|
|
| נשלח ב-20/3/2006 11:44 |
 |
| |
מדויק: אשה חמת מלאה דם, מה הביאור בגמרא?
מדויק כתב:
במסכת שבת דף קנב,א גמרא: מאי דכתיב (תהילים לג) כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו
בנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה.
*וכיצד משפיעה גמרא זו אם בכלל על אנשים שכלתנים אשר כל חשיבתם אפלטונית היא.
***
MDABRAHAM ענה:
מדויק,
שמא תוכל לפרט שיחך? מה הבעיה שם בגמרא?
ליתר דיוק: על איזו מהבעיות אתה רוצה לעמוד? על דמות האישה כחמת מלאה צואה? או אולי על
דמות הגבר כרודף נשים (=צואה) סדרתי? או אולי על משהו אחר?
חז"ל מצביעים על עובדה פיזיולוגית-נפשית פשוטה, שאפילו אפלטון לא יכול להכחיש: אנשים
תאבים ליחסי מין, אך כשמתבוננים במהותם של אלו רואים שאין כאן אלא מגע חייתי בין שתי יישויות
חומריות מלאות קיא צואה וכדו'. האם זה לא נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 11:53 |
|
| |
ברצוני לעמוד על הצבעת חז"ל בעובדה הפיזיולוגית הזו, כפי שאמרת כאשר מתבוננים במהותן מדובר במגע חייתי מלא קיא וצואה. וכאן אוסיף את הדבר הידוע שאי אפשר לעולם בלא יצר הרע, וכאשר נכלא יצר עריות, לא מצאו ביצה וכו'. האם אדם יכול להגיע למצב זה בחשיבה שכלית עמוקה, עד כדי כך שמרוב שדוחה אותו הדבר ימצא עצמו שוקע ברווקותו ומתנזר מן האישה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 12:08 |
|
| |
אז אתה רוצה לדון בשאלה האפלטונית: האם אנחנו יכולים להיפטר מהיצר (הלא רע) הזה, ולחיות באופן אפלטוני, ובכל זאת שיימצאו ביצי תרנגולת ברחבי העולם?
ייתכן שיש יחידים שכן, אבל ככלל ודאי שלא. לכן חז"ל לא ביטלו לגמרי את יצרא דעריות.
יותר מכך, אם הקב"ה ברא אותנו כך, אז כנראה זה מה שהוא רצה. מדוע לשנות זאת? תסתכל על כך באופן אופטימי יותר: מדוע לראות באישה קיא צואה ולא לראות את הצד האופטימי באותם חיים עצמם?
ועל כך יסד הפייט: "יושבי בתי חומר..."
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 13:03 |
|
| |
.
כידוע, גם הגבר כלי מלא צואה, אלא שפיו אינו מלא דם(1), ואיש אינו רץ אחריו...
(1) אם פיו מלא דם - שייגש לרופא במהירות, וגו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 13:32 |
|
| |
מדויק,
אתה שואל - "האם זה ניתן?"
אני חושבת שהתשובה פשוטה - בודאי שכן. יש בעולם נזירים ונזירות.
השאלה החשובה באמת היא - "האם זה ראוי?"
התשובה כאן מורכבת יותר, לטעמי. ברמת הכלל, אני חושבת שמיכי צודק, וההנחיה היהודית הברורה היא שאין זה ראוי כלל. ברמת הפרט, במקרים מסויימים, נראה לי שיש (לפחות בתלמוד הבבלי) סוג של הבנה להתנהגות בסגנון "ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה". גם אז, כדאי לשים לב, שאין ההינזרות מטרה לעצמה, אלא רק תוצאה של בחירה אחרת, מסויימת מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 15:10 |
|
| |
יש לעמוד על כך שדברי התנא הוסמכו למימרא של רב כהנא "הוא צוה וכו' ". מדוע?
לענ"ד דברי התנא, אינם באים לחוות דעה אלא לצייר רק את ההנגדה.
הוי אומר, "הכל רצים" = הפרזה, לאידך גיסא: "חמת וכו' " = הפרזה.
וא"כ הכל תלוי בנק' המבט, וכדרך שהסתכלות לצד אחד = חמת= הפרזה כך גם הריצה=הפרזה.
ומכאן שלא זו ולא זו הדרך.
בכך מודגשים דברי רב כהנא.
הופעתם של מערכת היחסים בין גברים לנשים במימדה הראשון בבריאה (עוד לא הכירו שיבוטים), כרוכה בילדים = 'הוא אמר'=אשה, 'צוה ויעמד' = ילדים (פרו ורבו).
כלומר הזוגיות במימד הטבעי שלה קשורה לאפשר את המשך הקיום של העולם.
מכאן, יכולים בני אדם או להפריז לאחד הכוונים - ואולי מתח זה כפוי עליהם (כדברי התנא) - , או להכיר במתח ולשאוף לגלות את אנושיותם המוסרית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 15:42 |
|
| |
מדויק כתב:
...כאשר מתבוננים במהותן מדובר במגע חייתי מלא קיא וצואה... האם אדם יכול להגיע למצב זה בחשיבה שכלית עמוקה עד כדי כך שמרוב שדוחה אותו הדבר ימצא עצמו שוקע ברווקותו ומתנזר מן האישה?
ובכן, עם ניק כזה, מן הראוי לעשות מאמץ מיוחד לדייק.
גלומה בדבריך הנחה, שחשיבה שכלית (להבדיל כמובן מחשיבה מרפקית, שעליה ראוי לפתוח אשכול נפרד) אמורה להיות מושפעת מכך שדם וצואה הם "מגעילים". אם כך, היא צריכה להיות מושפעת בדיוק באותה מידה, מכך שחיטובים וקימורים ועור חלק (או שעיר, ליוצאי גרוזיה שבין הקוראים) הם "מושכים". הרי שתי האבחנות האלה עומדות לרשות השכל. מסתבר שהוא צריך לבחור איזה פרמטרים תחושתיים, תפיסתיים ותרבותיים לאמץ, כדי להחליט אם לשקוע בהוללות, או להתעלות לחיי פרישות. האם יש איזה בסיס "שכלי" לרעיון, שהגועל הוא פני המציאות בעוד שהמשיכה היא מקסם שווא? (זו שאלה רטורית, התשובה היא "לא").
יתרה מזאת, הדם והצואה "במהותם" (ביטוי לא ממש... מדויק) הם צברים של מולקולות אורגניות וקצת E102. אלה כמובן לא "מגעילים" בשום הגדרה מקובלת. מה אמור לעשות השכל עם התובנה הזו?
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
