דילמות רפואיות אתיות ושימוש בהלכה

כשנפוצה השמועה (השקרית ככל הנראה) שחיילים עיראקים משליכים פגים מאינקובטורים בכווית, הדבר עורר זעזוע כה עז בארה"ב עד שתרם להחלטה לצאת למלחמת המפרץ. אך פגים אלו היו בחלקם באותו שלב התפתחות (חודש שישי) שבו נמצאים עוברים, שלפי ביהמ"ש העליון בארה"ב, הזכות להורגם בבטן אימם מעוגנת בחוקה.

דוגמה נוספת מתחום ההריון: הזוג חשוך ילדים. האישה כרותת רחם. הבעל תורם את זרעו, האישה נותנת מביציותיה, והביצית המופרית מושתלת אצל אם פונדקאית. חולפים תשעה חודשים, שבהם מבלה הילוד בבטן הפונדקאית. כדרכה של אישה הרה נקשרת הפונדקאית לוולד שבבטנה ומסרבת, אחר מעשה, למוסרו להוריו הגנטיים.

עם מי הצדק ? האם הביצית, הזרע והכוונה ההתחלתית להביא את הילד לעולם יוצרים הורות, או שמא הקשר בין אם לעובר שבבטנה ? בשתי מדינות מכובדות במערב, בארה"ב ובאוסטרליה ענו על השאלה בדרכים שונות. ביהמ"ש בארה"ב צידד בצד הראשון, לטובת ההורים הביולוגיים. החוק באוסטרליה מצודד בצד השני, לטובת הפונדקאית.

כאשר דילמה אתית כזו עולה בפני ועדה אתית-רפואית או הרכב שופטים בישראל, קיים הפיתוי להזדקק לחוות דעתה של ההלכה היהודית. אף שאין מקובל להשתמש בחוות הלכתיות במענה לדילמות חילוניות, הרי שכאשר לקונה קיימת והכללים המוסריים אפורים, אפילו החוק שולח אותנו ל"עקרונות הצדק, החירות והשלום שבמורשת ישראל".

לטעמי, קיימות שתי סיבות משכנעות לכך שאין הצדקה להזדקקות כזו להלכה.

הסיבה הראשונה: למרות, ואולי בשל, השפע העצום של הטקסטים המקודשים במסורת היהדות, אין הפוסקים מצליחים להגיע להכרעה חד משמעית בנושאי רפואה ואתיקה, ובדרך כלל דעותיהם מתפזרות על קשת רחבה מאוד. בדבר כשלעצמו אין רע אך הוא מעיד בהחלט שפסק ההלכה אינו משקף את דעת המסורת היהודית לדורותיה אלא את דעתו של אותו רב, שלש בחומרים ההלכתיים כרצונו.

הבעיה השניה באה מכיוון אחר, נגדי. בעוד שההלכה, מספקת, כאמור, מעט מאוד תובנה לגבי הקונפליקט הערכי, היא מערבת בו לעיתים קרובות שיקולים שמקומם לא יכירם בדיון האתי המודרני. אביא דוגמא: הכנסת איסור הוצאת זרע לבטלה לדיון בהפריות מבחנה היא לגיטימית כשהיא נעשית בידי פוסק המשיב לשאלתם של פונים שומרי מצוות, אך אין לה מקום בגיבושה של תפיסה אתית כללית שתיושם גם על חילונים גמורים.

כמה מגוחך היה לראות את השופט אנגלהרד, נציג המשפט העברי בביהמ"ש העליון, מזכיר עניין זה של הוצאת זרע לבטלה בפסק דין ששלל מרווקה את הזכות להורות באמצעות פונדקאית.

כך משמש גם החשש לגילוי עריות שיקול הלכתי מכריע כנגד תרומת זרע אנונימית מיהודי. חשש זה, הגם שהוא יכול להטריד אתיקאי, ודאי שאינו בעל אותה עוצמה מכרעת בעיניו.

ומה ברצוני לומר בסופו של דבר ? לא שאל לו לאדם דתי לפנות אל הרב אם ברצונו במענה הלכתי, אלא שאין מקום לבלבול התחום האתי עם התחום הרבני. תופרד האתיקה הרפואית מהדת.