הפירוש הטוב ביותר לדעתי לטעם מדוע קריאת פרשת פרה אדומה היא מדאורייתא, ניתן על ידי המלבי"ם, בספרו הקטן {והעצום] ארצות החיים, והוא פירוש מבריק וגאוני, ונראה אף אמיתי.
המג"א, בסי' ס, מקשה מדוע עושים עסק גדול כ"כ מקריאת פרשת זכור, ואין מקפידים כלל על שאר הזכירות שבתורה, שלכאורה גם הן מדאורייתא, והן שש הזכירות שהאשכנזים אומרים בסוף התפילה, ועשר הזכירות למנהג הספרדים, ככתוב בסידוריהם. כגון זכור את יום השבת, זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר, זכור את אשר עשה ה' אלהיך מרים, ועוד.
המג"א תירץ מה שתירץ וזה לשון מג"א, ס סק"ב:
איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע
לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת,
וקרבתנו מעמד הר סיני,
לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם,
להודות לך הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים,
וזכרתם את כל מצות ה' זהו שבת ששקולה כנגד כל המצות
וכשאומר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ
יניח הכנפות של הטלית שעל כתפיו ליפול למטה עכ"ל,
ובילקוט פ' בחקותי מביא ג"כ זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר וגו'
זכור בפה ע"ש בשם ספרי
ונ"ל שיזכור זה כשיאמר באהבה לאפוקי באותו פעם לא היו אוהבין השם.
וצריך טעם למה תקנו לקרות פ' עמלק מה שלא תקנו בזכירות אחרים
עססי' תרפ"ה וי"ל דמ"ת יש לנו חג עצרת וה"ה שבת ומעשה מרים
ומעשה עגל לא תקנו מפני שהי' גנותן של ישראל:
עניין גנותן של ישראל, שהזכיר המג"א,
פירושו לאו דווקא שיש להסתיר ולהעלים כליל מפני הכבוד,
אלא כמו שרואים בתחילת ס' דברים:
בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.
וידוע פירוש רש"י שאלו רמזים למקומות בהם אירעו פרשיות שאינן
לכבודו של ישראל, ולפיכך הזכירם הכתוב ברמז. ולכאורה אינו מובן,
שהלוא בהמשך סיפר הכתוב מאורעות אלו בפרטי פרטים, ומה הערך ברמזים.
אלא שהפירוש הוא, שאין כוונה להסתיר לגמרי, ולהעלים הדברים, אלא שכל
אדם, רגיל כאשר הוא צריך לספר בגנות הרי הוא משתמש במלים עקיפות
וברמזים, מפני הכבוד. כלומר כולנו יודעים את הסיפור, אך אינו מהראוי להשתמש
בלשון מפורשת יותר מדיי.
כמו כן ידוע שאם כי טעם העניין של מצוות פרה אדומה אינו ידוע (לכאורה אפילו לא
לשלמה המלך שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני), מכל מקום ישנו הטעם
הידוע של ר' משה הדרשן שנהובא ברש"י, שזהו כנגד מעשה העגל, כמי שבא לומר,
תבוא האם (הפרה) ותקנח את מעשי בנה (העגל).
נמצא אם כן טעם הגון ונפלא למצוות קריאת פרשת פרה אדומה, דהיינו המצווה היא
להזכיר את מעשה העגל, אך מפני שלא רצו לספר בגנותם של ישראל, על כן תיקנו
חכמים לקרוא פרשת פרה, ולקיים בזה את המצוה מן התורה של זכירת פרשת העגל.
ודפח"ח
יש עדיין לפלפל בפירוש הכתוב: זכור אל תשכחאת אשר הקצפת וגו', ועיין
מה שכתב הגר"י קמינצקי זצ"ל, בספרו על התורה, ויש לדון בפירושו, שנראה
מתאים לפשט אך בכ"ז לא כך פירשוהו חכמי הדורות, ואכמ"ל
_________________
עינא פקיחא ונהורא מעליא
 |
|
|
