא יצירה שלו לבד.

האמת צריכה להיאמר. התפתחות זו אינה קלה כלל ועיקר, ארוכה היא מאוד, אין בה קיצורי דרך, לא יום ולא יומיים, אלא דורות רבים נצרכים לשם כך, המון בריות לאין תכלית, מעשים אין ספור, ים של מחשבות, דיבורים וספרים, מכל אלה יחדיו מתבהרת מעט התמונה, והאדם מתחיל לתפוס ולהשיג כי הוא אינו אלא זרוע של הבורא, שעושה בו כטוב בעיניו, כפי שגזרה חכמתו העליונה.

כאשר יש בידי האדם תובנה שכזו, מופנמת בעמקי נפשו, מוחו ולבו, עד שהוא חש בכל רגע את ידו הגדולה של האלוקים, עליו ועל הבריאה כולה, בתוכו ובכל מעשה, דיבור או מחשבה, שב הוא לחיות בגן עדן, והפעם בגירסא חדשה, משופרת לאין ערוך מקודמתה.